סיפור מהחיים

פעם עבדתי עם בחור הודי צעיר כמעט שנה. פעם נסובה שיחתנו לנושא טלויזיות ואמרתי שבדיוק קניתי טלויזיה LCD חדשה. הטכנולוגיה היתה יחסית חדשה אז וזה היה די יקר. הוא אמר שלא יכול להרשות לעצמו דבר כזה ולמעשה אין לו טלויזיה כלל. התפלאתי שמהנדס תוכנה נמצא במצב כזה, אבל הוא היה זוטר ונזכרתי שראיתי אותו מגיע בבוקר לעבודה…. "איזה רכב יש לך?" שאלתי. "קניתי BMW חדשה" הוא ענה. כנראה שבתשלומים, ובגלל זה הוא מצטמצם בכל דבר אחר. אמרתי לו שלי יש פורד אסקורט יד שניה – זה עניין של סדר עדיפויות.

אחרי כמה ימים הודיע לנו שהוא עובר לעבוד באיזה סטרטאפ חדש. זה אומר לעבוד כמו חמור תמורת שכר נמוך יותר (אבל הרבה מניות) וכמעט תמיד בסוף יש גם שברון לב של חברה שלא הצליחה. אמרתי לו שאת הטלויזיה הישנה שלי אני לא צריך והוא יכול לקבל אותה במתנה. ביומו האחרון בעבודה סחבתי את המכשיר (כמעט 30 קילו) לעבודה ובחנייה העברנו את זה לרכב שלו. בינתיים סיפר לי קצת על הסטרטאפ החדש. הם רק התחילו ואין עוד מוצר, אבל הם עושים איזה אתר באינטרנט בשביל ספרות מקצועית לסטודנטים באוניברסיטה. כך פחות או יותר הוא הבין מה הם עושים. הם בתחילת הדרך, זה עוד יכול להשתנות עשר פעמים בהמשך. "אוי, מסכן" חשבתי. זה נשמע שימושי, אבל כסף לא יעשו מזה. עוד שנה יחזור אלינו עם קצת שברון לב. לפני שנסע לדרכו החדשה איחלתי לו בהצלחה ושאלתי איך קוראים לחברה. "הם קוראים לעצמם Facebook, לא יודע למה."

SONY DSC
Ferruginous Hawk – Carizzo Plain National Monument, California

עברו שנים. חזרתי יום אחד הביתה מתלהב והצהרתי: "ראיתי Ferruginous Hawk בפייסבוק!"

אשתי היקרה הסבירה לי שיש הרבה דברים בפייסבוק ובכלל חשבה שאני לא מסתכל שם.

"לא באינטרנט, ראיתי אותו עף מעל פייסבוק." זו ציפור מרשימה ונדירה באיזורנו, ויש סיבה להתלהב. (אין לה שם עברי. אני מציע: עַקָּב חֲלוּדִי.)

Facebook HQ
פייסבוק, בקצה הגשר

מאז שפייסבוק עברו למקומם החדש, בדיוק בקצה הגשר שאני עובר בו כל בוקר, יש יותר פקקי תנועה והנסיעה לעבודה ובחזרה התארכה. עכשיו בנו קמפוס חדש בצד השני של הכביש ויש עוד עובדים ופקקים ואני צריך לסבול. בסוף איאלץ לעבור לעבוד שם רק כדי שיהיה לי קל להגיע לעבודה.

כמה אנשים שעבדתי איתם הצטרפו לפייסבוק וניסו לשכנע אותי לעשות דף שם וכך לשמור על קשר. לא השתכנעתי עד היום – ממילא במקצוע הזה לא שומרים על קשר. חוץ מזה, למה אני צריך לפרסם את חיי הפרטיים בשמי המלא באינטרנט ועוד בפרהסייה. "כל דכפין יתי ויציץ." בשביל מה זה טוב? אני מניח שיש אנשים שצריכים הרבה תשומת לב וזה בשבילם. קולגה יווני חביב עזב אותנו לאחרונה והצטרף אליהם. אין לו דף בפייסבוק. שאלתי אותו אם הוא מבין בשביל מה זה טוב והוא ענה שלא. "אז איך אתה עובד שם?" הוא הסביר שלא צריך להבין בשביל מה זה טוב כדי לפתח מערכות מיחשוב. אוטיזם זו מחלה נפוצה באיזור, בעיקר במדעי המחשב, והרבה מפתחים טובים לא ממש מבינים רשתות חברתיות – כלומר מבינים באופן מתימטי, לא באופן מעשי. אולי יבוא יום וגם אני אבין?

4 תגובות בנושא “סיפור מהחיים

  1. ברוך בואך לעולם הרשת החברתית (אפילו שזה לא פייסבוק). אני נהנית לשמוע את שנינויותיך ועכשיו גם אוכל לקרוא אותן בליווי תמונות 🙂
    וזה בסדר גמור שאין לך פייסבוק וגם שאתה לא אחד המיניונים של צוקי. עדיף ככה.
    ולמה לא לשמור על קשר אישי עם קולגות מהעבודה?

    אהבתי

  2. החיים היום הם מהירים, כמעט כל הזמן קורה משהו. ועל זה פייסבוק עלו. אתה יכול לראות שם מה קורה *עכשיו*. אם אתה מנסה לחזור אל משהו שקרה לפני יומיים, חודש או אפילו ר"ל שנה – זה כמעט בלתי אפשרי…
    וגם אני שמחה שפתחת בלוג 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s