מאז שעברנו לקליפורניה בשנת 2000 התחלתי לצלם במצלמה דיגיטלית וחזרתי אל התחביב שהיה לי בילדותי: צַפָּרוּת. מבחינות מסויימות קל הרבה יותר לצפר עם מצלמה טובה – ניתן לבדוק את הצילומים בלי לחץ זמן ולזהות את הציפור ביתר דיוק. במהלך השנים טיילנו הרבה, בעיקר בקליפורניה כי זה קרוב יותר ויש הרבה מה לראות. הרחקנו למדינות שכנות ולאחרונה הירחבנו את הרדיוס עד לטקסס.
כאשר אנו מטיילים כמשפחה (שזה רוב הזמן) אני מצלם ציפורים ובעלי חיים אחרים, ואישתי מצלמת נוף, צמחים, פרחים ואנשים. לכל אחד מצלמה ייעודית – לי יש עדשת זום גדולה וכבדה, ולה יש טווח צילום אחר ואפילו עדשת מקרו לפרחים וחרקים קטנים. לה יש בלוג על טיולים ששקדה עליו כבר שנים:MammaQuail. כל רשומה היא טיול או חלק ממנו ולפעמים צילומים שלי מופיעים שם. זו רשומה ראשונה בבלוג מקביל ולכן זה נקרא PappaQuail ויכיל בין היתר רשומות צילומי בעלי חיים, ללא סדר של טיול ספציפי. והנה כבר בנסיון ראשון יוצא לי להשתמש בצילום שלה:

הרשומה הנוכחית היא על משפחת ציפורים הנקראת גִּדְרוֹנִיִים, בלטינית זה troglodytidae ובאנגלית Wrens. באירופה (וגם בישראל) יש רק נציג אחד מהמשפחה הזאת: פעם קראו לו סתם גִּדְרוֹן והיום הוא גדרון מובהק. אותו מין מופיע גם בצפון אמריקה, אבל לפני שנים אחדות הוחלט לפצל אותו לשלושה מינים. פעם זה נקרא Winter Wren, אבל היום המין האירופי הוא Eurasian Wren, ובארה"ב בחוף המערבי ישנו Pacific Wren ובחוף המזרחי Winter Wren. בארה"ב יש עשרה מינים שונים (לאחר הפיצול) ועוד מזדמן נדיר ביותר ממקסיקו. יצא לי לצלם שמונה, כי שניים רק בחוף המזרחי ועד שם עוד לא הרחקנו במסעות צילום. אבל אני תמיד מחפש את הגדרון הקטן יותר, זה שנראה כמו בארץ, ודווקא אותו תמיד לא מצליח לצלם. הוא קטן, כהה, נחבא בתוך סבך של יער במקומות חשוכים, עושה הרבה רעש כשהוא קורא בקול – רק כדי להקניט אותי יותר. פעם אחת תפסתי אותו, מטושטש, מתחת לעץ סקוויה, שכמובן היה מטרת הטיול. והנה הוא:

גדרוני אחר שקשה לצלם הוא Marsh Wren. אגב, פרט לגדרון האירופי אין לאחרים שם עברי שידוע לי עליו. בנוסף לכך, יש מעט מינים מהסוג troglodytes שהוא הסוג שיש בארץ. נהוג בשמות עבריים לתת שם שונה לכל סוג, כך שאין לי מושג איך לקרוא לרוב המינים. אם יזדמן פעם Marsh Wren לאירופה הוא יופיע במגדיר העברי, אבל לא יקראו לו בעברית "גדרון ביצות" כי הוא לא מסוג גדרון. אז אשתמש רק בשם האנגלי. קשה לצלם את אותו Marsh Wren כי הוא נחבא בסבך של צמחי ביצות (קנים, סוף וכדומה) ובנוסף אחוז תזזית וצועק בקול גדול כדי להקניט את האויב (אני). אבל לפחות לא כל כך חשוך בביצה, אז יוצא משהו:


שאר הגדרוניים נוחים יותר ולפעמים מתעלמים מחברת האדם (שוב אני) ואז ניתן גם ליהנות מהצילום. אז לסיום אני מביא סדרה של גדרונים מרחבי קליפורניה, וגם אחד שאספנו בטקסס. כולם אוהבים לצעוק ולפעמים ניתן לתפוס אותם בפה פעור.







הם באמת חמודים 🙂
את ה-Cactus wren היפהפה וגם את ה-Rock wren וה-House Wren פגשתי אצלכם בטיולים השונים.
הקקטוסי הוא פשוט ציפור יפה ומיוחדת. במיוחד כשהיא באה על רקע מדהים כמו עצי יהושע.
ומאלה שכאן – מאד מצא חן בעיני הצבע החלודי של Canyon wren.
אהבתיאהבתי
תודה. הגדרון המערבי, זה המטושטש, מתסכל אותי מאד. כבר כמה טיולים שאנו שומעים אותם צורחים היער ואני לא מצליח לצלם
אהבתיאהבתי