דף יומי אלטרנטיבי – בגדי המלך החדשים

מוקדש לאשה מיוחדת ויקרה. פעם, עשיתי לה היכרות עם הרמב"ם, ובתמורה (או עונש) הפנתה אותי לתלמוד. אני אתיאיסט גמור, אז הגישה שלי תהיה שונה משל לומדי תלמוד רגילים – לכן זהו דף אלטרנטיבי. בנוסף, בחרתי לפתוח בקטע שמשמש אולי יותר מכל קטע אחר לניגוח וזלזול בתלמוד, חז"ל ויהדות בכלל. והגישה שלי שונה גם מזאת של אתיאיסטים רגילים.

רבי,

קראתי מאמר קצר בעניין צבוע שהופך לעטלף באתר "הדף היומי" וזוהי מעין תגובה, דיעה שונה לחלוטין. (המאמר המקורי נמצא כאן.) זה מתחיל ממה שכתוב בתלמוד בבלי בבא קמא דף ט"ז, סוף עמוד א':

"דתניא: צָבוֹעַ זכר לאחר שבע שנים נעשה עֲטַלֵּף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה עַרְפָּד, ערפד לאחר ז' שנים נעשה קִימוֹשׂ, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוֹחַ, חוח לאחר שבע שנים נעשה שֵׁד, שִׁדְרוֹ של אדם לאחר שבע שנים נעשה נָחַשׁ; והני מילי דלא כרע במודים."

לכאורה קל לזלזל בדברי חז"ל: זה היה הידע בביולוגיה באותה תקופה, ואין מה ללמוד מהם – עדיף ספר לימוד מודרני. במאמר שצויין למעלה מסביר ד"ר משה רענן את הגישה הרגילה של לומדי תלמוד לאי דיוקים שנמצאים בדברי חכמים לגבי מדעי הטבע. הגישה מוסברת על ידי דברי הרמב"ם לגבי סנהדרין, אבל בתוקף לכל דיון מדעי של חכמים. הוא מסביר שדברי חכמים הם על דרך המשל, והם עמוקים ואמתיים ורק יחידי סגולה מסוגלים להבינם. ושאר האנושות נחלקת לאנשים שמבינים רק את הפשט, והם בורים, או לאנשים שמזלזלים או חושבים שהחכמים טעו, והם טיפשים לפחות ואולי גם רשעים שמוציאים דיבה. כמובן שלפי דעתו של הד"ר, צריך להתייחס כאן לדברי חז"ל כאל דברי חידה ומשל, אבל את הנמשל אינו טורח לתת. אולי אינו יחיד סגולה כמו הרמב"ם.

לרמב"ם היה כמובן ידע נרחב בביולוגיה של תקופתו (כאלף שנים לאחר הדיון בתלמוד), וידע שדברי חז"ל לגבי צבוע ועטלף אינם נכונים כפשוטם. אבל גם הוא סיפק לנו מהידע שלו, כמו קביעתו שיש תולעים שנולדות מעפר, ואפילו יש מין של עכבר שנוצר ישירות מן האדמה. האם אנו אמורים להתייחס גם אל דבריו כאל חידות ומשלים?

אז הנה דעתי על המדע המופיע בדברי חז"ל ורמב"ם ושאר חכמים של פעם: ניתן ללמוד מהם הרבה על ההיסטוריה של המדע. והיסטוריה של מדע זה לא רק מדעי הרוח. מדען שלומד רק מה שידוע היום ואינו לומד איך התפתחה ההבנה מפספס את עיקר הדברים. המדע משתנה תמיד. מה שנכון היום, יהיה שטות גמורה מחר. ויש דברים שמי שעיניו בראשו יכול לראות שהם שטות גמורה גם היום, כמו כמעט כל מה שמתפרסם ב"מדעי" האקלים. האם אנו מזלזלים בניוטון רק בגלל שתורת המכניקה שלו סותרת את העיקרון הבסיסי של המדע: עיקרון היחסות? ישנם מדענים רבים כיום שאני חושב אותם למוגבלים במקצועם כי לא למדו את כתבי אריסטו (אגב, הרמב"ם מצטט את אריסטו בתכיפות). דווקא מי שחושב בצורה מדעית צריך לכבד את דברי חז"ל כפשוטם.

בכל מקרה, חז"ל לא התכוונו ללמד פה מדעי הטבע. (במקרה זה רב יוסף אמר את מה שצוטט למעלה בשם ידע כללי: "דתניא". וזה במסגרת דיון בין רבי מאיר, רבי אליעזר ורב יוסף על דברי רבי אלעזר במשנה.) בבא קמא עוסקת בעניין נזקים הנגרמים מהתנהגות של אדם או של רכושו החי (בעלי חיים, עבדים, ילדים והוא עצמו). הדיון מלמד מי אחראי במקרה שנגרם נזק, איך מחשבים כמה הנזק, איך משלמים וכו'. בקיצור: ספר חוקים שידעו הבריות איך להתנהג, ממה להזהר ומה לעשות במקרה של תאונה. זה מתחיל ממה שכתוב בתורה:

"וְכִי־יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ אֶת־שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת־הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת־כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת־הַמֵּת יֶחֱצוּן:
אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר וְהַמֵּת יִהְיֶה־לּוֹ:"

— שמות כ"א ל"ה-ל"ו

בהיסטוריה של חקיקה ומשפט העקרון הבסיסי יפה מאד. יש להבדיל בגודל האחריות בין שור רגיל ונוח מזג שגרם לתאונה, ולבין שור מועד לפורענות, שהזהירו את בעליו ובכל זאת החליט לגדל אותו. ההבדל הוא בין תאונה, רשלנות שגרמה לנזק, ובמקום אחר מובאת דוגמה לרשלנות פושעת. המשנה מרחיבה את הדיון לתת דוגמאות נוספות, והגמרא מרחיבה עוד וככה מקבלים ספר חוקים. ואת החוקים האלה שווה ללמוד, ומאחורי מה שאמר רב יוסף על צבוע שהופך לעטלף עומד עיקרון מוסרי ששווה להפנים. אז זה מה שאני למדתי מחז"ל בדפים ט"ו-ט"ז של בבא קמא: בעניין בעלי חיים שמחזיק אדם בביתו, וקרה וגרם אותו בעל חיים נזק לרכוש, יש להבדיל בין מקרה תמים בו בעל החיים נחשב ללא מסוכן ואז האחריות קטנה (ומשלם מחצית הנזק), לבין "מוּעַד", היינו מצב שידוע שהוא מסוכן ואז האחריות מלאה ומשלם את כל הנזק. עד כאן זה הגיוני. המשנה נותנת חמש דוגמאות של תמים וחמש של מועד. הדוגמה האחרונה של מועד היא בעניין בעלי חיים שידוע שהם סכנה ולכן מועדים לפורענות (הרשימה כוללת זאב, דוב, ברדלס, נחש ואפילו אדם – ילדים יכולים לגרום נזק…) זה מסתיים בכך שרבי אלעזר מסביר שאם הם מבוייתים אז אינם מועדים, פרט לנחש שכידוע לא ניתן לביות. עד כאן במשנה. בגמרא מוסיף רבי מאיר שגם צבוע מבויית אינו מועד, ואז מכריז רב יוסף את מה שידוע לכולם (אז) שצבוע זכר משנה את טבעו ולכן הוא תמיד מסוכן (מועד). כמובן שהידע של ימינו שונה. אבל העיקרון עדיין בתוקף: אם ידוע לנו על בעל חיים שמשנה את טבעו ללא הזהרה, הוא חייב להיחשב מסוכן אפילו אם הוא נראה מבויית לחלוטין. ואת הלקח הזה, אנשים שמגדלים כלבים מגזע פיט־בול עוד לא הפנימו.

מצאתי כמה רבנים מודרניים שניסו את כוחם במציאת נמשל ל"משל" על הצבוע. קודם כל, העובדה שהציטוט מתחיל ב"דתניא" (בתרגום חופשי "שנויה" שזה אומר "הרי אתם יודעים") מלמדת שזה לא משהו עמוק ונסתר. השותפים לדיון ידעו כולם במה מדובר וזה היה אמור להיות ידע כללי. בכל זאת, הנה שני נסיונות למצוא נמשל. תחילה "באור הצבוע" מאת הרב דוד בן מאיר. הוא מתחיל בהתייחסות למילה צָבוֹעַ כאילו מדובר באדם צָבוּעַ ואיך אדם זה מדרדר והולך אם לא יתקן את דרכיו. ומה הקשר בין אדם צבוע לדיון על בעלי חיים שמגדל אדם בביתו אין הוא מספר. ומה לומדים מזה גם אין לדעת. נסיון אחר הוא מתוך "שיעורים בהגדות חז"ל" של הרב חנוך גבהרד. הוא מסביר מה היא כל חיה וחיה ומפרש שהמעבר מחיה אחת לאחרת נעשה לאחר שהחיה מתה ונפשה התגלגלה בחיה אחרת. אם כך הדבר, למה מסוכן הצבוע הזכר? הוא הרי ישתנה רק לאחר שמת, וכל מה שצריך אדם הוא להמנע מגידול עטלף או ערפד. הוא מסיים את הדיון בהבחנה הדקה שכל החיות הנזכרות שם פעילות בלילה (הוא שכח שאינו יודע אם קימוש וחוח הם צמחים, בעלי חיים או טעות דפוס). ובפרט הוא מציין את השֵׁד שכידוע פעיל בעיקר בלילה. את חז"ל אפשר להבין, כי זה היה הידע אז, אבל לרב גבהרד לא יעמוד התירוץ הזה.

אחרי שסיכמתי את דעתי בנושא הדף היומי המסויים, עדיין נותר עניין הגישה הכללית לדברים כאלה. המשנה והגמרא הם ספר חוקים (וגם התורה). יש בהם גם סיפורים אבל העיקר אלה החוקים. ואיזה תועלת יש בחוקים אם הם חידה ומשל ורק יחידי סגולה מבינים אותם? אם העם לא מבין את החוקים, איך יתנהגו? וכך יוצא שמרוב התחכמות ופלפולים, מאבד הרמב"ם ואיתו גם ה"חכמים" של ימינו את העיקר. אפילו במקרה של "צבוע שהופך לעטלף" ניתן ללמוד את הכוונה מהפשט ויוצא שהחוק אפילו שימושי לימינו. אם רק נלמד את העיקרון ולא נתעקש על פרטים תפלים.

אין לי שום בעייה עם משלים, אפילו בגמרא מופיעים ציטוטים ממשלי איזופוס. אבל המשל והנמשל צריכים להיות ברורים וקלים להבנה אם רוצים שהציבור הרחב ילמד מהם. מה שאומר הרמב"ם על דברים שרק חכמים יכולים לראות מזכיר לי משל יותר מאוחר שראוי שחכמים של ימינו ילמדו: זהו הסיפור של רבי הנס כריסטיאן אנדרסן על "בגדי המלך החדשים".

שֶׁלָּךְ,
– תלמיד

אשתי העירה לי שגם בבלוג יש להוסיף מראי מקום. היא מדענית ולכן מקפידה על זה מאד. גם אני פעם חשבתי שאני מדען אבל לאחרונה התרגלתי להיות מהנדס. אז זה מראה המקום שלי: גוגל. הכל נלקח משם.

6 תגובות בנושא “דף יומי אלטרנטיבי – בגדי המלך החדשים

    1. גם אני לא ידעתי שאני מבין, ואם תשאל רב אורתודוקסי לדעתו, יאמר לך שאני עדיין לא מבין.
      אבל משמח אוצי לדעת שזה מעניין אותך, גם בגלל שיש לך קצת רקע בנושא

      אהבתי

    1. תודה. זה אומר שהצלחתי להעביר את הנקודה: זה לא אמור להיות קשה ולא רק עבור חרדים. הם מעמידים פנים שיש בזה עומק רב, אבל שוכחים לומר לנו שאלהים אמר שזה לכולם ושזה לא קשה. כִי הַמִצְוָה הַזֹאת, אֲשֶר אָנֹכִי מְצַוְךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. (דברים ל' י"א)

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s