את הרשומה הקודמת כתבתי בכעס רב על הרס הסביבה. הפעם, משהו עם נימה אופטימית. אספר על הנשרים של צפון אמריקה. אני מרמה פה, כי את הגבול בין צפון אמריקה לדרומה אני מותח אי שם בדרום מקסיקו. מצפון לאותו קו גבול יש שלושה מיני נשרים, כולם נמצאים רק באמריקה ואין להם שמות עבריים. לראשון אקרא נֶשֶׁר שָׁחוֹר (אני יודע שבמילון זה בחולם חסר, אבל ככה יותר טוב). באנגלית (של אמריקה) קוראים לו Black Vulture, שזה מבלבל הרבה יותר כי זה גם שמה של העוזניה השחורה באנגלית של אנגליה. זה הנשר הנפוץ באמריקה הדרומית ובחלק המזרחי של הצפונית, אבל אל קליפורניה לא מגיע. בגלל זה את הנשר השחור ראיתי רק לאחרונה בטיול לטקסס וכל צילומיו הם משם. זהו נשר קטן מאד, רק במעט גדול מרָחָם מִדְבָּרִי. וכך הוא נראה:



הנשר הנפוץ בצפון אמריקה (יותר מארבעה מיליון פרטים) נקרא Turkey Vulture אולי בגלל שבגודלו (קטן יחסית לנשר, בערך כמו הנשר השחור) וצבעיו (גב חום, ראש אדום) הוא דומה קצת לתרנגול הודו אמריקאי, שהוא חיית בר באמריקה ונקרא Wild Turkey או בעברית: הוֹדָן בָּר (נשבע לכם, כך זה במגדיר). אין לו שם עברי, אבל במהלך השנים הוחלט במשפחתי בגלל קוטנו (יחסית לנשרים של ישראל), בגלל שמו האנגלי ובגלל חיבתנו לקפה לקרוא לו "טורקי קטן". את הטורקי הקטן למדתי עם השנים לזהות למרחוק. קודם כל, הוא נפוץ ביותר ואני צופה בו כמעט מדי יום. בנוסף לכך יש מעט ציפורים גדולות (יחסית) וכהות מאד בשמי קליפורניה. ולסיום, יש לטורקי הקטן אופן תעופה מאד ייחודי: הוא מחזיק את כנפיו קצת מורמות בצורת V כי הוא קל יחסית למוטת כנפיו, ועם כנפיים ישרות יעוף ברוח. הוא גם נוטה הרבה לימין ולשמאל כאילו אינו בטוח ביכולת התעופה, אבל ככה הוא מתקן כיוון. הנה כך הוא נראה:


נהוג לחשוב שנשרים הם אוכלי נבלות בלבד. כך גם אני חשבתי, עד שידידנו גל סיפר שהצליח לתעד (בצילומים) טורקי קטן צד וטורף אגמיה (אמריקאית). הנשר השחור וגם הטורקי נמצאים בדרך כלל בקבוצות. כאשר הם מכינים עצמם לשינה, הם מתקבצים לקבוצות גדולות עוד יותר. לפני כמה שנים (לפני שהיתה מצלמה טובה) תיעדנו קבוצה של כמה מאות נשרים (כולם טורקים קטנים) נכנסת לשינה על מגדל בעיר קרלסבד שבניו מקסיקו:
בתחום המחייה המשותף של שני מיני הנשרים הם חיים יחד וגם מתקבצים לשינה יחד: הנה תיעוד ממרכז טקסס. כמעט כל הנשרים ממין נשר שחור. אבל יש גם כמה טורקים קטנים. יש בזה חידה קטנה שלא הצלחתי לברר את פתרונה: שני המינים בערך באותו גודל, מתנהגים מאד דומה ואוכלים את אותו אוכל. למה איזור המחייה שלהם אינו זהה? יש איזור מחייה רב שהוא משותף, ולא נראה לי שהבדלי אקלים יכולים להסביר את המצב (גבולות המחייה לא ממש תואמים איזורי אקלים שונה). אולי מישהו יכול לעשות מזה עבודת דוקטורט מעניינת.

כמו שהובטח, יש גם מין נשר שלישי בצפון אמריקה, נדיר מאד, והסיפור שלו מוסיף אופטימיות בנושא שימור הסביבה. קוראים לו California Condor להבדיל מהקונדור של דרום אמריקה, אז אקרא לו קונדור קליפורני. באחת הנסיעות שלנו, מדרום לשמורה Pinnacles National Park ראינו מרחוק קבוצה גדולה של נשרים (טורקי קטן) חגים מעל שדה. עצרנו בצד הדרך לצפות במחזה, ואז מהצד הגיח נשר גדול מאד ועף לעבר החבורה. הצלחתי לצלם את שני המינים (מרחוק מאד) וכך זה נראה:

הנשר הגדול מצד שמאל הוא קונדור קליפורני בוגר (ראש אדום) ושתי הציפורים הקטנות הן טורקים קטנים. במגדיר הציפורים של Sibley כתוב שלפעמים אפשר לטעות בין קונדור למטוס קל. זו ציפור גדולה מאד, אורך ממוצע 120 ס"מ, מוטת כנפיים ממוצעת של 280 ס"מ, ומשקל של 10 קילו – כמו הטווח העליון של פֶּרֶס ומעט גדול מהטווח העליון של עוזניות. הקונדור הקליפורני כמעט נכחד כתוצאה של צייד לא חוקי, התנגשויות עם קווי מתח גבוה והרעלות עופרת. באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת נאספו מעט הפרטים שנותרו (רק 22 פרטים) אל גני חיות והקונדור נכחד מהטבע. בדרך כלל אני נמנע מלהציג צילומים של חיות בשבי, אבל זה מקרה מיוחד. אז הנה שני קונדורים בגן החיות:
זה היה חלק מתוכנית הצלה מיוחדת בהיקפה שעדיין ממשיכה. זה עלה עשרות מיליוני דולרים ועשרות שנות עבודה, אבל היום חיים כמעט 300 פרטים בטבע. לאט לאט שיחררו פרטים שאימנו אותם במיוחד לחזרה לטבע. כל קונדור משוחרר עובר סידרת אימונים שמטרתה ללמד אותו להימנע מקווי מתח גבוה ולהתרחק מבני אדם. בנוסף, אוסרים על ציידי האיזור להשתמש בכדורי עופרת, כדי להגן על הדורסים מהרעלות. כיוון שכך, בשנים האחרונות צילמתי מספר פרטים, אבל תמיד מרחוק. חצי מכל הקונדורים הקליפורנים בטבע נמצאים באיזור השמורה Pinnacles National Park שהיא בערך שעתיים נסיעה דרומית לביתי, וזה מקום שמצא חן בעינינו עוד לפי שחזרו לשם הציפורים. עכשיו זה מקום מיוחד עוד יותר.


הכי ריגש אותי פעם אחת היה לצפות בקונדור צעיר (ראש עדיין לא אדום) שאינו מסומן. זה אומר שהוא נולד בטבע. אין לי צילום שלו, ואני בטוח שכבר סימנו אותו והוא היום בוגר. ואולי יש לו קונדור צעיר שעשה בעצמו? הקונדור הקליפורני עדיין אחת הציפורים הקבועות הנדירות ביותר בארה"ב ובסכנת הכחדה קריטית. וודאי זה יימשך כל ימי חיי, כי הם מתרבים לאט, אבל יש סיכוי טוב שישרדו.
באמת משמח לקרוא!
בצפון מזרח ארה"ב ראינו הרבה טורקים קטנים.
הפלורידה פגשנו המוני נשרים שחורים.
אהבתיאהבתי
הנשר השחור לא עולה הרבה צפונה, אבל לכיוון דרום הוא מגיע עד ארגנטינה (כולל). הטורקי הקטן אוהב את כל ארה"ב.
אהבתיאהבתי
מאד מרגש לקרוא על הקונדור. אצלינו הנשר התנ"כי בסכנת הכחדה, בעיקר בגלל חקלאים מטומטמים שמנסים להרעיל זאבים – ובסופו של דבר מרעילים את כל הטורפים ויותר מזה את אוכלי הנבלות.
קראתי שהשנה היו קינונים בודדים (פחות מ-10) בגמלא, וזה ירידה חדה מאד – לפני כ-10 שנים היו שם מעל 100 קינונים.
אהבתיאהבתי
תודה. פעם ראיתי עוזניית נגב בטבע (בנגב), וכמובן נשרים רבים ממינים שונים. אני מבקר בארץ כמעט מדי שנה וכבר עשרות שנים עברו מאז ראיתי אפילו נשר בודד. הם מאד חסרים לי.
אהבתיאהבתי
אני מאכילה באופן קבוע נשרים שחורים וטורקים קטנים, בתוך העיר , על גג שטוח. יש לי סרטונים, אבל אי אפשר לצערי להעלות פה!
אהבתיאהבתי