Wood Duck

אחרי כמה רשומות דכאוניות למדי, אחזור לנושא אהוב עלי, משמח והפעם גם צבעוני: ציפורים. חשבתי לכתוב על ברווזי אמריקה כמשפחה, אבל יש הרבה מהם אז אני מתחיל בסוג Aix, שיש לו רק שני מינים בעולם: אחד צפון אמריקאי ואחד אסיאתי. שניהם צבעוניים במיוחד (רק הזכרים) ולכן פופולריים לגידול בשבי. וכל מה שפופולרי בשבי, בורח ומקיים קהילות עצמאיות במקומות שונים בעולם. לכן, לשני המינים יש תפוצה באירופה ובאמריקה ויש להם שמות עבריים.

נתחיל במין האסיאתי, Aix galericulata או בשמו האנגלי Mandarin Duck. מַנְדָרִין פירושו "סִינִי" (במקור, פירושו "פקיד ממשלה" בסין) ולכן החליטו לתרגם את שמו לעברית: מַנְדָרִין סִינִי. כאן אני חייב להתלונן על מי שקובע שמות עבריים לציפורים חפות מפשע. משמעות השם העברי היא "סיני סיני" ולא מוזכר שָם ברווז אפילו ברמז. דומה הדבר למה שעשו לעַיִט שנפוץ בישראל: חִוְיַאי. זה עיט שאוהב לאכול נחשים, ובגלל ש"חִוְיַא" זה נחש בארמית אז קראו לו פעם חִוְיַאי. לא היו יכולים להשאיר זאת ככה, אז למען ידעו כולם למה הכוונה היו צריכים להוסיף, ועכשיו נקרא שמו בישראל "חויאי הנחשים". היו יכולים לקרוא לו "עיט נחשים" (כמו הדוגמה של "עיט צפרדעים"). כאמור, הסיני הסיני מופיע באמריקה רק כפליט תרבות ויצא לי לצלם רק אחד כזה לפני שנים רבות.

רשומה זו עוסקת (למי שקורא כותרות) במין הצפון אמריקאי שגם נפוץ באיזורנו (קליפורניה), Aix sponsa, או באנגלית Wood Duck. קוראים לו כך באנגלית כי הוא אוהב לקנן בגומחות של עצים ולא על הקרקע כמו שאר ברווזים שפויים (אגב, גם המין האסיאתי כזה). בעברית כמובן בחרו לו שם טפשי: מַנְדָרִין אָמֶרִיקָנִי, שזה אומר סיני אמריקאי. הנה דוגמה לזכר מכל מין:

למרות שזה ברווז נפוץ בקליפורניה ולמרות שצילמתי ברווזים לרוב במשך זמן רב, לא צפינו בברווזי עצים באיזורנו עד לפני כשלוש שנים. (מבחינתי, זהו ברווז עצים. פשוט כואב לי להשתמש בשם מנדרין אמריקני). בשנת 2010 יצאנו לטיול בצפון הרחוק – מדינת וושינגטון – ושם פגשנו בהם לראשונה. אמנם רק נקבה (שאינה מהודרת) אבל עם אפרוחים, וזה חמוד מאד.

wood-duck-mt-st-hellens
Wood Duck, female with ducklings – Mount St. Helens National Volcanic Monument, Washington

עברו שנתיים, ויצאנו לטייל במדינה אחרת – ניו מקסיקו. חיפשנו עגורים (וגם מצאנו) אבל זה סיפור אחר. עצרנו באיזור מסודר של תצפית ציפורים על נהר Rio Grande ושם היתה קבוצה של ברווזי עצים:

SONY DSC
Wood Duck, male and female – Albuquerque, New Mexico

שנה אחר כך (מרץ 2013) יצאנו לפגישת בלוגייה עם עננת באיזור לוס אנג'לס, והצטרפו אלינו גם גל ועופר ופגשנו בברווז עצים זכר שהתחבר לו לברכיה. זה היה סיפור מעניין: הבת הבכורה (בת 9) ציירה, כולנו צילמנו, עננת פרסמה את הכל אצלה בבלוג וגם הוסיפה סיפור מפרי עטו הדיגיטלי של ענן. אז הנה מה שיצא ואפשר גם להקליק על הצילום כדי לעבור לסיפור המלא (סיפרו לי שככה אומרים ב"עברית").

SONY DSC
Wood Duck (male) and Mallard (female) – near Los Angeles, California

ברווז העצים נמצא באיזורנו רק בעונת הרביה (אביב) ולכן אני צופה בזכרים רק במלוא הדרם. פעם אחת, פגשנו בקליפורניה ברווז עצים זכר בסוף הקיץ (יתכן והוא פליט תרבות) אז הנה שני זכרים זה לצד זה, אחד בצבעי חיזור ואחד לא.

איני יכול בלי כמה מילים על שמירת טבע בכלל ובאמריקה בפרט. ברווז העצים פופולרי מאד בקרב ציידים בגלל שעושים ממנו פוחלצים מרהיבים. הברווז היחיד שיותר פופלרי ממנו זו הברכיה כי היא טעימה מאד (בדקתי). במאה התשע עשרה היתה מין אופנה בה נשים היו חובשות כובע מקושט נוצות, ולפעמים היו מקשטים את הכובע בפוחלצים שלמים. ולא רק על כובעים היו שמים פוחלצים – גם על השמלות. כתוצאה מכך היה הרג המוני של ציפורי בר, ואת נוצות ברווזי העצים היו אוספים ושולחים לאירופה. עד כדי כך שמין זה כמעט נכחד מהעולם. המנהג המגונה נפסק בגלל פעילות של אשת החברה הגבוהה בבוסטון: Harriet Lawrence Hemenway. היא אהבה טבע והחליטה לשנות את המצב. היתה מזמינה את נשות החברה לביתה ועושה פעילויות הסברה נגד המנהג של הרג ציפורים. היא הקימה את אגודת אודובון של מסצ'וסטס (אגודות שעוסקות בהגנה על ציפורים). היתה לה השפעה גדולה גם על האופנה וגם על המחוקקים, שבסופו של דבר אסרו על סחר בציפורים מוגנות.

שיקום האוכלוסיה של ברווזי העצים גם הוא מעניין. הברווזים מקננים בתוך גומחות או חורים גדולים בעצים שסמוכים לנחל או לאגם. כאשר הצעירים בוקעים, הם קופצים מהקן, לפעמים ישירות למים, ולפעמים ליד המים ומיד יורדים לשחיה. כדי לשקם את מספרם, היה צורך ביותר אתרי קינון. לכן עד היום מתקינים קופסאות עץ ליד מקורות מים כדי שיהיה לברווזים קל למצוא מקום קינון. למרבית האירוניה, דווקא הציידים הם אלה שהתחילו את נושא שמירת הציפורים בקליפורניה. העמק המרכזי של קליפורניה היה פעם איזור ביצות מלא בחיות בר, אבל השתלטו עליו חקלאים והטבע כמעט נעלם. מי שהבין מה קורה היו אגודות של ציידים שחששו שלא יישאר להם מה לצוד. לכן הם קנו אדמות פרטיות לשימור הטבע של מרכז קליפורניה. רק אחר כך הוקמו אגודות שימור של הממשל. בלי הציידים, לא היה נשאר דבר.

לסיום: כמה שנים אחרי שעברו לבית משלנו בעיר חדשה (עדיין באיזור המפרץ של קליפורניה), התחלתי לצאת להליכות בשביל שסמוך לנחל שליד הבית: Alameda Creek. ושם, כל אביב, מגיעים הברווזים להתרבות. אז הנה מבחר צילומים מהנחל ליד הבית:

4 תגובות בנושא “Wood Duck

  1. מקסימים!
    הטיול איתכם ב-2013 היה כל כך נפלא וגדוש חוויות נהדרות! הסיבוב באגם ספולוודה היה נעים מאד, והציורים של הצ'יקה שלכם רק מעידים כמה זה היה מיוחד 🙂

    אהבתי

  2. ברווז מקסים ויופי של תמונות.
    טוב שהצליחו לשמור עליו.

    כמובן שכשראיתי את הכותרת חשבתי מיד על סיפור האהבה ההוא…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s