ג'ינג'י

"ביתא דלית ביה שונרא לא ניעול ביה איניש" – פסחים קי"ב עמוד ב'. בתרגום חופשי: "בַּיִת שאֵין בּוֹ חָתוּל לֹא יִכָּנֵס בּוֹ אָדָם". כך פסק רב פפא שפחד פחד מוות מפני נחשים. ידוע שהחתול טורף את הנחשים, אז החליט רב פפא שאם אין חתול אינו נכנס לבית.

לפני כמה שנים קנינו בית. זאת אומרת בעיקר הבנק קנה, אבל אנחנו גם הוספנו קצת כסף. לקח כמעט חודש לעבור מהבית השכור (בעיר אחרת) לבית הקנוי. היו שינויים לעשות בבית, וגם להעביר ארגזים מצד אחד לשני. כל בוקר הייתי מעמיס ארגזים באוטו, נוסע לבית ה"חדש", מוריד אותם בפינה ונוסע לעבודה. לא לקח הרבה זמן לגלות שקנינו בית עם חתול. בדלת האחורית של הגראז' יש דלת קטנה יותר בשביל חתול, והיא היתה פתוחה. הצצתי בפנים והיה שם חתול ג'ינג'י זקן למדי. הוא הלך בזהירות ואיטיות והיתה לו פרווה קצת קשיחה למגע – חתול גריאטרי. הוא נכנס הביתה, הסתכל מסביב, ויצא שוב. ניכר היה שזה הבית שלו, ואנחנו רק הדיירים החדשים. יתכן שחיפש את בעליו הישנים שזנחו אותו ונעלמו.

ג'ינג'י – זמן קצר אחרי שנכנסנו לבית

בכל מקרה, אין עוזבים חתול לבד, והיו לנו גם שני חתולים משלנו, אז קיווינו שיסתדרו יחד. מיד נסעתי לחנות שכנה וקניתי קערות ואוכל לחתול. סידרתי את האוכל והמים בגראז' ונסעתי לדרכי. קראנו לחתול "ג'ינג'י" כי עוד לא היה לנו חתול כזה. אחרי כמה ימים הגעתי לבית אחרי חשכה, ושמעתי קולות מהגראז'. פתחתי את הדלת לראות מה קורה ומצאתי מחזה מעניין. מול קערת האוכל עומד ואוכל אופוסום (חיית כיס מכוערת של צפון אמריקה, ראה תמונות). מאחוריו, יושב ומחכה בתור בואש (המכונה גם צחנן). ומאחוריו יושב ומחכה לתורו ג'ינג'י. לא צילמתי כמובן. מיד כשאני רואה בואש, אני סוגר את הדלת ומקווה ששום דבר לא ירגיז אותו. אחרת, ישפריץ את סירחון האימים שלו, ואת זה רק מקצוענים יכולים לנקות. לא היתה ברירה. את הבית אי אפשר להשאיר פתוח, ואי אפשר להשאיר חתול בלי אוכל, אז המשכנו להאכיל את כל גן החיות.

Virginia Opossum – back yard

Virginia Opossum – in garage

שאלנו בשכונה מיהו החתול שקנינו. הרי השכנים ברחוב הכירו את הדיירים הקודמים ולחלקם יש חתולים. אמרו לנו שהחתול היה חתול פרא שאומץ על ידי הדיירים הקודמים והוא אכן זקן. לפי הבנתם הוא היה לפחות בן 15 שזה גיל מכובד ביותר לחתול. אחרי כמה ימים צילצלה בדלת אחת השכנות עם ילדה קטנה ואמרה שהחתול שלהם. הדיירים הקודמים לא זנחו את החתול אלא נתנו אותו לילדה (מבחינתי זה עדיין נחשב לזנוח חתול ואני עדיין כועס עליהם). הסברתי להם שאני לא מחזיק בחתול – הוא בא והולך כרצונו. אם הם רוצים לטפל בו, אין לי בעייה עם זה, אבל החתול עדיין חושב שזה הבית שלו. ג'ינג'י כמובן היה חופשי לעשות כראות עיניו, והוא חזר הביתה, נשכב על הבטן שלי (בזמן שאני שרוע על הספה וצופה בטלויזיה) והוא נרדם. הוא גם הסתדר עם שאר החתולים.

אוסף חתולים – שנתיים אחרי שנכנסנו לבית

Mamma Quail שתלה בחצר האחורית לול תרנגולות, וגם שישה שיחי עגבניות ושאר צמחים. יום אחד היא צועקת מהגינה צווחות רמות משהו מחסל לה את העגבניות. זה היה Gopher (חולד השק בעברית, ראה תמונות). זה קרה ממש באותו רגע. שיח אחד היה נפול, והשני היה בדרך, שמענו את הכירסומים. הפגע הזה חפר מחילות מתחת לאדמה ואכל את השורשים של העגבניות. מייד פקדה עלי אשתי הטבעונית להרוג אותו. הבאתי סכין גדולה וחדה מהמטבח וארבתי לו מול החור (שיח העגבניות הבא בתור). איך שהוא מציץ החוצה, אני דוקר, אבל הוא מהיר ממני. את כל השיחים חיסל ועדיין לא נפגע.

Gopher

Gopher

אמרו לנו שיש נחש שאוכל כאלה יצורים בשכונה, אבל ראינו אותו רק פעם אחת אצלנו בבית, ואת החולד לא חיסל. ביררתי באינטרנט ומצאתי שיש פטנט נגד יצורי תופת כאלה (החולד, לא הנחש). מחברים מצד אחד צינור ארוך לצינור הפלטה של האוטו, ואת הקצה השני של הצינור הארוך דוחפים לחור החולד. יש להם מערכת מחילות ענפה, אבל כל חור עובד. מתניעים את האוטו והגז יהרוג כל מה שמתחת לאדמה. אשתי אמרה שזה אכזרי במיוחד ואסרה עלי (אבל סכין זה בסדר).

Gopher Snake – supposed to eat gophers

יום אחד אני מסתכל החוצה לחצר ורואה את ג'ינג'י אוכל משהו בדשא. זה היה החולד. לא הפרענו לו לאכול. נזכרתי שהוא היה חתול פרא ובטח היה מורגל לצוד מכרסמים וגם לאכול אותם. חתולי הבית שלנו לפעמים מצליחים לתפוס משהו, אבל אוכלים רק אוכל קנוי (או חרקים). חתול טוב….

SONY DSC

SONY DSC

SONY DSC

SONY DSC

אחרי שנתיים, ג'ינג'י נעדר מהבית לזמן רב – כמה חודשים. לא ידענו אם מת או אם מצא בית אחר. אחרי כמה חודשים ראינו אותו שוב בשכונה, אבל מיעט לבקר אצלנו, כנראה מצא בית אחר. מדי כמה חודשים היה מבקר, נכנס הביתה, לא אוכל דבר. לא ראינו אותו זמן רב. שיערתי שמת. אולי "חיה רעה אכלתהו"? כמעט ארבע שנים מאז שקנינו את הבית הוא חזר. נכנס הביתה כאילו לא קרה דבר, התיישב לי על הבטן ונרדם. עולם חזר אל מנהגו. ג'ינג'י נראה תשוש ביותר. היה רזה מאד, ילל כאשר הלך (תמיד ילל, אבל עכשיו היה יותר מסכן). הוא כבר בן 19 בערך – שזה קשיש ביותר בשביל חתול. הצילומים הבאים הם מאותה תקופה:

זמן קצר אחר כך אשתי נסעה והשאירה אותי לכמה ימים לטפל בילדות. בבוקר אני קם ונכנס לחדר הילדות להעיר אותן לקראת יום הלימודים. ג'ינג'י שרוע על הרצפה בתנוחה משונה עם רגל אחת באויר מתוחה לכיוון מיטת הילדה. הוא אהב את הילדות וכנראה ניסה להגיע אל המיטה לישון שם. הוא מת בתחילת הלילה לפני שעלה למיטה, וכבר היה קשיח לחלוטין. עטפתי אותו במגבת, קיפלתי (בקושי) והנחתי בצד. הסברתי לילדות מה קרה, חפרתי קבר בפינת החצר וקברנו אותו לפני שיצאנו לבית הספר.