גבר לבן לא יבין

בילדותי יועדתי להיות גבר אשכנזי (או מקבילתו האמריקאית: גבר לבן). זה אומר שציפו ממני ליותר, או לפחות ליותר מהמזרחיים והבנות. זה כמובן לא נאמר במפורש, או אולי כן נאמר, זכרוני אינו כזה ברור. ואם לא במפורש, ככה היתה התרבות והלחצים החברתיים. לגמרי במקרה, יש לי מין נכות שגורמת לי לא להבחין ברמזים של החברה, ואני בדרך כלל מתעלם גם מדברים מפורשים. אז אין לי שום דרך לדעת אם מה שכתבתי נכון או לא. אבל ככה אומרים אז מי אני שאתנגד.

בתום לימודי התיכוניים ומלאי הזכויות, קיבלתי זכות מיוחדת: שירות צבאי קרבי לשלוש שנים. לא כל אחד מקבל זכות כזאת, שהיא מיוחדת במיוחד, כי זו זכות שאי אפשר לסרב לה מבלי לשבת בכלא. באותה תקופה בנות לא קיבלו זכויות כל כך גדולות, וגם לא בנים בודדים, או לקויי בריאות. אני אמנם לקוי בריאות וגם בוגר מספיק לא הייתי בשביל להבין את עוצם המעמד, אבל קיבלתי בכל זאת. לאחר שלוש שנים בהם ניצלתי את זכותי במלואה ויצאתי פגוע בגוף ובנפש, יצאתי לדרכי האוניברסיטאית ובידי שלל גדול: מענק כספי שמספיק לשכר לימוד של חצי סמסטר באוניברסיטה.

יש לי פריבילגיה אמיתית של הורים שהיו מוכנים לממן את הלימודים והמחיה, אבל זו היתה מעמסה גדולה כי לא היו עשירים. הייתי צריך להוסיף על זה כמיטב יכולתי, אז חיפשתי כל מימון אפשרי. תחילה הוצאתי יותר מ 750 בפסיכומטרי כי היתה תכנית עידוד באוניברסיטה שמי שיש לו לפחות 750 לא משלם שכר לימוד לשנה ראשונה. אבל השתחררתי מהצבא בינואר, שזו אמצע השנה הלימודית, כי היתה לי הזכות הגדולה להיוולד צעיר. עד שהגעתי לאוניברסיטה, נגמר התקציב לתכנית העידוד. חילקו לנו (סטודנטים מתחילים) חוברת עם רשימת כל המלגות הקיימות. היו מלגות לנשים, לעירקים, תימנים, וכיוצא בזה תפוצות שונות הזקוקות לעידוד ותמיכה. אבל אני באתי מהשכבה האשכנזית המנצלת של החברה, ואיני ראוי לעזרה. ודאי חשבו שכל אשכנז ערֵבִים זה לזה, והם עשירים ממילא ואין להם צורך בעזרה. אז עסקתי בעבודות מזדמנות, קיבלתי מלגת פר"ח תמורת חונכות לילדים עם קשיים ותרמתי יותר לחברה. כמו שנאמר "מעז יצא מתוק". בנוסף גם קיבלתי שני פרסים כספיים עבור הציונים הטובים שלי, שכמובן נבעו מהזכות הגדולה של להיות גבר לבן. אבל לפחות חצי מהכסף הגיע מהורי עתירי הזכויות.

התחלתי בלימודי פיסיקה כי אי אפשר היה להתחיל מתמטיקה באמצע שנת לימודים והמשכתי במתמטיקה ומדעי המחשב. לא בחרתי מסלול אלא למדתי את שניהם. היו במחזור הנ"ל גם בנים וגם בנות, מעדות שונות. לאחר שנה קיבלתי שוב את ההזדמנות לזכות בשירות צבאי. היתה אינתיפדה ונקראתי למילואים, ישר לסוף סמסטר ב' ותקופת הבחינות. שוב היתה זו זכות מיוחדת בלתי ניתנת לסירוב, ומשום מה רק בנים במחזור הלימוד קיבלו זכות כזאת. אפילו בין הבנים זו היתה זכות מיוחדת כי רובם לא עשו זאת במהלך הלימודים. וכך כל סיום שנת לימודים הייתי מבלה ברצועת עזה או בחברון במקום השיעמום של השבועיים האחרונים להרצאות ובחינות מועד א'. נבחנתי רק במועד ב'. ממילא יש לי יתרון (גבר לבן) שמאפשר לי לעבור בחינות במועד אחד מבלי להתכונן, אז מה זה חשוב.

המשכתי ככה גם בתואר שני. לא אאריך בסיפור, אבל בסופו של דבר עברנו ללמוד בארה"ב, שהיא כידוע ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. לתומי חשבתי שהגעתי למקום בו היתה מעין אוטופיה של מדע. האידאל המדעי הקובע שרק ערך הרעיון קובע הצלחה או כשלון וכל אחד נמדד לפי תרומתו לידע הכללי. למדנו יחד, גברים, נשים, כהים ובהירים, סטודנטים זרים מכל קצוות העולם, ולא שינה כלל מי אני או מה אני או מאיפה באתי. אין עודף זכויות או חובות. כך הרגשתי, ולא ידעתי. עבודת המחקר שלי בסופו של דבר הצליחה ורק הייתי צריך לכתוב את עבודת הגמר (בערך 300 עמודים) ולהבחן עליה.

המנחה שלי בדיוק עמד להקים חברת סטארטאפ וחיפש מהנדסים ושאל אותי אם אני רוצה להצטרך לעבודה שם. עמדה בפני החלטה קשה. באמריקה, בתחום מדעי המחשב, המעבר אל "התעשיה" נחשב לחד־כיווני. זה אומר שאדם שעבר לעבוד בתעשיה אינו נחשב ראוי יותר לחזור לעולם האקדמי כמרצה או חבר במכון מחקר. זה מצב דברים מוזר ביותר, כי כמעט כל תחום במדעי המחשב הוא הנדסי ומה הטעם בהנדסה אקדמית שהיא תיאורטית בלבד. לא היה ברור לי מה המסלול הנכון.

ואז הגיע המכתב. חילקו במייל מכתב שנשלח מאוניברסיטה אחרת בה נאמר שהם מחפשים מועמד להתחלת קריירה במחלקה למדעי המחשב. זו משרת מרצה וחוקר מתחיל, שאחרי כמה שנים אם פרסם מספיק מאמרים וצבר לו שם יכול לקבל קביעות. הם טרחו לציין שהמשרה מיועדת רק לנשים או למיעוטים (Women or Minorities). גבר לבן, יהיו הכישורים שלו והרעיונות שלו אשר יהיו, אין לו מה לטרוח להציב את מועמדותו. למרבית האירוניה, הם חתמו את המכתב במשפט הסטנדרטי שודאי חותם כל מכתב כזה: "Princeton University is an equal opportunity employer". זה אומר שהם מחוייבים לא להפלות אף אדם בשל מוצאו, מינו, צבע עורו, נטיותיו המיניות וכיוצא בזה. חוץ מגבר לבן – זה בסדר. זו לא אפלייה אמיתית כי היא מתקנת את עוולות העבר של הגברים הלבנים.

העלבון היה קשה וצורב עד עמקי הנשמה. זה לא היה אישי – הרי שלחו את המכתב לכולם. גם העובדה שהרעיונות שלי לא חשובים להם רק בגלל מיני וצבע עורי לא ממש העליבה אותי. נפגעתי בשם המדע, או ליתר דיוק התדמית האוטופית שהיתה לי בקשר למדע. חייתי במעין בועה בה שיננו שוב ושוב שמה שחשוב הוא רק ערך הרעיון ולא מי שהגה אותו. זה עדיין נכון לגבי המדע, אבל האשלייה שהמוסדות האקדמיים מאמינים בזה התנפצה. ההחלטה היתה פשוטה עכשיו. עברתי לתעשיה והסתדרתי טוב. בדיעבד גיליתי שהעולם האקדמי גם לא מתאים לכישורי. בסך הכל זה הסתדר לטובה, אבל נותר כאב גדול.

אולי טוב היה שהפלו אותי לרעה. היותי גבר לבן ודאי סללה לי דרכים רבות בשוק התעשייתי, ולא נגרם לי נזק. לעומת זאת את המקום באותה אוניברסיטה תפסה אישה או איזה בן או בת מיעוטים, שיש להם פחות הזדמנויות בשוק החפשי. כך אומרים, ואני איני יודע דבר. אני אמנם לא ראיתי אפלייה במקומות בם עבדתי, לא נגד ולא בעד אף אדם. אז אין לי מושג למה צבע עורי נותן לי יתרון. אבל אני הרי ידוע כאדם שאטום לכוחות החברתיים שמסביבי, אז מה אני באמת יודע? ואולי אני אטום כי אני גבר לבן עתיר פריבילגיות. הרי לגבר לבן אין סיכוי להבין.

6 תגובות בנושא “גבר לבן לא יבין

  1. צדקת, זה אכן פוסט קשה. קשה להיות הנציגות המקופחת של המעמד המקפח. ואכן, אתה לא מבין. אבל זה בסדר, אתה לא חייב להבין. אתה חווה רק את מה שאתה עובר באופן אישי. כל עוד לא תשליך את תחושת הקיפוח האישית שלך על אחריות/ים. חיבוקים, יקירי. והמון אהבה.

    אהבתי

    1. אני לא מרגיש נציג של שום דבר ולא מבין מהו המעמד המקפח. האם זאת אחריות קולקטיבית בה אני אמור להרגיש אשם בחטאי העבר וההווה של כל הגברים הלבנים? אני מתייחס לכל אדם באופן שווה לפי יכולתו ובתמימות רבה מצפה שככה צריכים להתיחס אלי.
      חיבוקים ואהבה מובנים לי הרבה יותר.

      אהבתי

  2. כמוני כמוך (בערך), גבר לבן עתיר פריבילגיות שכמוני שקם כל בוקר כדי לקפח את שאר העולם…
    (כדברי השיר: אני ואתה נקפח את העולם)

    אהבתי

    1. חשבתי פעם כאקט של מחאה ליצור קרן מלגות לגברים לבנים. קרן כזאת לכל מגדר אחר היתה מתקבלת בברכה, אבל קרן עבור גברים לבנים היתה מתקבלת כמעשה אנטי-סוציאלי.
      כמובן שלא אעשה זאת – כל קרן מגדרית נוגדת את עקרונותי. אם אי פעם אחלק מלגות זה יהיה לפי קריטריונים אחרים.

      אהבתי

  3. לפחות אתה מוגדר "יהודי", זה גם מגזר שהיה מקופח הרבה שנים 😛
    ובכל זאת, לדעתי הצלחת להגיע למקום מאד מרשים לטעמי 🙂
    גם אני שולחת חיבוקים ואהבה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s