איך סופרים?

הקדמה

זה מעין המשך לרשומה הקודמת על קצת פרספקטיבה והכחדת מינים. ליתר דיוק, הרשומה הקודמת היא מעין מבוא לרשומה הנוכחית. הרעיון על "איך סופרים כמה מינים של בעלי חיים יש בעולם" לא נולד אצלי כתוצאה מעניין בטבע. זה התחיל מבעיה במדעי המחשב, שיש בה גם סטטיסטיקה, ועניין "כמה מינים יש" הוא רק דוגמה אחת לשימוש בהבנה מתמטית. אנסה להסביר את המתמטיקה באופן פשוט ככל שניתן.

ברשומה הקודמת הפניתי את הקוראים לשתי דוגמאות של הצהרות טיפוסיות על כמה מיני בעלי חיים יש בעולם. אלה לא הצהרות של אנשים הנחשבים משונים או מחוץ לזרם המרכזי בנושא (לפחות מבחינה פוליטית). הראשון הוא הצהרה של מארגן הכנס על Biodiversity (לא יודע איך קוראים לזה בעברית, אולי "מגוון ביולוגי"?) משנת 2007.
אני ממליץ לקרוא את כל ההצהרה במקור – זה רק עמוד אחד. עיקר ההצהרה (מעבר להצהרה האופיינית על התחממות גלובלית) הוא כזה: אובדן המגוון הביולוגי הוא ממשי, כך הדגימו אלפי מדענים מהרבה מאד מדינות. הגורם הוא פעילות בני אדם (הוא אינו מציין אף גורם אחר). הכחדת המינים היא פי אלף מהנורמלי (אם לא היתה השפעת אדם). קצב ההכחדה הוא בין 18000 ל 55000 מינים בשנה. הסיבה העיקרית היא שינויי אקלים כתוצאה מפעילות אנושית. וכן הלאה…

יש לשים לב לפרטים. איך הם יודעים כמה מינים נכחדים? איך הם יודעים כמה מינים יש בעולם? איך יודעים מהו קצב הכחדה טבעי? איך בכלל יודעים שיש קצב הכחדה טבעי אחיד בכל זמן – זה סותר כל מה שאני יודע על אבולוציה. באופן כללי, ההצהרות נראות לכאורה מאד מדוייקות, אבל אם אני חושב איך הייתי בודק מה המספרים הנכונים, אין לי מושג איך זה בכלל אפשרי לבדוק. במקרה אני מבין בזה דבר מה ואנסה להסביר בהמשך.

הדוגמה השניה מגיעה מארגון WWF. שוב מומלץ לקרוא – זה לא ארוך ורצוי לדלג על הקישורים שקוראים לכם לתרום להם כסף. זו המטרה האמיתית של ההצהרה שלהם. במרכז הדף באותיות לבנות על רקע שחור יש הצהרת כוונות: "אם יש מאה מיליון מינים ואם קצב ההכחדה הוא 0.01% בשנה, אז לפחות עשרת אלפים מינים נכחדים כל שנה." הם עוד טוענים שיש להם זכויות יוצרים על הטעות המתמטית הנ"ל. הטעות כמובן היא שאם ההנחות שלהם נכונות אז בשנה הראשונה יכחדו בדיוק 10000 מינים, אבל בשנה שאחר כך 9999 מינים שזה פחות מעשרת אלפים. הם היו צריכים לומר "לכל היותר עשרת אלפים". אבל זה לא היה נשמע כל כך טוב בשביל התרמת כספים.

הם מודים בכך שלא ממש יודעים כמה מינים יש, ולכן כמה מינים נכחדים. אבל יש להם הרבה מספרים והנחות, אז אפשר לחשב ולהבהיל את הציבור. הטיעון המרכזי שלהם (שהם אומרים שהוא מדעי) הוא כמובן טמטום מוחלט. הדבר היחידי שאפשר להסיק מכל מה שנאמר אצלם זה שאין להם מושג. אבל הם יודעים בוודאות שהכל מעשה ידי אדם (ותשלחו כסף).

אז למה לא באמת יודעים כמה מינים יש, מהו קצב ההכחדה היום ומהו קצב טבעי? כדי למצוא את קצב ההכחדה, כל מה שצריך לעשות זה לספור כל שנה כמה מינים יש, ואז לחשב את היחס בין המספר של השנה למספר של שנה שעברה. יעזור מאד אם נספור במדוייק, אבל גם אמדן יהיה טוב. כל עוד זה אמדן מדוייק מאד, כי כדי לאמוד שינוי של 0.01% האמדן צריך להיות הרבה יותר מדוייק – לא יותר מ 0.001% טעות. אז איך אומדים את מספר המינים? מחליטים שכמעט כל המינים הם פרוקי רגליים ביערות גשם טרופיים. (לדעתי יש לא פחות מיני בעלי חיים בים, אבל מה אני מבין בזה). הולכים למקום נידח (צ'ילה לדוגמה, כי באמת זה מה שעשו). בוחרים עץ באקראי (אבל רק כזה שאפשר להגיע אליו). פורשים יריעות מתחת לעץ ומרססים את כולו מגזע עד צמרת בקוטל חרקים קטלני במיוחד. מנערים את העץ היטב ואוספים את התוצרת. חוזרים על זה כמה עשרות פעמים ויוצרים דגימה מייצגת. ככה לדוגמה גילו כמעט אלף מינים חדשים של חיפושיות – רק בצ'ילה. כמובן, יתכן שחלק מאלף המינים הנ"ל נכחדו בגלל הספירה. אולי זה נכון שרוב הכחדת המינים היא מעשה ידי אדם….

השאלה היא אם מתוצאות הניסויים הנ"ל ניתן לדעת כמה מינים יש בעולם. אפילו אם הניסויים היו דגימה מייצגת של בעלי החיים בעולם, התשובה הנחרצת היא שאין שום דרך לאמוד את מספר המינים בדיוק שהוא כפולה של מה שכבר מצאנו. לא רק שאין דיוק של 0.1% אנחנו לא יודעים אם האמדן שגוי פי עשר או פי מאה או אפילו פי אלף ויותר. על כך שארית הרשומה. אנסה להדגים את המתמטיקה באופן הפשוט ביותר שאני יכול.

דוגמה ראשונה: ריצוף הבית

החלק האחורי של הבית שלנו מרצף באריחי חימר מקסיקניים (היינו תוצרת מקסיקו). אלה אריחים זולים מאד, עמידים, צוברים לכלוך בקלות וקשים לניקוי. ראו דוגמה בצילום בראש הרשומה. נחליף אותם אחרי שהבנות יגדלו. המקסיקנים יוצקים את האריחים בתבניות ומשאירים אותם להתייבש בשמש. חלק מהם מתייבשים עקום, יש להם גדלים לא אחידים, וגם עוברים שם בעלי חיים ומשאירים עקבות. גם המקסיקנים משאירים עקבות (של בקבוקי בירה).

שאלה ראשונה: כמה סוגי עקבות יש בבית? זה רק לצורך הדגמה, אז לא חיפשנו מתחת לריהוט. שלחתי את הבת הצעירה לחפש בחדר שלה. היא מצאה ארבעה מיני עקבות שונים (אני מביא צילום אחד של כל סוג, אין צורך להגזים):

שלחתי בת שניה לחפש בחדר שלה. היא מצאה שלושה מיני עקבות שונים:

בחדר השינה של ההורים לא נמצא דבר (הכל מתחת למיטה….). אז כמה מיני עקבות יש בבית. לפחות ארבעה (מה שמצאה הבת הצעירה) ולא יותר משבעה (סכום מה שמצאו שתי הבנות). בפועל, מצאנו חמישה מינים: תרנגולת, ציפור קטנה, בקבוק, כלב וסנאי. שני מינים הופיעו בשני חדרים שונים.

שאלה שניה: כמה מיני עקבות יוצרו על ידי מפעל זה בכלל, ולא רק בבית שלי? איך בכלל בודקים דבר כזה? אני יכול להסתובב בעיר ולחפש בתים שרוצפו עם אריחים כאלה (זה זול אז ניתן למצוא בחנויות רבות). זו תהיה רק דגימה של התוצרת. אני יכול לקנות חבילות אקראיות של אריחים מחנויות שונות ובזמנים שונים. (הם באים בחבילות של עשרה אריחים – בדרך כלל אחד או שניים מהם שבורים). ברוב הגדול של החבילות לא אמצא אפילו עקבה בודדת. אם המדגם יהיה קטן אוכל לחשוב שאין כאלה עקבות כלל. אם אדגום הרבה יותר אולי אמצא את הנפוצים ביותר: תרנגולת, בקבוק, כלב. רק אם אשקיע באלפי דגימות אולי אמצא נחש או Roadrunner (שתי אצבעות לפנים ושתיים לאחור!). וזה מביא אותי לספירה של רק מספר בודד של עקבות. אולי פעם היה להם עובד שובב שהיה אחראי על אלפי סוגי עקבות, עשרות שונים על כל אריח בודד. אחרי זמן קצר הוא פוטר, ואם אדגום מיליונים אולי אמצא אריח שלו? אותו עובד היה יכול להיות אחראי על שינוי מספר העקבות השונות מעשר לאלף (הבדל של פי מאה). אי אפשר למצוא בדגימה סבירה אם אי פעם היה להם עובד כזה. המסקנה היא: אין לדעת.

דוגמה שניה: ספר הטלפונים

נניח יש לנו ספר טלפונים אחד (של עיר, מחוז או מדינה). כל פריט מידע (אדם) מכיל שם משפחה, שם פרטי, כתובת ומספר טלפון (נניח, לצורך הפשטות). הכל מופיע בספר ממויין לפי שם משפחה (קודם), ואם יש יותר מאדם אחד עם אותו שם משפחה אז ממיינים גם לפי שם פרטי. נשאלות שתי שאלות: כמה שמות משפחה שונים יש בספר? כמה שמות פרטיים שונים יש בספר?

הבעיה הטכנית היא: איך סופרים ביעילות? האם ניתן לספור ביותר יעילות אם רוצים רק הערכה של המספרים ולא חייבים לדייק לחלוטין? אם נחשוב על זה קצת, קל יותר לספור כמה שמות משפחה שונים יש בספר. המידע בספר ממויין לפי שמות משפחה, אז רק צריך לסרוק את הספר מתחילתו עד סופו ולספור כמה פעמים מתחלף השם מאדם אחד לבא בתור. לא צריך לזכור יותר ממספר אחד בכל רגע נתון (כמה שמות ראינו עד עכשיו). ניתן לעשות זאת במהירות אם נחלק את העבודה בין הרבה אנשים: כל אחד מקבל דף וסופר כמה שמות שונים בדף שלו. בסוף מחברים את המספרים מכל דף, וצריך להזהר משמות משפחה שנמצאים ביותר מדף אחד, אבל באופן עקרוני זו לא בעיה קשה. לא ניכנס לפרטים, אבל ניתן אפילו לאמוד כמה שמות משפחה שונים יש באמצעות מדגם אם יודעים כמה אנשים מופיעים בספר בסך הכל. גם את המספר הכולל של האנשים ניתן לאמוד באמצעות מדגם של דפים. אגב, האמדן של כמה שמות משפחה באמצעות מדגם, אינו מדוייק מאד, הוא יותא אומדן של הגבול העליון של התשובה (היינו: התשובה בסגנון "די בטוח שלא יותר מאלף").

כשזה מגיע לשמות פרטיים המצב קשה יותר. המידע לא ממויין לפי שמות פרטיים. אם סורקים (קוראים) את המידע לפי הסדר שבספר, צריך לא רק לספור שמות שונים אבל גם לזכור את כל השמות שראינו. את השם הבא שקוראים צריך להשוות לזיכרון כדי לראות אם כבר קראנו אותו או לא. בנוסף לכך, לא פשוט לחלק את העבודה. אם נחלק דף לכל איש ונבקש לדעת כמה שמות פרטיים שונים מופיעים בכל דף, איך נחבר את כל המספרים? (זיכרו את הדוגמה עם האריחים בשני חדרים שונים. 4 בראשון, 3 בשני, 5 בשני החדרים ביחד). השמות בדף הראשון יכולים להיות זהים לדף השני, שונים רק בחלקם או שונים לחלוטין. ניתן כמובן למיין את המידע לפי שמות פרטיים ואז לפתור. אבל מיון מידע צורך גם הרבה מאמץ.

האם ניתן לאמוד את זה באמצעות מדגם? הנה שיטה שהשתמשו בה בעבר. מתחילים במדגם אקראי של כמה דפים. רושמים את כל השמות הפרטיים המופיעים בכל הדפים יחד וסופרים כמה שמות שונים יש. אחר כך מוסיפים עוד דף ועוד דף, ובכל פעם מעדכנים את רשימת השמות ואת המספר הכללי של השמות. ניתן לעקוב עם כל תוספת דף, כמה שמות חדשים נוספו לרשימה. אם זה נראה שזה סדרה מתכנסת כלפי מטה אז עוצרים ומעריכים כמה שמות היו יכולים להיות אם נספור את כל הדפים. התקווה היא שבשלב כלשהו לא מוסיפים שמות חדשים, והסדרה מתכנסת לאפס – כלומר ראינו את כל מה שיש. השיטה הזאת היתה מקובלת בערך עשרים שנים בתחום מסויים של מדעי המחשב, מדידות סטטיסטיות של טבלאות בבסיסי נתונים. התוצאות היו לא טובות במיוחד. לפעמים זה עבד טוב, ולפעמים האמדן היה רחוק מאד מהאמת. (בבסיסי נתונים תמיד ניתן גם לעשות ספירה מדוייקת ולהשוות, אבל זה לוקח הרבה משאבים אם הטבלה גדולה ואם יש הרבה "שמות" שונים).

למה זה לא עובד טוב? נניח שזה ספר טלפונים עם שם פרטי אחד נפוץ במיוחד: "מוחמד". יש שם מיליוני אנשים אבל לכולם קוראים "מוחמד". פרט לכמה שמות אחרים שמופיעים באקראי, כל שם פעם אחת, נניח שהם: אחמד, חמיד, מחמוד, חמדן, וחמודי. בסך הכל יש שישה שמות שונים. אבל שיטת הדגימה תתחיל בשם אחד "מוחמד". כל תוספת דף נראית כאילו שום דבר לא השתנה. אחרי עוד כמה דפים אקראיים מצהירים שזהו זה, ומצהירים שיש רק שם אחד בכל הספר. גודל הטעות: פי שש. יום אחד עוברת משפחה מתרבות אחרת לגור באותה מדינה: משפחת כהן. וכל בני ובנות המשפחה עם שמות שונים. הרבה שמות, אולי אלף איש ואשה. אבל ספר הטלפונים ממויין לפי שם משפחה. כל משפחת כהן נמצאים באותו דף. שוב חוזרים על אותו תהליך דגימה. יש סיכוי קטן שהדף של משפחת כהן יעלה בגורל. אם זה יקרה, התוצאה תהיה קרובה למציאות. ויש סיכוי גדול מאד שהדף של משפחת כהן לא יעלה בגורל. ואז התשובה תהיה כמו קודם: יש רק "מוחמד" במדינה. אבל הפעם הטעות היא פי אלף.

תוצאות מתמטיות

יש תחום של מדעי המחשב שנקרא "בסיסי נתונים". הבעיה של ספירת "כמה שמות שונים יש" נפוצה שם מאד. בסיס נתונים יכול להכיל כמויות עצומות של מידע, ועם הזמן המידע משתנה וצריך לאמוד את "כמה שמות שונים יש" מחדש בכל פעם. השיטה שהיתה מקובלת פעם (עד שנת 2007 בערך) היתה סריקה מלאה וספירה מדוייקת או יצירת מדגם וספירה מדוייקת של המדגם. ספירה מדוייקת של הרבה מידע (מדגם גדול או כל המידע) דורשת משאבים רבים. נדרש הרבה זכרון, ולפעמים צריכים להשתמש בדיסק נוסף כי אין מספיק זכרון. הנתונים נמצאים על דיסק במעין "דפים" כמו הדפים של ספר הטלפון, אבל בדרך כלל לא ממויינים בשום אופן. דבר ידוע הוא שכמות המשאבים הנצרכת לדגימה גדולה, יכולה להיות יותר מסריקה מלאה של כל המידע (עניין טכני של גישה אקראית למידע לעומת גישה רציפה). נשאלו שתי שאלות עיקריות. לשתיהן מצאתי תשובה טובה בשנת 2005.

שאלה ראשונה: "האם ניתן לאמוד בדיוק רב כמה שמות שונים יש באמצעות מדגם?" מנסיון של כל החברות המובילות בתחום, התשובה היתה שלילית. יש לזה היום גם הוכחה, ואני מקווה שהדוגמאות שהבאתי, במיוחד ספר הטלפונים, מדגימות את הנושא.

שאלה שניה: "האם ניתן לאמוד בדיוק רב כמה שמות שונים יש בסריקה מלאה של המידע אבל בלי לזכור את כל השמות שראינו בזכרון?" היו שיטות לא מדוייקות בשנות השמונים, אבל מצאתי שיטה פשוטה לעשות זאת עם זכרון מועט מאד. מאז היו כמה התפתחויות, והשיטות של היום מדוייקות הרבה יותר עם פחות זכרון.

מה שחשוב לנושא "כמה מינים יש בעולם" זו השאלה הראשונה. לא ניתן לסרוק את כל כדור הארץ ולבדוק כל פרט ופרט. לא ניתן ליצור אמדן של אפילו "קרוב עד פי מאה" של כמה מינים יש. מה שמדהים עוד יותר, לא ממש יודעים כמה מינים זוהו כבר על ידי מדענים. ההערכה היא ש"ידוע למדע" על בין 1.4 מיליון ל 1.8 מיליון מינים ספציפיים. יש רשימות שונות ומשונות, לא ברור אם חרק שמצאה קבוצה אחת ביערות ברזיל הוא אותו מין או שונה מחרק אחר שנמצא בצ'ילה. אפילו מה ש"ידוע" בפועל הוא אומדן עם טווח טעות של עשרות אחוזים. אז איך ניתן להבחין בהכחדה של 0.01% מהמינים?

 

ואם נספור רק את ההכחדות שידוע עליהן?

נתחיל קודם בשאלה "איך יודעים שמין ביולוגי נכחד?", ולא נתעסק בשאלה הנלווה של מהו מין ביולוגי. זה לא קל בכלל. איך יודעים שאין אף פרט בודד בשום מקום על פני כדור הארץ? מה הסיכוי שאחרי עשרות שנים של חיפושים ללא תצפית אחת מין ביולוגי יופיע פתאום? יש מודלים סטטיסטיים לזה, למרות שאינם מוצאים חן בעיני כי יש בהם הרבה הנחות שקשה להצדיק. הנה מאמר שאני הייתי ממליץ למי שמסוגל לקרוא תיאוריה סטטיסטית: When is an “extinct” Species Really Extinct.

הדוגמה הראשית שלהם היא מין נקר גדול מאד בצפון אמריקה (בגודל של עורב) הנקרא Ivory-billed Woodpecker , ראו בצילום הבא שהוא קישור לצילום ישן בוויקיפדיה. מניחים שהציפור נכחדה באמצע המאה העשרים (האשם הידוע הוא צייד וכריתת עצים באזור המחייה).

היו שלושה מיני נקרים ענקיים בצפון אמריקה. המין שהזכרתי, בנוסף לו עוד מין דומה לו מאד במקסיקו (Imperial Woodpecker) שגם הוא נחשב נכחד באמצע המאה העשרים, והשלישי הוא מיודענו Pileated Woodpecker המופיע בצילום הבא שצילמתי בחודש שעבר בשמורה Lassen National Park.

DSF_4115 pileated woodpecker
Pileated Woodpecker

גם ציפור גדולה כמו Ivory-billed Woodpecker, לא לחלוטין ברור אם נכחדה. היו תצפיות לפני עשר שנים עם צילומים וסרטון באיכות נמוכה מאד, והם כנראה הופרכו על ידי המומחים לנושא.

אי אפשר ממש להחליט אם משהו נכחד. אפשר רק לתת הערכה "בהסתברות גבוהה" וזה רק אחרי מאמצי חיפוש רבים. זה לא אומר שמינים אינם נכחדים – רק מדגיש כמה מעט יודעים וכמה קשה לברר. גם המודלים המתמטיים שפותחו כדי לקשר בין מאמצי החיפוש, הזמן ללא תצפיות מהימנות ומידת ההסתברות של הכחדה לא נותנים מענה למקרה בו אוכלוסיה אחרת של אותו מין פשוט קיימת במקום אחר. דוגמה יפה היא ציפור שהתגלתה מחדש לאחרונה: יונה כחולת עין (Blue-eyed Ground-Dove). אחרי 74 שנים שנכחדה מיערות ברזיל, נמצאה אוכלוסיה חדשה במרחק אלף קילומטר מהמקום האחרון שהיה ידוע עליהן. (הכנסו לקישור: הצילומים מרהיבים).

זה לא מקרה יוצא דופן. הנה מאמר על כמה מינים מתגלים מחדש אחרי שהוכרזו שנכחדו. בערך פעם בשנה מגלים מחדש ציפור ש"נכחדה" וכך גם לגבי זוחלים ודו־חיים. זוכרים את "עגולשון שחור־גרון" שהתגלה מחדש בחולה? הנושא לא פשוט בכלל. לכן כאשר אני קורא הצהרות שאין בהן ספק כלל, אני מטיל בהן ספק רב מאד.

למרות הכל, אז אם נספור רק את מה שידוע שנכחד (עם איזה טווח ביטחון)? להערכתי, זה יתן תמונה חלקית וקטנה מאד על מה שקורה. רק בגלל שקשה מאד למדוד משהו, זה לא אומר שזה לא קורה. זה רק אומר שקשה לדעת מה המצב. אני סבור שכל נושא Biodiversity אינו מוגדר כהלכה ומשמש לצרכים פוליטיים בלבד. יש חורבן גדול של הטבע. אני נזכר בטיסת לילה משיקגו לארץ לפני עשרים שנים. חלפנו מעל טורונטו ולאורך האגם והנהר הגדול דרך מונטריאול ובאותו כיוון עד האוקיינוס. במשך יותר משעה רצופה, במהירות של אלף קמ"ש ראינו אורות של יישוב עירוני רציף ללא הפסקה. לא יכולתי להפסיק לחשוב איזו רצועה אדירה של טבע נעלמה משם. אין לי ספק שצריך להגדיר את הבעייה אחרת ממה שהאירגונים הפוליטיים (ולכאורה מדעיים) עושים.

סיכום

למרות שהנושא הפעם הוא "איך סופרים" וקצת על "כמה מינים יש ומהי הכחדה", יש לי כוונה יותר כללית אותה ניסיתי להמחיש. כאשר אני קורא מאמרים, בעיקר בעיתונות אבל גם בכתבי עת מדעיים, השאלה הראשונה שלי היא: מה הייתי עושה אם הייתי צריך לבדוק את זה? אני כמובן מניח שאין מגבלות זמן, תקציב וכח אדם מיומן למלאכה. אם התשובה היא: "אין לי מושג איך עושים את זה" אז אני נזהר במיוחד לא לקבל את המסקנות עד שאני מוודא מה באמת נעשה. אם אני חושב שיש דרך קלה למצוא את הנתונים (לפחות בתיאוריה) אז יש יותר סיכוי שאקבל את הממצאים, במיוחד אם אני רואה שהדרך הקלה היא מה שבאמת נעשה.

יתרה מזאת, כאשר אני קורא משהו, אני צריך לוודא שאני מבין את המושגים שמדובר בהם. קל מאד לקבל רושם מוטעה אם לא יודעים את ההגדרה המדוייקת של המושגים. במקרה שלנו, עדיין אין לי מושג מה ההגדרה של Biodiversity או בהקשר למשהו יותר מפורסם: מה ההגדרה של התחממות גלובלית. אם אני לא מצליח למצוא הגדרה מדוייקת, אני מניח מראש שמטרת הדיון אינה מדע אלא משהו אחר.

6 תגובות בנושא “איך סופרים?

  1. אני חושבת שהעברת את מחשבותיך בנושא יפה מאוד. אגב רצועת טבע גדולה שעברה שינוי משמעותי – אזור מפרץ סן פרנסיסקו. וכאן יש לא מעט מדידות רוצה ללמוד על זה קצת?

    אהבתי

  2. המונח Biodiversity בעברית הוא אכן "מגוון ביולוגי". את המונח טבע E.O.Wilson, אחד החוקרים החשובים של זמננו וממייסדי ענף ה-Conservation Biology, שמנסה לעצור את הרס התהליכים הביולוגיים והרס המגוון הביולוגי בעולם.
    הבעיה היא שביולוגיה זה לא מתמטיקה. נכון, אנחנו לא באמת יודעים כמה מינים שונים יש בעולם, ובכל מקרה – רובם חרקים. בעיקר חיפושיות. ומצד שני, אם רוצים תקציבים למחקר, ויותר מזה – לשיקום ולמציאת פתרונות – צריך להציג את הנתונים בצורה שתהיה ברורה לאדם הפשוט מצד אחד ולמקבלי ההחלטות מצד שני. אז משתמשים הרבה בסטטיסטיקה ובהערכות (וכולנו זוכרים את הסיפור על הסטטיסטיקאי שטבע באגם שעמקו הממוצע עשרה ס"מ).
    אז מציגים את דובות הקוטב הגוועות ברעב בגלל העלמות הקרחונים, ומעגלים את המספרים ועושים דברים לא לגמרי מדעיים. מה האלטרנטיבה? לחכות עד שיהיו לנו נתונים מדוייקים, ואז כנראה יהיה מאוחר מדי?
    אז מפעילים את מה שנקרא עקרון הזהירות המונעת. לוקחים את המידע שיודעים, מוסיפים לו שוליים, ומציגים את זה כעובדה. לדעתי זה עדיף.
    אתה מכיר את סיפור שמורת החולה? כשבן גוריון הקים את מפעל ייבוש החולה, באו כמה "מטורפים" וטענו שזה רעיון רע, וחוץ מזה צריך לשמור על הטבע שם. אמוץ זהבי, עזריה אלון והיינריך מנדלסון. מנדלסון סיפר לבן גוריון (או למישהו אחר מאנשיו, אני לא זוכרת את הסיפור המלא) שאם כל הביצה תיובש, אז לעיט הזהוב (אולי אני טועה בשם העוף) לא יהיה איפה לקנן בארץ. וזהו מין נדיר, סובל מציד במזרח התיכון, וכאן זה המקום הבטוח היחידי עבורו. בן גוריון התרצה ואמר – טוב, נשמור לו כמה מטרים. מנדלסון אמר – אבל הוא זקוק לשטח נרחב! זה דורס גדול, הוא צריך הרבה שטח לציד, לשיחור, להזדווגות… אז בן גוריון שאל: טוב. כמה שטח *בדיוק* הוא צריך?
    — אני משערת שהרבה מאיתנו בשלב הזה היינו נתקעים. *בדיוק*? איך אפשר לדעת? האם בכלל קיים מספר כזה?
    אבל מנדלסון היה חכם יותר. הוא לא התבלבל, ואמר – 4,500 דונם. בן גוריון הקצה 4,500 דונם, וזה גודל השמורה.
    שוב אני כותבת הרבה מאד. אבל מה שרציתי לומר, זה שההתנהגות של מנדלסון כאן זו הדרך היחידה לנהוג. אם אנחנו רוצים שלנכדים שלנו יהיה טבע לראות – ובארץ זה מאד לא ברור שיהיה להם – אנחנו חייבים להגדיל מספרים, להציג הכל בצורה ייצוגית ומרשימה. להיות אנשי מכירות ולא רק אנשי מדע.

    Liked by 1 person

    1. אכן סיפור יפה. לפעמים צריך גם לדעת איך לנווט בצורה פוליטית.
      אבל גם צריך להזהר. הסיפור על הסכנה לדובי קוטב מהתחממות גלובלית עם תמונה בפוטושופ של דב על קרחון קטן צף בים…. לפני חמישים שנים היו בערך 5000 קובי קוטב בטבע (הערכות שונות). היום מעריכים שיש בערך 25000 בטבע. הסיבה היא שממעטים לצוד אותם יחסית להתנהגות בעבר. כאשר הציבור מתחיל להבין ש"עובדים עליו" גם אז יש השלכות.

      Liked by 1 person

  3. אה, ובקשר להגדרה: Biodiversity זה אכן מונח של יחסי ציבור. שם קליט. הוא מאגד תחתיו את כל סוגי המגוון הביולוגי:
    שונות גנטית בין פרטים, שונות בין אוכלוסיות שונות של אותו מין, שונות של מינים שונים באותו סוג, או סוגים במשפחה, שונות של בתי גידול, חברות אקולוגיות, אקוסיסטמות, וגם תהליכים ביולגיים – מחזורים ביוגיאוכימיים (חנקן, פחמן בטבע), מחזור המים, נדידת בע"ח, וכל מה שנקרא "שירותי המערכת האקולוגית" – ייצור חמצן, טיהור מים, ויסות שטפונות ועוד…

    Liked by 1 person

  4. אני מבין שכמדען אתה מתעצבן על חוסר הדיוק המשווע שלא לדבר על המצאת "עובדות". אבל עובדה ממשית היא שהשטחים הטבעיים הולכים ומצטמצמים ולחיות הבר (בעיקר הגדולות) יש פחות ופחות מקום לחיות בו. מכאן – הכחדה. לדוגמא הנמרים בארץ ישראל או במזרח התיכון בכלל.
    https://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.2935943

    אהבתי

    1. אני מדגיש גם ברשומה שיש הרבה חורבן והרס. אבל זה לא היה הנושא. העובדה היא שקשה לי להאמין למה שכתוב בעיתונות באופן כללי ולמה שכתוב במדורי ה"מדע" בגלל אותם אי דיוקים, הגזמות פראיות ושקרים בוטים. אחרי שאל גור הצהיר שמותר לשקר בשביל לשמור על הסביבה, למה שאאמין לכל דבר אחר שהוא אומר? זה היה הנושא: לחשוב לפני שמאמינים לכל דבר שקוראים בעיתון.

      אפילו הדוגמה שנתת פה לא ברורה לי: אני יודע שהנמרים נעלמו כמעט לחלוטין מהמזרח התיכון. אבל זה נמר מדברי, והמדבר לא כל כך הצטמצם במזרח התיכון. מה שנעלם זה אולי בעלי החיים שהנמר היה טורף. מה שיותר סביר הוא שבמדינות השכנות לנו הורגים חיות די בקלות. במדינות אלה גם לא עוקבים אחר הטבע אז קשה לדעת מה קורה שם. וגדרות הגבול בין המדינות גם מזיקות לבעלי חיים שיש להם טריטוריה גדולה. זו לא עובדה שהנמרים נעלמו בגלל הצטמצמות השטח. זו השערה שאולי נכונה, אבל פחות סבירה מהשערות אחרות.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s