פרוייקט כסא לפסנתר

הייתי אמור לכתוב על שקנאים, לפי הרמזים שפיזרתי בכמה רשומות אחרונות. אבל בימים האחרונים ראיתי קבוצה אדירה של שקנאים בדרך לעבודה, ולא יכולתי לצלם. אז אני מחכה להזדמנות להשלים את כל הצילומים הנדרשים. בינתיים אספר על כסא לפסנתר.

תחילת הסיפור

כאשר קונים פסנתר דיגיטלי (כפי שיש לי) מקבלים מהיצרן גם כסא לפסנתר, שהוא בעצם דרגש. מה שמקבלים הוא זול למדי ובאיכות יחסית נמוכה, כזה שאי אפשר לכוון את גובהו. אני מעדיף לשבת גבוה יותר, ולכן לפני שנים רבות הזמנתי כסא איכותי, מתכוונן, עם ריפוד עור זה שבצילום הבא:

DSD_8080
ככה זה נראה במצבו המסריח

באחד הביקורים בארץ, לפני זמן רב, השתין אחד החתולים על הכסא שלי. לא היינו בבית לפחות שבועיים, וגם המטפלת של החתולים לא שמה לב. השלולית שהותיר על הכסא חילחלה עמוק פנימה. חומרי הניקוי החריפים ביותר לא הועילו. נאלצתי לשים את הכסא הטוב בצד ולהשתמש בינתיים בכסא הזול, עד שאזרוק את הכסא המסריח ואקנה חדש. ככה עושים באמריקה: זורקים וקונים אחר. זה גם לא יקר במיוחד. אבל אני עצלן מטבעי, והיה לי כסא אחר, אז דחיתי את הקניה. גם עזרה העובדה שאין משום מה כסאות כאלה בחנויות הפסנתרים הרגילות פה. אגב, אנו חושבים שהחתול בצילום בראש הרשומה הוא האשם במצב הכסא.

זה היה המצב עד שלפני כמה חודשים פתחה ידידתי (שבחרה בכינוי "חרפושית") בלוג בשם "יֵשׁ מִיֵשׁ". בבלוג היא מתארת איך היא הופכת דברים ישנים וזרוקים (בדרך כלל כאלה שמצאה ברחוב) לריהוט יפה ואמנותי. עיקר העניין הוא לקחת "זבל" ולהפוך אותו לריהוט אמנותי, שימושי וגם יפה מאד. בסדרה של כמה רשומות היא הסבירה איך שיפצה ספה שמצאה בזבל לספה שיפה הרבה יותר מהעיצוב המקורי כאשר היה חדש. למדתי שם על כל מיני טכניקות, כולל איך להתמודד עם הכפתורים הגדולים שמייצבים את הריפוד. הרשומה האחרונה שלה (עד רגע זה) היתה על החלפת הריפוד של כסא למחשב. שם נפל האסימון: כל ההסברים למה שצריך לעשות כבר נמצאים שם, ואני מבין פחות או יותר. בנוסף לכך, ממילא אני מתכוון לזרוק את הכסא לפח. למה לא לנסות ולהחליף את הריפוד?

פירוק

אז מה עושים? תחילה מפרקים. גוף הכסא (עם המנגנון שמרים ומוריד את המושב) מתחבר למושב באמצעות 14 ברגים. מפרקים ומפרידים את הגוף מהמושב:

מלבד המושב והגוף, יש גם רצועת עור עבה מסביב למושב שמכסה על המנגנון של הכסא, כדי ליצור אשלייה שהכסא פשוט יותר. יש לוח עץ בתחתית המושב, וזה נפרד מעצמו. אז מתגלות המוני הסיכות שמחברות את הריפוד למושב.

DSD_8094

רואים גם שאחד עשר הכפתורים הגדולים של המושב מחוברים בחוטי תייל לתחתית המושב. הוצאתי את הסיכות באמצעות מברג ופלאייער, וכאבה לי היד יומיים אחר כך. עדיף להשתמש במכשיר להוצאת סיכות. מתגלות השכבות השונות של המושב:

DSD_8110

בצילום זה כמובן הפוך, אבל יש למושב מסגרת עץ, מעל זה ספוג עבה, כבד וקשיח. מעליו ספוג דק ורך (שלמדתי אחר כך שהוא עוזר לתת לריפוד הרגשה חלקה). מעל זה הריפוד מעור וגם אחד עשר הכפתורים. בשלב זה התפשט סרחון חזק בבית. הספוגים היו מסריחים במיוחד משתן חתולים, וחוטי התייל של הכפתורים (וגם חלק מהריפוד והסיכות) היו רקובים.

קניות

שמרתי את כל החלקים המסריחים בתור שבלונה לייצור ריפוד חדש. גם מדדתי ויצאתי לקניות. יש באמריקה חנויות נהדרות לכל מה שצריך למלאכת יד, ויש חנות שמיוחדת לעבודות בדים ויש להם אפילו אגף של רפדות. רציתי ריפוד בהיר (אולי אפילו בצבע פיסטוק כמו שראיתי בבלוג). יותר מכל רציתי שזה יהיה חיקוי עור רך ונעים, שאת זה יש להם רק בצבעים שמרניים. אז בחרתי בצבע הכי בהיר שיש: white pearl. מצאתי גם ספוג גדול מתאים, אבל הוא היה קצת רך יותר מהמקורי. אז במקום הספוג הדק, קניתי בד מכותנה לא מעובדת – נעים אבל פחות רך מהמקורי. מצאתי חוט תייל (באגף התכשיטים). בנוסף לזה הייתי צריך מכשיר להוצאת סיכות (הוצאתי הכל, אבל לא היו לי אשליות שאעשה טעויות ואצטרך למכשיר שוב). מצאתי גם ערכת מחטים ארוכות (בין עשר לעשרים סנטימטרים) לצורך תפירת הכפתורים. לא מצאתי בחנות כפתורים מתאימים ולא אקדח סיכות חשמלי (היה להם רק ידני). את זה הזמנתי באמזון, והמתנתי כמה ימים.

עלות הקניות היתה כמעט כמו כסא חדש.

ופה עוד לא סיימנו. רצועת העור מסביב לכסא (זו שמסתירה את המנגנון) זקוקה לתפירה מקצועית. זה אומר מכונת תפירה שאין לי, ואין לי מושג אין להשתמש בכזאת. שאלתי את אשתי. היא אמרה שאין לה כוונה ללמוד, אבל אם אני אלמד אולי אהיה תפרן. היא התכוונה לחייט, אבל אם כל פרוייקט יעלה כפול מלקנות חדש, אז גם תפרן אהיה. החלטתי לחכות עם הקניה הזאת.

הרכבה

תחילה אני גוזר את הספוג והבדים לפי מידה. זה אומר הספוג לפי מידה, אבל אני לא טורח לחתוך את החורים באמצע בשביל חוט התייל של הכפתורים. זה יעלה לי במאמץ קשה אחר כך. את הבדים אני חותך עם הרבה שוליים עודפים. זה ייגזר אחר כך. אני מניח את השכבות זו על זו על הרצפה ונהנה מעמל כפי. עדיין אין לי מושג כמה עבודה זה ייקח.

DSD_8270
שכבת ספוג
DSD_8272
מוסיפים בד כותנה
DSD_8274
חיקוי עור מלמעלה

עוברים לשלב תפירת הכפתורים. למדתי מהבלוג של החרפושית שעושים זאת מהמרכז החוצה, כדי להמנע ככל הניתן מקימוטים וכפלים. או שמא זה מהחוץ פנימה? אני לא טורח לבדוק. זה אומר שמתחילים עם הכפתורים – מהמרכזי שבהם וכלפי חוץ. זו עבודה קשה. למזלי למדתי מהבלוג שיש להשתמש במחט ארוכה המיועדת לריפוד. אפילו שזה חוט תייל, זה עדיין כמו תפירה, רק עם הרבה כוח. בצד התחתון, מקפלים את התייל ומחברים באקדח סיכות. הסיכות לא נכנסות עד הסוף. אני משלים את המלאכה עם פטיש. אחרי שעה עבודה, אני מניח בצד את התוצאה (עם אחד עשר כפתורים) וממתין ליום חדש בו יהיה לי זמן.

השלב הבא הוא מתיחת הבד וחיבור לתחתית המושב. זה נעשה עם אקדח סיכות, ומידי פעם גזירה. שוב, מהמרכז החוצה. אני מתחיל במרכז הדופן הגדולה, ועובד לכיוון הפינות. אחר כך מרכז הדופן הקטנה ושוב אל אותה פינה. בפינה יש לי צרור עבה של חומר. בכסא המקורי היו הרבה קיפולים של העור שאני יודע שאני לא יכול לחקות. אני משאיר את הקפלים לפינות, ועושה כמיטב יכולתי. ואז מרכיב את הכסא מחדש, בלי רצועת העור מסביב. עדיין לא החלטתי אם אני צריך את הרצועה. בכל מקרה אפשר להוסיף אחר כך. זה מה שיצא:

DSD_8307DSD_8310

הרכבה נוספת

"זה נורא בולט" אמרה אשתי. אכן, הבחירה של הבד הבהיר תגרום לזה לבלוט בבית. זה חיקוי עור חדש, אז הוא מבריק מאד בתאורה ביתית. אני מניח שזה יעבור עם הזמן. הצהרתי שאני יכול להחליף בצבע אחר. עכשיו שלמדתי איך עושים זאת, זה רק כמה שעות עבודה. יש להם בחנות בצבע חום כהה עם דוגמה של עור קרוקודיל. לעומתה, החרפושית טענה שהקפלים רבים מידי, במיוחד בפינות. עניתי שבמקור היו יותר קפלים (וזה נכון, ראו צילום למעלה), אבל זה תירוץ עלוב. רק בגלל שהעבודה המקורית כזאת, אני לא צריך להוריד את הרמה. בנוסף, הריפוד לא מתוח מספיק (זה מוסיף לקפלים).

אז כשהיה לי קצת זמן לבדי בבית, הוצאתי את כל הסיכות (ידעתי שיהיה למכשיר שימוש!). השארתי את הכפתורים, כי זה כבר יותר מדי ולא ממש נחוץ לשפר. הפעם מתחתי טוב יותר, ושוב באותו סדר כמו מקודם. אבל שלא כמו מקודם, מתחתי את הריפוד מסביב לפינה לאורך הדופן הגדולה, ואז חיתוך אלכסוני והסרה של מעין משולש בד מיותר. מתיחה מהדופן הקצרה, ונותרתי עם קפל אחד דק (אי אפשר בלי קפלים בכלל). אבל הכל נראה מתוח ומהודק יפה. בנוסף: זה גם נוח כמו המקורי, למרות הבחירה השונה של המילוי.

DSD_8311
כסא מתוח כהלכה

DSD_8314

 

וכמובן, תודה רבה לחרפושית, שבלעדיה לא הייתי יודע שאני יכול. וגם אתם יכולים.

 

4 תגובות בנושא “פרוייקט כסא לפסנתר

  1. וואו…מרגישה גאה ביותר!
    ואכן, כשזה מתוח זה נראה פי כמה וכמה יותר טוב. ואתה יודע מה? אני אוהבת את הכסא יותר בלי הרצועה המסתירה לכאורה… הוא גם נראה פחות כבד וגם לגישתי אין צורך להסתיר את המנגנון.
    באמת, מרגישה ממש גאה בך…כמו אמא 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s