מחשבות על כסף, עם המלצה על ספר

תמונה מתוך ספר

וירג'יניה וולף יושבת לארוחת צהריים בקפיטריה של המוזיאון הבריטי בלונדון. התאריך (ככל הנראה) הוא 25.10.1928. כל אותו היום היא עורכת "מחקר" ספרותי בספרייה של אותו מוזיאון – היסטוריה של ספרות אנגלית שנכתבה על ידי נשים, וגם מה שכותבים גברים בני דורה בנושא נשים. באותה תקופה ועד היום זו אחת הספריות הגדולות והחשובות בעולם, לפחות בנושא ספרות באנגלית. הדברים מתוארים בספר אותו פרסמה זמן קצר אחר כך: A Room of One’s Own (חֶדֶר מִשֶּׁלָהּ). נושא הספר: הרצאות שהיא ערכה באותה שנה בנושא ספרות בדיונית ונשים (Women and Fiction) והתאורייה שלה שגורסת שבשביל שאשה תכתוב ספרות יפה (ולא סתם זבל) היא צריכה הכנסה נאה שתשחרר אותה מכבלי עבודה יום יומית, וגם חדר פרטי משלה בו תוכל לכתוב בלי הסחות דעת. למי שרוצה לדעת מה גבר צריך בשביל לכתוב ספרות יפה, יטרח ויקרא ספר אחר.

בכל מקרה, הנושא אינו הספר שלה. היה בי קו מחשבה ישן שהוצת מחדש בעקבות קריאת אותה סצנה מהספר. כיוון ששם מתחיל קו המחשבה, שם אתחיל את התיאור (במידה רבה, ככה גם היא כותבת). אז היא יושבת לארוחת צהריים. יתכן שכל זה לא קרה באמת, כי בתחילת הספר היא כותבת שהספר מלא בשקרים ועל הקורא להחליט בעצמו מהי האמת. בכל מקרה, מה שחשוב לי הוא הלך המחשבה שלה. אגב, אם נראה לכם שאני הולך סחור סחור ולא מגיע לנקודה אותה אני רוצה לתאר, זו ההשפעה שלה. בניגוד אליה, בסוף אגיע אל המסקנה.

אז היא יושבת לארוחת הצהריים, ומגיע הרגע בו היא צריכה לשלם. היא מוציאה שטר של עשרה שילינג (זה חצי פאונד) שזה די הרבה כסף בתקופה ההיא – היא תקבל הרבה עודף. כבר זמן רב היא מתפלאת על היכולת של הארנק שלה לייצר שטרות של עשרה שילינג, וכל זה כי עשר שנים קודם לכך נהרגה הדודה שלה בתאונה בהודו והורישה לה הכנסה של 500 פאונד בשנה. (אגב, תיאור הפליאה שלה הוא שקר, כי שטרות של עשרה שילינג נכנסו למחזור לראשונה זמן קצר לפני האירוע בשנת 1928. לא ייתכן שהיא מתפלאת על כך זמן רב.) לפני אותה ירושה היא היתה צריכה לפרנס את עצמה בעבודות שונות ומשונות שלא מצאו חן בעיניה כלל. היא לימדה ילדים קרוא וכתוב, היתה פקידה, וכיוצא בזה. היא מתייחסת בזלזול רב לאותן עבודות בהן נאלצה לעסוק – הן היו רק אמצעי לפרנסה. תמיד היתה צריכה להיות לבושה בקפידה, לחייך אל הבוס ולהחניף לו ללא קשר לדעתה עליו. בשבוע אחד קיבלה שתי הודעות משמחות: נשים באנגליה זכו לזכות להצביע בבחירות, והיא קיבלה את הירושה מהדודה שנהרגה. היא טוענת שמה ששימח אותה יותר זה הכסף.

המלצה על ספר

בערך באותו זמן, סוף שנות העשרים של המאה הקודמת, ולא יאוחר משנת 1931 כתב אלברט איינשטיין קטע של מספר עמודים בגרמנית, והוא קרא לו Mein Weltbild שתורגם אחר כך לאנגלית בשם The World As I See It ובעברית יהיה יותר מוצלח לקרוא לזה "השקפת עולמי". כתבים קצרים אחרים שלו לוקטו יחד לספר שפורסם בגרמנית בתחילת שנות השלושים ונקרא באותו שם. בשנת 1949 תורגם הספר לאנגלית ופורסם באנגליה ובאמריקה בשם The World As I see It. זה העותק שיש בידי ואותו קראתי: המהדורה הראשונה באנגלית כפי שפורסמה באמריקה בשנת 1949. זוהי מהדורה מקוצרת של הספר המקורי, השמיטו ממנה את הקטעים שמסבירים תיאוריות בפיסיקה והשאירו רק כתבים פילוסופיים. זהו הספר עליו אני ממליץ הפעם. הספר פשוט ושווה לכל נפש. איינשטיין כותב בבהירות רבה – קל להבין מה הוא רוצה לומר. לא תמיד אני מסכים עם דעתו. זהו איינשטיין של לפני מלחמת העולם השנייה, ואפילו לפני שעלו הנאצים לשלטון בגרמניה. הוא פציפיסט מוחלט. לדוגמה, הוא אומר "מוטב לי להיקרע לגזרים מאשר להשתתף בדבר מתועב כל כך כמו מלחמה". עשור אחר כך הוא כתב מכתב לנשיא ארצות הברית בו הוא מפציר בנשיא לפתח את פצצת האטום. יש נטייה משונה של המציאות להפריך דעות מוחלטות. בכל מקרה, יש בספר הרבה מאד דברי חכמה ומוסר. גם אם לא מסכימים עם הכל, זה מעורר מחשבה.

כאשר קראתי את התיאור של וירג'יניה וולף מהמוזיאון הבריטי, מייד עלתה בי המחשבה על הקטע השני בספרו של איינשטיין, אותו הקטע הנקרא "השקפת עולמי", והוא מתחיל כבר בעמוד הראשון, מייד אחר הקטע בו איינשטיין מסביר בפיסקה אחת מהי משמעות החיים. אתרגם את ההתחלה לעברית כמיטב יכולתי:

איזה מצב מופלא הוא בו אנו, בני התמותה, שרויים. כל אחד מאיתנו נמצא כאן לתקופה קצרה, ואינו יודע לשם מה, למרות שיש כאלה שחושבים שהם מרגישים את הסיבה. אבל מנקודת מבט של חיי היום יום, מבלי לרדת לעומק הדברים, אנו קיימים למען שאר האנושות – תחילה עבור אלה שרווחתם וחיוכיהם חיוניים לאושרנו, וגם עבור כל האחרים שגורלם וגורלנו תלויים זה בזה באחווה. מאה פעמים בכל יום אני מזכיר לעצמי שקיומי תלוי בעמלם של אחרים, מהם חיים ומהם שאינם עוד, ועלי להתאמץ וליצור כדי להחזיר להם לפחות באותה מידה שלקחתי ואני עדיין לוקח. אני נמשך מאד אל סגנון החיים הפשוט ולעיתים קרובות מעיקה עלי המחשבה שאני צורך הרבה יותר מדי מעמלם של אחרים.

שיחת נפש לימודית

school 2018_03_08
הבנות הולכות לבית הספר

לקחתי את ביתי הצעירה בבוקר לבית הספר. ההליכה קצרה – רק כמה דקות. היא שאלה אותי "אבא, למה צריך בית ספר?" שאלתי אותה בחזרה, נראה מה את חושבת. היא אמרה שצריך בית ספר כדי ללמוד, ככה שכשתגדל היא תדע איך לעבוד כדי להרויח כסף. לא עובדים בשביל כסף, הסברתי לה. "אבל אתה מקבל כסף בעבודה" היא התעקשה. זה נכון, אני מרויח כסף בעבודה, אבל הסיבה לעבודה שונה לגמרי. שאלתי אותה: מי סלל את הרחוב, מי בנה את הבתים, מי תפר את הבגדים, גידל את האוכל, הסיע אותו לחנויות, מי מבשל במסעדה, מלמד בבית הספר, מי מרפא, מי כותב ספרים? אלה אנשים שעובדים. בשביל זה עובדים. אם לא היו עובדים, לא היה לנו את כל זה. הכסף הוא רק אמצעי של החֶבְרָה להחליט מי מקבל מה מתוך השפע שיוצרים אנשים עובדים. שאלתי: את רוצה רק לקחת מאנשים ולא לייצר שום דבר בשבילם? היא הסכימה שצריך ללמוד כדי לדעת איך לעבוד ולעשות משהו בשביל כולם.

מה תירצי לעשות, שאלתי אותה. היא אמרה שהיא רוצה להיות ארכיטקטית. הביאו מישהו להרצות על זה בבית הספר, והסבירו שפעם (לפני חמישים שנים בערך) היה כמעט בלתי אפשרי לאישה להתקבל ללימודי ארכיטקטורה, אבל עכשיו כל אחד ואחת יכולים. הסברתי לה שזה מקצוע שדורש הרבה כשרונות – צריך להיות טובים גם בתמטיקה ומדעים וגם באמנות. היא טובה בשניהם – ככה היא אומרת, ודי בצדק.

אחר כך שאלתי אותה איזה אנשים יותר חשובים – אלה שמנקים את הבתים ומפנים את הזבל או אלה שמרפאים? אולי המורים, או הנהגים או המדענים או המוכרים בחנות, וכן הלאה. תחילה היא ענתה שכמובן אבא ואמא חשובים מכולם. לא לזה התכוונתי, אבל טוב שהיא יודעת. גם הרופאים חשובים מאד, כי הצילו את חייה לפני שש שנים, וזה כמובן משפיע מאד על דעתה. אז בשארית הדרך לבית הספר עשינו תרגיל קטן. "תארי לעצמך את העולם אם לא היו מנקים אותו ולא מפנים את הזבל. היית רוצה לחיות בעולם כזה?" היא הבינה די מהר לאן אני חותר. תיארנו את העולם ללא מוכרים, ללא מורים, ללא חקלאים. אחר כך אפילו תיארנו עולם ללא דברים שנראו לה מיותרים: צעצועים, ספרים (שאינם ללימוד), סרטים, מוסיקה, אמנות ושאר דברי בידור. העולם לא נראה טוב בלעדיהם. שאלתי: אז מי יותר חשוב? היא הסכימה שכולם נחוצים, וגם שצריך להודות לכולם על מה שעשו למעננו.

ובחזרה למוזיאון הבריטי

וירג'יניה וולף יושבת בקפיטריה לארוחת צהריים. זה באמצע הפרק השני של הספר. בפרק הראשון היא משוטטת להנאתה בפרבר של לונדון. היא מסתובבת ללא מעשה לבדה במדשאות, עד שמתעצבן עליה מישהו שהיא דורכת על הדשא במקום ללכת בשביל. היא אוכלת ארוחת צהריים יוקרתית באיזה מסיבה. דגים, פסיונים צלויים, סלטים וקינוח שנראה כמו יצירת אומנות. באמת תהיתי בכל אותו פרק למה היא יכולה להרשות לעצמה מותרות כאלה. עכשיו אנו יודעים – זו הירושה של הדודה. הוקל לה מאד מאז הירושה. היא לא תלוייה בגברים למחייתה (למרות שהיא נשואה). במקום לכעוס על המעסיקים שלה, או על פרופסור שכותב דברי הבל על כמה הנשים נחותות, היא יכולה להביט על כל זה מהצד ולחקור לעומק את הדברים. היא יכולה להרשות לעצמה לתהות מה המניעים שלהם לפגוע ככה בנשים. היא יכולה ברוחב לב לרחם עליהם שעולמם צר כל כך. היא לא אומרת דבר, אף לא ברמז, על הבית בו היא גרה, על הבגדים שאותם היא לובשת ומאיין הם באו, על מי שעשה את כל זה. מי טרח לדוג את הדגים, לגדל את הירקות לסלט, לצוד את הפסיונים שאכלה. כמה עמל אנושי היה כרוך בקינוח שנראה כמו יצירת אמנות? על אלה אין לה מחשבות כלל. היא יכולה לשוטט באנגליה, לאכול מותרות, לעשות בראות עיניה, ולכתוב את רצף מחשבותיה ללא סינון. אין זה משנה אם הספר שלה יימכר או לא. יש לה חוויות שמרוממות את הרוח, והיא יכולה לכתוב את מה שבלבבה. היא כותבת סיפרות יפה.

אגב, נהניתי לקרוא את הספר של וירג'יניה וולף. הוא מעורר מחשבה, למרות שאיני מסכים עם רוב דיעותיה. אבל אני מסכים עם חלק, והייתי צריך לחשוב על הכל. (לדוגמה – גם היא משווה איזה מקצוע חשוב יותר ומגיעה לאותה מסקנה כמוני). יש לה כשרון גדול בתיאור רגשות – למי שיש סבלנות לקרוא עשרות עמודים עם הרבה תיאורים של דברים שלכאורה לא קשורים זה בזה, שוטטות ללא מטרה. את מה שאני חושב על תוכן הספר שלה, אולי אכתוב בפעם אחרת.

9 תגובות בנושא “מחשבות על כסף, עם המלצה על ספר

  1. תודה על ההמלצה.
    השיחה עם בתך נשמעת מרגשת…
    לגבי וולף – תמיד כשאני קורא ספרים בריטיים ישנים אני נדהם מחדש משכבת האנשים שלא עובדים ולא מסוגלים לחשוב אפילו על עבודה. היום איכשהו אני מכיר יותר ויותר אנשים שגם לא עובדים למחייתם – בארץ, בימינו. ואני נדהם גם מזה.

    אהבתי

  2. לא קראתי את הספרים האלה. אין לי סבלנות לקרוא התחבטויות נפש של אחרים … הספיק לי העינוי של עלובי החיים, הגירסא המלאה. אבל אני שמחה שלך יש את הסבלנות הזו 🙂

    אהבתי

  3. אין ספק שהרבה יותר קל לכתוב על ענייני העולם כשיש לך כסף. ומה שמדהים אותי זה שיש רבים שלא רק שאינם עושים כלום , אלא דורשים מאחרים שיממנו אותם. זהו ניצול לשמו . על מה ולמה אני צריכה לממן אמונות של אחרים? ולמה שלא יממנו אותי?
    ובאשר לבת הצעירה- היא נפלאה!!! ( גם הגדולה) איזו ילדה חכמה. תענוג.

    אהבתי

  4. לאור מה שכתבת כאן באמת מעניין מה אתה חושב על הספר של וולף ומדוע אתה מתנגד לרוב מה שכתבה.
    אני לקחתי ממנה את העצה שלא לכתוב מתוך כעס.

    אהבתי

    1. תכננתי לכתוב על זה, כנראה בעתיד הקרוב. בכל מקרה, המטרה של הפרק הראשון בספרה מנסה להביע עלבון וכעס והיא עושה זאת במומחיות רבה. נראה לי שזאת עצה שהיא לא מקיימת בעצמה.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s