Another Heavenly Discourse

הפעם אני כותב בשביל אבא, שהכיר לי את עבודת הסופר Charles Erskine Scott Wood.

קצת על הסופר

הסופר CES Wood (ככה היה מכונה בקיצור, לפי ראשי התיבות של שמותיו הפרטיים) היה לא רק סופר, למעשה הוא הפך סופר מאוחר בחייו אחרי שהיה הרבה דברים אחרים. הוא נולד בשנת 1852והיה קצין בצבא ארה"ב בתחילת דרכו. כלויטננט (סֶגֶן) צעיר השתתף במלחמות בין הצבא האמריקני והאינדיאנים של צפון מערב אמריקה ושם התיידד עם רבים מהאינדיאנים, כולל ראש שבט Nez Perce שנקרא צ'יף ג'וזף. הוא התקדם בצבא עד דרגת קולונל. אחר כך התיישב במדינת אורגון, שם היה עורך דין המתמחה בזכויות האזרח. הוא כתב הרבה בכתבי עת מקומיים על זכויות אדם, שוויון לנשים ומיעוטים, חופש מדת ותיקון שאר חוליים של החברה האנושית באמצעות הקפדה על חירות כל אדם (להזכירכם, זה היה מסוף המאה התשע־עשרה עד מותו בשנת 1944). הוא כתב שירים, ספרים על האינדיאנים של צפון מערב אמריקה (גם ארה"ב, אבל גם של קנדה ואלסקה). הוא היה גם צייר, פילוסוף, פוליטיקאי. את סוף חייו הוא בילה באחוזתו "החתולים" שבעיירה Los Gatos בקליפורניה (קרוב אלי בעמק הסיליקון).

רוב יצירתו הספרותית לא התפרסמה כמעט. עד כדי כך, שאת הרומן שכתב (Maia) נאלץ להדפיס בביתו במהדורה אישית של 500 עותקים (היתה לו מכונת דפוס בבית!) אחד הספרים הצליח מאד לתקופה של עשרים שנים. כאשר היה עורך דין באורגון, כתב מערכונים משעשעים על ענייני היום של אותה תקופה לביטאון פוליטי The Masses. הנושאים היו בעיקר על חופש דת וחירות באופן כללי. המערכונים התרחשו בגן העדן והשתתפו בהם אלוהים, ישו, פּוֹל (הקדוש, לא מקרטני שזה קדוש אחר), השטן, כמה מלאכים, ונשמות של פילוסופים, סופרים, פעילי זכויות וכיוצא באלה. בשנת 1927 הוא שוכנע להוציא לאור את המערכונים שפורסמו ורבים שעדיין לא בספר אחד שנקרא Heavenly Discourse. על הספר הזה (שמומלץ מאד לקריאה) אספר עוד לקראת הסוף. הוא הודפס בעשרות מהדורות, אבל האחרונה היתה בשנת 1947. יש עותקים באמזון – שלי הוא עותק מהמהדורה הראשונה לספריות משנת 1928.

כתביו על האינדיאנים

מרגשים ומעניינים לא פחות הם הכתבים שלו על האינדיאנים של צפון מערב אמריקה. תחילה הוא פרסם מאמרים על חוויותיו עם שבט התְלינקיט של דרום אלסקה (אלה שאמורים להיות מתוארים בסדרת הטלויזיה "החשיפה לצפון"), ואחר כך על שבט Nez Perce שראש השבט היה ידידו הקרוב. בשנת 1929 הוא הוציא לאור ספר סיפורים אינדיאניים, רובם של התלינקיט, אבל חלקם של שבטים אחרים מצפון מערב ארה"ב. הספר נקרא A Book of Tales, Being Some Myths of the North American Indians. הספר מכיל סיפורים קצרים מהמיתולוגיות של כמה שבטים, ולפני כל פרק הוא נותן תיאור קצר של המספר (האינדיאני) שסיפר לו את הסיפור ובאילו נסיבות. גם הספר הזה מומלץ מאד ואולי ניתן למצוא באמזון.

התחלת המיתולוגיה של התלינקיט היא בסיפור המבול (שמופיע במיתולוגיות רבות, כולל היהודית). ככה זה בקיצור: פעם כל האנשים היו אומה אחת. ואז היה מבול כבד והמים התחילו לעלות כך שרק פסגות ההרים נראו מעל המים. האנשים עלו אל ראש ההר ובצר להם בנו רפסודה ענקית והצטופפו עליה. המים עלו עוד עד שלא נראתה יבשה כלל. סערה גדולה באה והגלים נשברו בחוזקה על הרפסודה וניפצו אותה לחתיכות שהתפזרו בכל קצווי תבל. בתום הסערה התחילו לרדת המים ונראו פסגות ההרים – אלה האיים של אלסקה. האנשים מכל חתיכת רפסודה ידרו ליבשה במקומות שונים וככה נוצרות אומות האדם (ככה האינדיאנים קראו לשבטים השונים). הסיפור ממשיך אחר כך על איך נוצרו החיות וכיוצא בזה.

אחד הסיפורים אינו משבט צפוני כל כך אלא מצפון קליפורניה. זה קרוב אלינו אז תרגמתי את הסיפור ואני מביא אותו כאן בשלמותו. קצת פרטים לפני כן: ההר המופיע בצילומים ברשומה זו הוא הר שסטה (Mount Shasta) שבצפון קליפורניה, והסיפור משבט אידיאני באותו שם. זה הר געש פעיל גבוה מאד (4322 מטר) עם שתי פסגות ובולט מאד מעל השטח. הסיפור מקורו משבט שסטה, והוא גם על ההר וגם על דובי הגריזלי שהיו נפוצים מאד בקליפורניה אבל נכחדו מהאיזור בגלל צייד. במהלך הסיפור אוסיף הערות בסוגריים, שלא מופיעות בסיפור המקורי, כדי להבהיר כמה פרטים.

Mount Shasta, California

הסיפור על איך נוצר הר שסטה ואיך נוצרו דובי הגריזלי.

מָאטִי, אשתו של נָצֶ'ז, בנו של צ'יף ווינֶמוּקָה (שבט פאיוט הצפוני, מצפון מדינת אידהו באותה תקופה), היא שיכלה לרכב רחוק יותר מכולנו, היא שהיו לה פנים עצובים ושיניים מבריקות, היא שמתה בסוף מלחמת בָּאנוֹק בשנת 1878 סיפרה לי את הסיפור.

אולי הסיפור הזה אינו אמת; אבל ככה מספרים את זה שבט השסטה. (היינו, זה שייך למיתולוגיה של שבט אחר, כי היא משבט פאיוט). לאל השמיים (גם נקרא "איש השמיים" או "רוח" – spirit, אבל "אל" מתאים יותר) נמאס לגור בשמיים; היה קר מדי שם. כדי לבנות משכן לעצמו על הארץ הוא עשה חור בשמיים ודרכו שפך הרבה שלג עד שנוצר הר גדול של שלג כמעט עד השמיים; זהו הר שסטה. אז הוא עזב את השמיים עם אשתו וביתו הקטנה; היא היתה קרובה לליבו והוא אהב אותה מאד. הם נכנסו לתוך המשכן (ויגוום, כמו צורת הר געש) והבעירו אש; אז יכולת לראות את העשן מיתמר מראש ההר. לפעמים, כאשר שם גזע עץ גדול באש היו גיצים עפים למעלה והאדמה רעדה. לימים הוא השתעמם; אז הוא נשף על עלים והם התעופפו והפכו לציפורים. הוא זרק מקלות למים, והגדולים בהם הפכו ללוטרות ובונים והקטנים הפכו לדגים. אחר כך התעייף והשתעמם שוב, אז הוא לקח חתיכת חימר גדולה ופיסל בה משהו שהיה דומה לאדם. הוא כיסה אותה בטחב ומילא אותה באש והפך אותה לחיה והיא הפכה לדוב גריזלי; אבל לא כמו שהם עכשיו, אלא הולכים זקוף, הם החזיקו אלה ביד ויכלו לדבר. אז חזר אל השמיים אל ההר. אחר כך בא אל הרוחות להציק לאל השמיים, ונשף על משכנו של האל כך שהתנודד ברוח. כל העשן נכנס לתוך הוויגוום (ההר עצמו) ושרף להם בעיניים. אז אמר אל השמיים לביתו לעלות לפסגה ולסגור את המכסה בראש המשכן, בזמן שהוא מכבה את האש. אבל, אמר לה, הזהרי מאד כשאת יוצאת שאל הרוחות לא יתפוס אותך. הילדה הקטנה לא היתה חזקה מספיק לסגור את המכסה מול אל הרוחות, אז בזמן שנאבקה הוא הצליח לתפוס אותה ונשאה עם הרוח. הוא הוריד אותה במישור בתוך יער גדול ושם מצא אותה דוב הגריזלי. הוא לקח אותה אליו הביתה שם הניקה אותה אשתו של הדוב, והם גם חפרו עבורה שורשים וליקטו אגוזים. ככה היא גדלה איתם והיתה לאישה. בנו של הגריזלי נשא אותה לאישה והיו להם ילדים שלא היו שעירים כמו הדובים: הם היו חלק דוב וחלק אל. אחר כל זה, אל הרוחות הלך אל ההר וסיפר לאל השמיים איפה ביתו. אל השמיים מייד רץ במורד ההר והשאיר שביל של אבנים חשופות ועצים נפולים בדרכו – כל כך הוא מיהר. הוא הגיע למעון הגריזלים ושאל אם זה נכון שביתו שם. כן, אמר הגריזלי, זה נכון, והוביל אותו אל הבית פנימה כי חשב שזה ישמח אותו מאד. אל השמיים ציפה לראות את ביתו הקטנה, כמו שהיתה כשאיבד אותה, אבל מה שראה היא אישה בוגרת, אשתו של הגריזלי ומניקה יצורים מוזרים, והוא רגז מאד. הוא קילל את כל דובי הגריזלי: אתם לא תדברו יותר וכולכם תלכו על ארבע. הוא לקח את ביתו בידה והם הלכו חזרה הבייתה. הוא כיבה את האש בהר לנצח ואחר כך הם הלכו מענן לענן חזרה לשמיים. אבל הילדים של הבת הקטנה הפכו להיות גברים ונשים, וככה נוצרה האנושות על האדמה. ומאז, בכל פעם שתינוק נולד הוא בוכה, נזכר איך נטשו אותו האלים.

פרק בונוס לספר

כפי שהבטחתי, נחזור לספר Heavenly Discourse. אני מניח שהיה זה ספר קליל ומשעשע בזמנו, אבל הסגנון שלו קצת כבד לימינו. בכל זאת, הוא דרך על הרבה פרות קדושות (אפילו יחסית להיום) והרגיז הרבה אנשים. כמובן העובדה שהוא שם דברים בפי אלוהים וישו הפכה אותו למחלל קודש בעיני דתיים נוצרים. באחד המערכונים ישו חוזר אל האנושות (בארה"ב כמובן) ומטיף להם על שלום ואחווה. תוך שלושה ימים הדתיים עושים בו לינץ' והוא חוזר לגן העדן. קצת מזכיר לי את הדת גם בישראל… את דעתו על "משפט הקופים" (נגד תורת האבולוציה) הוא ביטא במערכון בו הקופים דורשים שיפסיקו לומר שהאדם מוצאו מהקוף כי זו דיבה נגד קופים. הוא מחה נגד פטריוטיות (מלחמת העולם הראשונה), נגד אפליית נשים, והכי חשוב, נגד צנזורה.

אז ראיתי פרסום למכירה של מעין חוברת שנקראת Another Heavenly Discourse. מבלי לדעת מה זה, קניתי מייד. למיטב ידיעתי זה עותק יחיד שהיה למכירה אי שם, ואני מביא צילום שלו פה. אגב, הסופר נפטר לפני יותר משבעים שנים, אז כל מה שפירסם בחייו כבר אינו מוגן בזכויות יוצרים. העותק שבידי הודפס על דף אחד גדול, עבה וקצת גס. הדף קופל לארבע למעין חוברת. לפי כל הסימנים זו הדפסה ביתית למרות שזה נראה מקצועי מאד. ויש גם הקדשה בכתב יד: "Our dear Betty, with love, Erskine" . אין לי מושג למי זה נועד, ואם היה זה הסופר שחתם בשמו האמצעי, או שמא היה זה בנו שחתם בשמו הראשון (אחד מבניו נקרא Erskine Wood). ההדפס מכיל מכתב אל העורך שלו בהוצאת הספרים. מסתבר שהצנזור של קנדה (אחד בשם J.S. Roe) החליט שהספר לא ראוי לקריאה בקנדה כי זהו חילול השם. תגובת הסופר היא לכתוב פרק נוסף באותו סגנון בו הוא צוחק על אותו צנזור ושולח אותו לתחתית הגיהנום. הוא גם מציין בחכמה רבה שזה רק יגביר את מכירת הספר בקנדה כי אין דבר שהציבור אוהב לצרוך יותר ממה שהשלטון אוסר.

הסופר מוסיף ומצהיר שאין זכויות יוצרים על הפרק הזה וכל אחד רשאי להפיצו בכל מקום. וזה מה שאני עושה כאן – מה שהסופר ודאי לא שיער שאפשר לעשות. להפיץ את הפרק בכל מקום בלחיצת כפתור. לחצו על הלינק מתחת כדי לקרוא את הפרק הנוסף:

Another Heavenly Discourse