בשבוע של יום העצמאות האמריקאי (שחל תמיד ברביעי ביולי) אנו נוהגים לצאת לשבוע חופשה. הבנות בחופשת קיץ מבית הספר, ולי יש יום חופש, אז עושים גשר ויוצא שבוע בחיק הטבע. בשנה שעברה היינו על הר גבוה בצפון קליפורניה ונתקענו בשלג – וגם כתבתי על זה. הפעם, ביקרו אצלנו סבתא (אמא שלי) ואחיין, אז היינו מאד רגועים ועשינו טיולים יומיים ואת הלילות בילינו במלון. גם הפעם זה היה בצפון קליפורניה, וכמו בקיץ שעבר (ובכל קיץ) ראינו גם הרבה תינוקות של בעלי חיים שונים, כי זו העונה לכך.
לא אכתוב על אותו שבוע באופן כרונולוגי ומסודר. אני מניח שאשתי היקרה תעשה זאת בבלוג שלה. התחלנו את הטיול בשמורת Calaveras Big Trees State Park בה ביקרנו בעבר. מלבד עצי סקוויה ענקיים יש שם גם ציפורים מעניינות וסנאים (הצילום בראש הרשומה הוא משם). ביום העצמאות עצמו בילינו בעיירה קטנה שנקראת Columbia שהיא גם שמורה היסטורית, וראינו מצעד קטן ומקומי ושאר בילויים של עיירות קטנות ביום העצמאות. המשכנו באותו איזור במערת נטיפים ומשם נסענו צפונה. בדרך בילינו חצי יום במסע על הנהר American River עם סירת גומי ומדריך. זה היה Whitewater Rafting דרגה שלוש, בילוי לכל המשפחה כולל סבתא. בלילה הגענו אל מקום נופש קטן ליד העיר Susanville שם תכננה אשתי היקרה לצאת לאותו מסלול בו יצאה עם חברתה לפני שבועות ספורים. אכן הלכנו באותו מסלול (Bizz Johnson Trail). בדרך חזרה עצרנו בשמורת Lassen Volcanic National Park לשני מסלולים. האחד: לאגם שלא היינו בו שנים רבות מאד, עוד לפני שנולדו הבנות. והשני: אגם רותח (שמורה וולקנית) בו לא היינו מעולם.
ראינו נקרים
כפי שסיפרתי ברשומה השנייה על נקרי אמריקה, אשתי וחברתה צפו בנקר אותו אני מחפש כבר שנים רבות. זה היה במסלול של Bizz Johnson Trail. אשתי חשבה שכמה שבועות אחר כך הנקרים יכולים להיות שם למרות שאינם מקננים בקליפורניה וכמו רוב הציפורים האחרות גם הם יודעים לעוף למקומות אחרים. זו היתה אמורה להיות גולת הכותרת של הטיול בשבילי. הלכנו עד המקום בו היא ראתה אותם בפעם האחרונה, ואז התכבד אחד מהם לצאת ולהציג את עצמו בראש עץ גבוה מאד.


זו היתה הפעם הראשונה בה אנו צופים בנקר כזה (פרט לאשתי כמובן), וזו אכן התלהבות גדולה לראות ציפור חדשה. תנאי התאורה היו קשים מאד לצילום (גם רחוק וגם שמיים בהירים יחסית לנושא כהה מאד). גם ביתי הגדולה צילמה במצלמה הפרימיטיבית שלה.
כאן אני חייב כמובן תודה מיוחדת לאשתי שהתעקשה לנסות ללכת לאותו מקום בתקווה גדולה שגם אני אראה את הנקר הזה.
ראינו גם נקרים אחרים, חלקם נפוצים מאד, וחלקם נדירים. ביום הראשון, בין עצי הסקוויה הופיע הנקר הבא שכתבתי עליו ברשומה השלישית על נקרי אמריקה.
אותם נקרים היו גם בשמורת לאסן, אבל לא ראינו אותם. במקום זה ראינו עץ קטן עם עדות לנזק שהם גורמים כדי להגיע לשרף העץ.
ראינו שם גם נקר נדיר: Black-backed Woodpecker שאיזור הגידול שלו הוא יערות שרופים. אין צילום טוב מהטיול האחרון, אבל התצפית היתה מרגשת מאד. והנה עוד שניים נפוצים מאד שיככבו בשתי הרשומות הבאות על נקרים. שניהם נצפו במסלול Bizz Johnson Trail.


ציפורים חדשות
לפני שנים אחדות צילמה אשתי סבכון בשם MacGillivray’s Warbler (נקראת על שם צפר סקוטי מלפני מאתיים שנים). זו ציפור שלא ראיתי מעולם עד לטיול הזה, ויש לי צילום לא טוב במיוחד: תנוחה אחורית. אבל אני עדיין מאושר:
היו גם ציפורים שראיתי מעט מאד בעבר ולא צילמתי אותם טוב. הראשונה היא מין של זהבן שלא רואים הרבה אצלנו, והיא מרגשת כי זהבנים תמיד יפים מאד:

עוד ציפור שראיתי פעם אחת בעבר, והפעם הן הופיעו לרוב. מין של חטפית שנקרא Western Wood-Pewee. הם היו ברוב השמורות שביקרנו בהן, עם ובלי אוכל בפה, צעירים ובוגרים. נהניתי מאד.

עוד ציפור שצילמתי גרוע פעם אחת בעבר הופיעה כבר ביום הראשון. זהו מין של עב־מקור שנקרא באנגלית Black-headed Grosbeak. זוהי ציפור ממשפחת הקרדינלים, עם מקור גדול ועבה במיוחד המשמש לפיצוח זרעים. ביום הראשון לטיול ראינו רק זכרים (ובהמשך נראה גם נקבות).

התרגשות יותר גדולה
הנקר היפה במסלול של Bizz Johnson Trail לא היה ההתרגשות הגדולה של הטיול. הלכנו בדרך חזרה, והמשכנו לצפות בציפורים היפות משני צידי המסלול. הדרך היתה פעם מסילת רכבת, אבל הפסים נלקחו משם ונותרה דרך רחבה ומיושרת. על רוב המסלול שהלכנו, פסי הרכת היו על תלולית מורמת משני הצדדים, והנחל עובר לפעמים משמאל ולפעמים מימין (היו כמה גשרים). הרבה פעמים, נקודת התצפית אל אמצע העצים היא כלפי מטה. ראינו שוב עבי־מקור, והתחלתי להתרגל לזהות אותם בקלות. הנה כך נראית נקבה:

בשלב כלשהו קראה לי הבת הגדולה לראות שוב זכר של עב־מקור בתוך סבך של עצים קצת מתחתינו. זה היה במרחק בינוני, קל יחסית לצילום, אבל בתוך סבך עלים. תחליה הזכר ניקר משהו כלפי מטה, ולא היה ברור לי מה הוא עושה. אחר כך הוא התיישב, ואז הבחנתי שהוא למעשה בתוך קן. זה די נדיר למצוא קן פעיל כאשר נקודת המבט היא מהשביל כלפי מטה, כלומר ניתן לראות את תוכן הקן.


רק אחר כך, כאשר הגדלתי את הצילומים ראיתי שכבר בצילום הראשון ניתן לראות גוזל. בזמן שהוא ישב שם, הסתובבו סביבנו ציפורים אחרות, וככה צילמתי את הנקר Downy Woodpecker שהופיע קודם. אחר כך קראה לי אשתי לראות ציפור מיוחדת אחרת על עץ ליד, ואז הבחנו שזו נקבה של עב־מקור. המתנו בסבלנות לחילופי המשמרות בקן. הזכר עזב את הקן כאשר הנקבה הגיעה. היא האכילה את אחד הגוזלים (עכשיו ראינו שיש לפחות שניים) והתיישבה בקן לשמור עליהם. הזכר כנראה עף לחפש עוד אוכל.



כאמור, לפני הטיול של אותו שבוע, ראיתי את המין הזה פעם אחת בלבד בטבע, ופעמיים בגן חיות. הפעם, לא רק שהיתה תצוגה של כמה מהם, אבל גם מצאנו תצפית על קן עם גוזלים בני כמה ימים לכל היותר, וצפינו בהאכלה וחילופי משמרת.
סיום
זו הרשומה הראשונה מתוך שתיים, ועוד אחזור לנקרים של צפון אמריקה אחרי זה. ברשומה הבאה על הטיול יש עוד תינוקות, יש ציפורים צבעוניות, אגם רותח, פרפרים רבים ואפילו צילום של פרפר מיוחד שותה צוף של סחלב (גם כן מיוחד).
לא יודע אם אמרתי לך בעבר… אני קורא נלהב של הבלוג שלך. הצילומים מקצועיים, נדירים ומרגשים. הכתיבה שלך שוטפת וכל כך כייף לקרוא אותך.
אתה מיוחד מאוד
אהבתיאהבתי
יוווו, איך אני שמחה שראית אותם! כשהיינו בטיול שם, Mamma Quail זיהתה את ה-Grosbeak, ואמרה שאתה גם תרצה לראות אותו. וכשראינו לשבריר שניה את הנקר הורוד (ובכלל לא ידענו מה זה) – הבנו שזה מקום שהיא תחזור אליו איתך. אני ממש ממש שמחה בשבילכם, והתצפית בקינון בכלל מקסימה!
אהבתיאהבתי
תתחדש!
יופי שהצלחת לראות (ולצלם) את הנקר.
הזהבן הוא הציפור היפה ברשומה לטעמי. לצפות בקן באמת מרגש.
אהבתיאהבתי