תוספת לרשומה על "ביקורת ספרותית וחדר משלה"

התיזה המרכזית בספר "חדר משלה" של וירג'יניה וולף אינה עומדת במבחן המציאות. כפי שהסברתי באריכות רבה ברשומה הקודמת, היא טוענת שכדי שאשה תוכל ליצור ספרות יפה היא צריכה עצמאות כלכלית שצאפשר לה לעסוק רק במה שהיא רוצה מבלי הסחות דעת של כלכלה, ומקום פרטי כדי לעסוק ביצירה מבלי הסחות דעת. לא נראה לי שאלה דרישות ייחודיות לנשים: אין סיבה שגברים לא יזדקקו לאותם תנאים מובחרים כדי ליצור משהו מרומם את הנפש. היא מגיעה למסקנה הזאת באופן די שרירותי וחסר הגיון: היא שמה לב לכך שרוב המשוררים שהיא חושבת שהיו טובים מאד במאה התשע-עשרה היו אמידים ומשכילים. התנאים הכלכליים של נשים היו שונים באותה תקופה ולכן המסקנה היא שלא היו מספיק נשים אמידות שיכתבו שירים וספרות מסוגננת.

ברשומה הקודמת הבאתי דוגמאות של נשים, סופרות, שיצרו בתנאים קשים. הסופרת החביבה על וירג'יניה וולף, Jane Austen, יצרה בתנאים כלכליים קשים יחסית, וללא מקום פרטי לכתוב. לסופרת Mary Shelley היו תנאים נוחים ליצור את "פרנקנשטיין", אבל כל יצירותיה אחר כך היו בתנאים נוראיים. היא התאלמנה ונותרה ללא אמצעים לפרנס את עצמה ואת בנה הקטן ובכל זאת היא ייסדה את הענף הספרותי של מדע בדיוני. הסופרת הפופולרית בכל הזמנים, J.K. Rowling גם היא יצרה בתנאים לא קלים, לפחות את ספרה הראשון. יש גם דוגמאות מפורסמות של אמנים גברים שיצרו בתנאים קשים במיוחד. פרנץ שוברט כתב מוסיקה נפלאה, והתפרנס מזה בדוחק רב ביותר. הוא היה עני מרוד כל חייו. תנאים קשים יותר מזה היו לוינסנט ון-גוך, שלא הצליח למכור ציור אחד בחייו וחי בדוחק רב וללא הכרה חברתית.

וירג'יניה וולף שמה לב להבדל הכלכלי בין נשים וגברים במאה התשע-עשרה, אבל היא לא מצליחה לראות את הדברים מנקודת מבט של כלכלה ושוק חופשי. יש לי תיזה חלופית, שנראית לי קצת יותר מתאימה למציאות. יש לי גם יתרון משמעותי מפני שאני כותב תשעים שנים אחריה, וכבר ראיתי איך התפתחה החברה למצב בו אין אפליה בין נשים לגברים בנושא יצירה אמנותית, במיוחד אם משווים למצב הקודם. ברוב המאה התשע-עשרה אשה נשואה באנגליה היתה רכוש בעלה. לא היתה לה הזכות להחליט מה לעשות בבית, והיתה חייבת לציית לבעלה בכל דבר. יתרה מזאת, אם היתה מסרבת, היה לבעל רשות להכות אותה כדי שתציית. במהלך המאה עברו כמה חוקים שהקלו מאד על מצב הנשים. שני חוקים שעברו בשנים 1870 ו 1882 נתנו לנשים נשואות את הזכות להחזיק רכוש באופן עצמאי – רכוש רק שלהן וללא שליטה של הבעל. זה לא אומר שנשים הפכו פתאום לעשירות (ודאי היו כמה עשירות) או שהיו צריכות לעבוד פחות במשק הבית או מחוץ לבית. מה שקרה הוא שנשים הפכו לכוח כלכלי. היתה להן היכולת להחליט מה לקנות ומה הן רוצות לעשות בזמנן הפרטי. כלל בסיסי בכלכלה (ולא בסוציולוגיה!) הוא שאם יש ביקוש, ההיצע בסופו של דבר יגיע גם כן, אם זה אפשרי. נוצר שוק גדול של קוראות, והוא התמלא תחילה בספרות שנועדה בעיקר לנשים: הרומן הרומנטי. עד היום יותר מתשעים אחוזים מספרי הרומן הרומנטי נקראים על ידי נשים. עם היכולת הכלכלית, התגברה גם ההשכלה של נשים, לא רק של יחידות סגולה כמו Mary Shelley או Ada Byron אלא ההשכלה של אוכלוסיה שלמה. וכאשר יש השכלה, יש ביקוש גדול יותר לאמנות באיכות גבוהה יותר. כמובן שגם "זבל" מיוצר הרבה יותר, אבל זה לא מה שחשוב. יכול כל אדם לבחור אם יצרוך "זבל" או "אמנות" ויכול כל אדם להחליט עבור עצמו מה מעניין אותו. ההיצע קיים.

4 תגובות בנושא “תוספת לרשומה על "ביקורת ספרותית וחדר משלה"

  1. אני חושב שזה גם קשור לכך שפעם פחות נשים עבדו – לפחות נשים מהמעמדות המשכילים יותר.
    יש לי גם הרגשה שבעבר רוב הסופרים והסופרות (לפחות האנגלים) היו ממעמדות שלא באמת עבדו אלא חיו על הכנסה מובטחת כלשהי

    אהבתי

    1. סביר להניח שאתה צודק.
      בתקופה בה הספר נכתב כבר עבדו הרבה נשים בעבודות מחוץ לבית, אבל בתקופה הקודמת (נניח המאה התשע-עשרה) נשים בעיקר עבדו במשק הבית וגידול ילדים, וזו היתה עבודה קשה הרבה יותר ממה שאנו רגילים לו היום. רק לעשירות היו משרתים וכתוצאה מזה היה להן פנאי לעסוק בדברים אחרים.

      אהבתי

  2. נכון. לא רבות ידעו קרוא וכתוב צריך היה להיוולד למעמד הגבוה…
    אוהבת את הרשימה. תודה..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s