טיול על גבול מקסיקו – חלק שני

כאשר תוכנן הטיול אל סן־דייגו, חששתי שאולי לא נוכל לגשת אל שמורות הטבע שצמודות לגבול עם מקסיקו. בחדשות היו סיפורים על שיירת מהגרים שפרצה את גבול מקסיקו עם גואטמלה, והולכת צפונה אל עבר ארה"ב. זו שיירה של כמה אלפים עם מטרה מובהקת לעבור את הגבול אל ארה"ב, כך שצפוי היה מתח באיזור הגבול, במיוחד בסן־דייגו וטיחואנה, כי לשם הם התכוונו ללכת. בכלי התקשורת אמרו שהשיירה תגיע לגבול עוד לפני חג ההודייה, ובכלי התשקורת אמרו שהם רק מסכנים שהולכים אלפי קילומטרים ברגל וייקח להם חודשים רבים להגיע. אני אומר "תשקורת" כי לכל הערוצים היו "עיתונאים" במקום וידעו שהכל מאורגן עם כלי רכב והם אפילו הגיעו בדיוק בזמן לסקר את המהגרים מגיעים אל טיחואנה.

אז היה צפוי מתח גבוה, כמה אלפים של מהגרים כבר הגיעו לצד השני של הגבול, וצבא ארה"ב הוזנק לתגבר את משמר הגבול. היו צילומים בטלוויזיה של עשרות אנשים מטפסים על גדר הגבול צמוד לים וכל התשקורת היתה שם לסקר את האירוע שלא היה אמור להיות. חששתי שלא יהיה מעבר לסתם מטיילים לצפות בציפורים ובים.

בטיול הבוקר שסיפרתי עליו בפעם הקודמת לא ראינו דבר מכל זה. היינו די קרובים לגבול, אבל לא ראינו צבא, ובקושי נציגות של משמר הגבול. היעד הבא באותו יום נקרא Border Field State Park והוא על הגבול, וצמוד לים. היתה שם נוכחות גדולה יותר של משמר הגבול, והליקופטרים חגו ממעל, אבל הכל היה ידידותי ושקט, וגם היו מטיילים אחרים שבאו לבקר. זה המקום המפורסם עם גדר הגבול שממשיכה אל תוך הים. לשם הלכנו (ראה צילום בראש הרשומה).

המסלול די פשוט: הולכים בערך קילומטר וחצי לכיוון מערב, עד שמגיעים לחוף האוקיינוס, שם פונים שמאלה (לכיוון דרום) וממשיכים כשבע מאות מטרים עד גדר הגבול, וחוזרים חזרה קצת לאורך הגבול עד האוטו. המסלול יחסית שטוח וחולי ומלא בצמחייה נמוכה. כבר בהתחלה המתין לנו בז על עמוד תאורה שמשמר הגבול משתמש בו בלילה.

DSF_2881
American Kestrel

המשכנו ללכת עד חוף הים. התיישבנו על החוף לארוחת צהריים. ממולנו הים עם הרבה ציפורי חוף. להקה של ציפורים בהירות וקטנות רצה צמוד לגלים. הם נפוצים אצלנו וגם צילמתי אותם בארץ לחוף הים התיכון. בעברית הציפור נקראת "חופית לבנה".

DSF_2914
Sanderling

בטיול הזה היו הרבה ציפורי חוף. אבל לכמה רגעים ראינו גם דולפינים.

DSF_2916

משמאל היתה הגדר המפורסמת, אבל השטח כמעט ריק לגמרי.

DSF_2941

ראינו הרבה מינים של חופמים וגם חופזים (שהם כמו חופמים אבל גדולים יותר). הנה צילום של חופמי וחופזי (כאמור החופזי הוא הגדול) שבאנגלית נקראים שניהם Plover.

DSF_2926
Black-bellied Plover and Snowy Plover

היה שם מגוון יפה של ציפורי חוף וגם שחפיות. הנה מבחר:

DSF_2966
Marbled Godwit
DSF_2970
Sanderling
DSF_2975
Royal Tern
DSF_2978
Black-bellied Plover
DSF_2984
Long-billed Curlew

התקדמנו לאורך החוף והתקרבנו לגדר. בצד השני של הגדר זו שכונה טובה של העיר טיחואנה וחוף נחמד. מהצד האמריקאי רק רואים דמויות, ולפעמים מישהו שעולה על הגדר לתצפת על הצד השני.

DSF_2952

מצאתי עוד כמה פרטים של החופמי הקטן מאד: Snowy Plover. הם נחשבים בסכנת הכחדה ויש אחריהם מעקב צמוד. לאחד מהם היו טבעות צבעויות על הרגליים – סימון אמריקאי סטנדרטי לציפור קטנה מאד. צילמתי, ודיווחתי עליו כשחזרנו הביתה.

DSF_2994
Snowy Plover
DSF_3000
Snowy Plover

על החוף קרוב לגדר חיכו לנו השחפיות.

DSF_3019
Royal Tern with Willet and Marbled Godwit

בדרך חזרה עדיין קרוב לחוף עצרנו לכמה דקות לשבת, ומצאנו חופמי כפול צווארון, אחד הנפוצים והיפים מבין ציפורי החוף.

DSF_3027
Killdeer

הגענו לרכב ונסענו חזרה לכיוון היעד הבא: שמורת ציפורים בשפך של נהר טיחואנה. היינו קרובים לגדר הגבול, מספר קילומטרים מזרחית לחוף ופתאום אשתי עצרה את הרכב בצד הדרך בבלימה חזקה וקול צעקה. מול האוטו חצתה את הכביש ציפור גדולה: Magpie-Jay. היו שם שלושה פרטים.

DSF_3047
Black-throated Magpie-Jay
DSF_3064
Black-throated Magpie-Jay

כתבתי פעם רשומה על עורבים, ואחת על "עורבנים, עקעקים וקיק". בסך הכל ארבע תת-משפחות של משפחת העורביים. אבל בארה"ב יש נציג של תת משפחה נוספת: עקעק-עורבני או עורבן-עקעקי, לא טרחו לתת להם שם מיוחד. אלה ציפורים גדולות מאד. הגוף בגודל כמעט של עורב וצורת הגוף כמו עקעק או עורבני. הצבעים מזכירים את העורבני הנפוץ במזרח: Blue Jay. הנה דוגמה של Blue Jay לצד Black-throated Magpie-Jay.

DSF_3036
Black-throated Magpie-Jay
DSD_6652 Blue Jay
Blue Jay

אלה ציפורים של מרכז מקסיקו שם יש שני מינים: שחור גרון ולבן גרון. כמו שרואים בצילום, יש להם זנב ארוך מאד, ענקי, ואלה לא רק נוצות. הם יכולים לקפל את קצה הזנב לעיגולים. יש מושבה של מספר מועט של פרטים בסן־דייגו, צמוד לגבול עם טיחואנה. ההשערה היא שהציפורים ברחו משבי בטיחואנה ועברו את הגבול. יש בטיחואנה מסחר בלתי חוקי בציפורים האלה, אז זו השערה סבירה.

 

 

כמובן שההתרגשות היתה גדולה. כשחזרנו הביתה, ישבתי עם הבנות לצפות בטלוויזיה: "המפץ הגדול" עונה חמישית, פרק תשיעי. באותו פרק מופיע Black-throated Magpie-Jay על אדן החלון של הדירה של שלדון ולאונרד בעיר Pasadena שזה כשעתיים נסיעה צפונה מסן־דייגו. הם קוראים לציפור Blue Jay וזה מעצבן אותי מאד, אבל משעשע היה לראות את הפרק אחרי שראינו את הציפור בטבע. כמובן בעיר Pasadena אין Magpie-Jay אלא אם ברח משבי. גם Blue Jay לא יהיה שם כי זו ציפור של החוף המזרחי של ארה"ב.

בפעם הבאה: ציפורים שמצאנו בדרך הביתה.

DSF_3051
Black-throated Magpie-Jay

6 תגובות בנושא “טיול על גבול מקסיקו – חלק שני

  1. סחטיין על Mamma Quail שרואה הכל ועוצרת בחריקת בלמים. אין אין אין כמוה!
    אז הצליח לכם, ראיתם אותם! הם באמת יפים!
    ואני זוכרת את הפרק הזה במפץ הגדול, לא ידעתי לזהות את הציפור, אבל בהחלט ידעתי שזה לא Blue Jay… 🙂
    ומבין שאר הציפורים – החרמשון (Long-billed Curlew) הכי מגניב בעיני.

    אהבתי

  2. מרשים ביותר בעיקר Magpie-Jay
    שתהיה לכם שנה אזרחית נהדרת עם הרבה טיולים והרבה צילומים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s