המשפט (עם התנצלות לקפקא)

הסמל מגיע לחדר: "תעלה על מדי א'".

"מה קרה?".

"אתה עוד תראה".

הולכים למשרד מפקד הפלוגה. הסמל אומר: "תכנס, תעמוד בדום, אל תצדיע." (אני מבין: יש משפט).

"מה עשיתי?"

"אתה תראה."

נכנסים, דום וכו'. מפקד הפלוגה שואל: "אתה מוכן להשפט בפני?"

"אני לא יודע מה.." (לא מספיק לגמור משפט)

המ"פ צועק: "כן או לא!"

"כן."

"נרדמת בשמירה בתאריך …. יש הרבה עדים, כולל אותי, שלושה שבועות ריתוק לבסיס."

(אני עדיין לא יודע במה מדובר, לא יודע איך עד ראיה יכול להיות שופט.)

הסמל מוציא אותי מהחדר. חשבתי שלנאשם יש זכות לדעת מה קרה. חשבתי שיש לו זכות לדבר. ובאופן מוזר, קראתי באיזה מקום שבמשפט צבאי צריך להיות מונף דגל ישראל מאחורי השופט, וחסרון הדגל הפריע לי יותר מהכל.

אנו באימוני הסמכה אחרונים לשריון. בקעת הירדן, קיץ בשנות השמונים. חם… בתחילת אותו שבוע בחרו שלושה חיילים (כולל אותי) להכין את הבסיס לקראת שהות של הפלוגה באימונים. הבסיס נטוש ובמצב של חורבה. יש הרבה מה לעשות. אחד הסמלים הסיע אותנו לשם בבוקר ונתן פקודות: תזיז את כל הברזלים מפה לשם, תנקו את זה, תקרצפו את ההוא וכו'. יש לנו עד הצהריים ואז יביא אוכל ופקודות חדשות. יש לנו מימיה לכל אחד ונשק אישי. אחד שומר בש"ג ושניים עובדים ומדי שעתיים מתחלפים. עבודת פרך. הסמל מגיע בצהריים. יש לו שלוש צלחות עם קצת אוכל בכל אחת. הכל מעורבב, כנראה נשפך בדרך. מגעיל מדי אז אני מחליט לחכות לארוחת ערב. מקבלים פקודות חדשות. המון עבודה ואין זמן לנוח. חם… בערב הוא בא שוב, אבל אני בש"ג. את ה"אוכל" השאיר עם האחרים. מגעיל כמו בצהריים אבל אני רעב ואוכל. השאיר עוד פקודות לעבודה. יגיע מאוחר יותר לבדוק אותנו. מותר ללכת לישון אם גומרים הכל. לפני חצות הוא בודק ובאחת בלילה הולכים לישון. מצאנו חדר ונפלנו שדודים. על הקיר יש ציור של מזגן שחיילים קודמים ציירו עם טוש שחור. עדיין צריך שומר בש"ג. מחליפים כל שעתיים כמו ביום. ויהי בוקר ויהי לילה יום אחד.

שש בבוקר. השכמה. הוא מגיע עם פקודות חדשות. הרבה עבודה. ארוחת בוקר עוד אין, הוא אומר שיביא אחר כך. עובדים עד הצהריים. את הבוקר הוא שכח, ובצהריים עוד יותר מגעיל מאתמול. אני בולע בקושי ונשאר רעב. ממשיכים לעבוד עד חצות עם ארוחת ערב כמו אתמול. אני תשוש לחלוטין. עדיין תורנות ש"ג. ויהי בוקר ויהי ערב יום שני.

שש בבוקר. השכמה. הוא מגיע עם פקודות חדשות. הרבה עבודה. ארוחת בוקר: ביצה עין קרה וקשה צפה בשלושית שמן עם קצת לחפ וגבינה לבנה. ללקק את האצבעות – הוא שכח את הסכו"ם. עובדים עד הצהריים. הוא בא ומודיע שהלילה כולם יגיעו. חם… עדיין המון עבודה. אוכל גרוע ומעט. אני רעב כל הזמן אבל העייפות קשה הרבה יותר. לא עבדנו מהר מספיק ועכשיו צריך להגביר את הקצב. אני חלש, לא הולך ישר, אולי התייבשתי? יש בסיס שלם לנקות. עבודת פרך. בערב הולך לש"ג. כנראה הגעתי לשם, לא זוכר… אולי איבדתי את ההכרה.    

בבוקר קם בחדר ולא זוכר איך הגעתי לשם. יש שם חיילים מהפלוגה. כנראה הגיעו בלילה. הסמל מגיע לחדר: "תעלה על מדי א'".

אחר כך אמר לי אחד החיילים שמצאו אותי שוכב שם. ניערו אותי הרבה עד שקמתי. אין לי מושג איך הגעתי לחדר. לא זוכר. אולי לקחו אותי?

אחרית דבר

כתבתי את הסיפור הזה לפני שנים. זו דוגמה די אופיינית לשנה הראשונה שלי בצבא. עברו כמה שנים בארץ ועלינו לאמריקה, ועוד כמה שנים, והתחלתי לראות את זה מנקודת מבט שונה. בשנה הראשונה לימדו אותי בצבא את ה"ראש הקטן", לחשוב רק על עצמי, לעשות את המינימום ולשרוד. זה לא מפתיע, כי אלה הדוגמאות שראיתי ממפקדי. אחר עוד כמה חדשים נשלחתי לקורס מפקדי טנקים – אף אחד לא שאל אותי לדעתי: פשוט שלחו. במקרה חליתי בתחילת הקורס ולכן לא סיימתי אותו. אחרי שנים באמריקה עלתה בי מחשבה מחרידה. מה היה קורה אם הייתי מסיים את הקורס. האם אני הייתי מופיע בסיפור של מישהו אחר, אבל הפעם בתפקיד הסמל?

6 תגובות בנושא “המשפט (עם התנצלות לקפקא)

  1. אני שמח לכתוב שהשירות שלי לא נראה ככה, אבל אני יודע שאצל הרבה יש סיפורים כאלה
    (וככל הידוע לי הדגל זה רק מיתוס אבל המשפט שלך כפי שהוא מתואר היה לא חוקי. קצת מאוחר לערער…)

    אהבתי

    1. תודה. באותה תקופה לא היה לי (או לשאר החיילים אתי) מידע כלל על מהן הזכויות והחובות שלנו. לא היה מידע על איך להתלונן, ולא ידענו על מה. היו שמועות על "שש שעות שינה בלילה", "לא מתאמנים בעומס חום כבד", "מאה גרם בשר ביום לכל חייל" אבל המפקדים התעלמו מהכללים האלה גם כן. עד היום אין לי מושג איזה מהם שמועה ואיזה לא…

      אהבתי

  2. שמחה ששרדת כדי לספר. מה גרם לך להזכר בתקופה החשוכה הזו?
    זו תקופה שאני מדחיקה בד"כ אבל הסיפור שלך הזכיר לי נשכחות איך המפקדת שלי העלתה אותי למשפט על זה שיצאתי מוקדם… באישורה. הזוי עד משעשע ממרחק הזמן.

    אהבתי

    1. העיקר פה היה הסמל, והיחס הכללי לחיילים שהיו שם נגד רצונם, ולבסוף ההבנה שכנראה גם הוא היה שם נגד רצונו. היו לי משפטים הזויים אחרים, ועוד אירועים מטורפים ומשעשעים – תמיד ממרחק הזמן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s