הצילום ממעל הוא תמונה אופיינית מהשמורה. ציפורי חוף חומות הנקראות Marbled Godwit ולצידן שלושה שחפים. משמאל Western Gull בוגר. במרכז Ring-billed Gull בוגר. מימין, Western Gull צעיר, חורף שני בחייו.
כהרגלנו בכל תקופת חגים אמריקאיים, אנו יוצאים לטייל – כדי לראות את הטבע וגם כדי שהבנות לא יישארו בבית דבוקות לכל סוגי המסכים האלקטרוניים. לצורך חג ההודיה האמריקאי האחרון (סוף נובמבר 2019) החלטנו לחזור אל הקצה הצפוני של קליפורניה לתור את אוסף הפטריות המרהיב של Redwood National Park (כתבתי עליו כאן), וגם לחזור אל השמורות המים לחוף האוקיינוס במחוז Humboldt, שם ראינו דברים יפים לפני שנים. יום לפני הנסיעה היתה סופת גשם אדירה בכל צפון קליפורניה ונפלו עצים ביערות בהם רצינו לטייל. רוב השמורות היו סגורות. מצאנו מקומות חלופיים, כולל שמורת Redwoods שלא ראינו בעבר, והיתה נחמדה מאד. מזג האויר היה קר מאד עם ממטרים פזורים, כמו שאומר החזאי.
לפני הרבה שנים
בקיץ של 2013 היינו בשמורת Humboldt Bay National Wildlife Refuge וראינו דברים מרהיבים שלא פגשנו קודם. יש שם שני מסלולים מרכזיים, אחד ליד מפרץ של מי ים, והשני באיזור יותר ביצתי, עם מים מתוקים. זו הפעם הראשונה בה ראינו רלית (Virginia Rail) אותה מצאה הבת הגדולה שאז היתה רק בת תשע. הלכנו ליד תעלה מלאה מים, ולידינו שחו לוטרות נהר. זו הפעם הראשונה שראינו לוטרות נהר. יש בצפון אמריקה שני מיני לוטרות – אחד של נהרות (גדולה יותר) ואחד של ים (רק בחוף המערבי). הכרנו את לוטרות הים, אבל לעיתים נדירות אנו רואים לוטרות נהר.
חשבנו שיש סיכוי לראות את אותם יצורים שנדיר לראות. אבל הביקור לפני שנים היה בקיץ, והפעם נסענו בחורף.
מסלול ראשון ליד הים
היה קר מאד, עם רוח, וצפוי היה גשם. נאלצנו להתלבש היטב. אני התעטפתי בסוודר עם כובע, עליו הוספתי כובע בוקרים שמקבע את שאר עטיפת הראש ושומר מפני גשם. על זה מנשא של מצלמה עם המצלמה הגדולה ומעל הכל פונצ'ו עשוי צמר, שגם יכסה את המצלמה מפני גשם. מתחת כל השכבות האלה היה עדיין קר, אבל פחות. בתחילת המסלול יש חנייה קטנה עם שירותים. המסלול הולך לאורך תעלה של מי ים שמתחברת אל האוקיינוס. הולכים לאורך התעלה עד כמעט סופה, ואז חוזרים. מצד אחד התעלה, ומצד שני, מישור עם שלוליות מים מתוקים, ואלפי ברווזים בשלוליות – כמעט כולם ממין שרשיר ירוק־כנף (באנגלית: Green-winged Teal) שהוא תת מין אמריקאי של שרשיר מצוי.
היו גם ברווזים ממינים אחרים אבל מעטים. בצילום למעלה היו גם מעט ברכיות. בתעלה היו זוג מרגונים ממין שבדרך כלל אנו לא פוגשים:
מעלינו עברו הרבה להקות של ברווזים, וגם להקה אחת של אווזים (Greater White-fronted Goose) וגם שני ברבורים:
לאורך התעלה היו ציפורי חוף. אחד הצילומים הוא הדגמה יפה להבדל בין שני מינים של חופמים המצויים פה בחורף. Western Sandpiper קצת גדול יותר, עם מקור ארוך יותר ורגליים שחורות. Least Sandpiper מצוי יותר, קטן יותר, עם מקור קטן יותר יחסית לראש, ורגליים צהובות. אם רואים רגליים צהובות, זה ודאי Least Sandpiper. ואם הרגליים כהות? יש כמה מינים שונים. בנוסף, חופמים הולכים בבוץ, ויש להם רגליים מלוכלכות, אז צבע כהה יכול להיות סתם בוץ.
לאורך המסלול יש צמחייה – שיחים ועשב. שם מוצאים את החשודים הרגילים של איזורי הביצות בקליפורניה: Marsh Wren and Song Sparrow. כתבתי עליהם בעבר (גדרונים, וציפור בסבך). באיזור הצפוני אפשר גם למצוא Chickadee (קרוב של ירגזי) ממין שאין לנו בדרום ליד הבית. גם אותו מצאנו בדרך.
הברווזים לאורך המסלול היו עצבניים מאד. עלו לתעופה כשרק זיהו אותנו והתרחקו מאיתנו. בקצה המסלול גילינו את הסיבה: ראינו באופק שלושה ציידים. אחר כך אמרו לנו שהברווזים יודעים מתי מותר לצוד. היריה הראשונה של היום גורמת להם לפחוד כל היום, והם מתרחקים מבני אדם. יום אחר כך הם חוזרים להתנהגות רגילה. בקליפורניה יש היסטוריה מעניינת של שמורות טבע שמשמרות ציפורים. הראשונים שהקימו שמורות כאלה (בכסף פרטי) היו ארגוני ציידים, שהבינו עוד בסוף המאה התשע־עשרה שחקלאות על כל שטח העמק המרכזי של קליפורניה תחריב את הטבע, ולא יהיה יותר מה לצוד. הם קנו שטחים ביצתיים כדי לשמר את הטבע. עכשיו השמורות בבעלות פדרלית או של קליפורניה, אבל עדיין יש הסכמים עם הציידים לשיתוף פעולה.
מסלול שני של יבשה ובריכות
המסלול הביצתי מתחיל במרכז המבקרים של השמורה. תחילה נכנסנו למרכז המבקרים לשאול על מצב השמורה. זה תמיד מומלץ לעשות, אולי ראו דברים מיוחדים אותו יום ויכולים לכוון אותנו למקום הנכון. יום קודם ביקרנו בשמורה קרובה מצפון (Arcata Marsh) ושם זכינו לראות ציפור נדירה ביותר בגלל שסיפרו לנו עליה במרכז המבקרים. בינתיים דיווחנו על הציפורים שראינו. הם לא ידעו עוד באותו בוקר שכמעט כל הברווזים עברו לצד המסלול הראשון. אמרו לנו שעוד לא ראו הרבה אווזים בשמורה, אז דיווחנו על הלהקה שעברה מעלינו. גם דיווחנו על הברבורים, למרות שהם אמורים לנדוד אל העמק המרכזי, בערך חמישים קילומטר מזרחית לחוף, ואכן כיוון התעופה הכללי שלהם היה דרום־מזרח. לא היו דיווחים מיוחדים עד כה, אז יצאנו למסלול השני (והמרכזי) של השמורה. שלא כמו בקיץ של 2013, תעלות המים היו ריקות. את הרליות והלוטרות לא נראה היום. בקצה המסלול יש בריכה שהולכים סביבה ואז חוזרים חזרה למרכז המבקרים. אמרו שאולי יש לוטרות בקצה. לא היו. אבל היו ציפורים נחמדות אחרות. היה שווה את המאמץ.
הצילום בראש הרשומה הוא מראה אופייני מעבר לבריכה בסוף המסלול לכיוון שלולית אחרת (היו שלוליות רבות). בבריכה המתין לנו שחף קטן. באופן כללי אנו ממעטים מאד לראות שחפים קטנים בקליפורניה (הם בערך בגודל וצורה של שחף אגמים הנפוץ ביותר בארץ). אז הנה שחף בודד וקטן:
במקומות כאלה יש הרבה לבניות וגם אנפות אחרות. הנה הלבניות הרגילות:
מעלינו עברה להקה של ברווזים חדי־זנב, כאלה לא ראינו עוד באותו בוקר. על הקרקע מצאנו כמה מהאווזים. נדווח בסוף שהאווזים החלו לשהות בשמורה.
בדרך חזרה, עדיין לחופי הבריכה, מחזה מרהיב של מושבה של חופמים. היו כמה קרובים אלינו משני המינים שהזכרתי קודם. אז הנה שוב שני המינים. מצאו את ההבדלים.
יותר רחוק מאיתנו, מושבה גדולה של Western Sandpiper. תחילה עסקנו בנסיונות לצלמם על הקרקע. אחר כך עלו כולם לאויר, וזה יוצר צילום מרהיב שכולו עשוי מציפורים בתעופה.
בדרך חזרה, עדיין מתלהבים מהחופמים יצא לנו לעבור שוב בבית גידול שונה: ללא שלוליות, רק עצים, שיחים ועשב. שם ראינו ציפורים קטנות ממינים שונים. תחילה, שני מיני Chickadee שהם קרובים של הירגזי הידוע בארץ. המין החלוד נפוץ ליד ביתנו אבל אצלנו זהו תת־מין עם מראה הרבה יותר דהוי. המין שאינו חלודי, נמצא רק בצפון, ואנו רואים אותו לעיתים נדירות. הוא נפוץ בצפון הרחוק, אבל אנחנו נדירים שם.
ביום הקודם ראינו סבכון (warbler) נדיר ביותר. הפעם, שני המינים הנפוצים ביותר בקליפורניה. עדיין נחמדים מאד.
עוד ציפור נפוצה אך קשה לצילום היא המלכילון (Ruby-crowned Kinglet). זו ציפור קטנה מאד ותזזיתית, ולכן קשה לצילום. הפעם, נעמדה על צמח קרוב לקרקע ודי קרוב אלינו. היא עסקה בליקוט החרקים הזעירים שעל העלים.
חזרנו למרכז המבקרים ודיווחנו על הממצאים. בדרך למכונית ולהמשך הנסיעה הביתה, ראינו סמוך למרכז המבקרים תחנת האכלה לציפורים קטנות: מין קערית תלויה על עץ עם קצת זרעים. היו שם מעט דרורים, ממין נפוץ ביותר אצלנו, אבל אחד מהם היה שונה, נדיר למדי. הם די דומים זה לזה, אז לסיום הנה צילום של הנפוץ ואחריו הנדיר. מצאו את ההבדלים! אגב הציפור השנייה אינה יותר שמנה מהראשונה. היא רק ניפחה את הנוצות לצורך הגנה מפני הקור.
בסך הכל היה טיול נחמד, למרות הקור. אולי נחזור לשם באביב.
מכתבים ורעיונות 
יפה מאוד. כל הכבוד על הידע וגם על הנכונות לטייל במזג אוויר שכזה…
אהבתיאהבתי
איזה יופי! במיוחד ענן הציפורים המתרוממות 🙂
אהבתיאהבתי
יופי של טיול. מבחר נהדר של בעלי-כנף. אהבתי את החופמים המתעופפים. תודה.
אהבתיאהבתי