ביקור חטוף בישראל – פברואר 2022

הגעתי אל השער בשדה התעופה של סן-פרנסיסקו, טיסה ישירה לארץ ישראל. את החיטוט באף של בדיקת PCR כבר עברתי יומיים קודם. הכל עבר חלק עד כה, אין הרבה נוסעים לשום מקום, כמעט אין תורים. זמן המתנה רב עד שתצא הטיסה, אז משוטט בטרמינל. יש צילום ענק של קיר שלם, זוג צעיר ומאד פוטוגני בבגדי ים אבל מחוץ למים. הוא שעיר קצת ולא ממש מגולח. אני מניח שזה אמור להיות סקסי אבל איני מבין בזה. היא צעירה חטובה בבגד ים זעיר שכמעט אינו מכסה דבר. לצידם בקבוקי בושם – זו פרסומת. עד כה היתה להם בעיה: הם נראים טוב אבל מסריחים, למרות שרחצו במים. הפתרון: הרבה בושם למרות שגם זה נשטף ברחצה. אני זקן ומקומט וכולם סביבי לובשים מסכות. סירחון אינו בראש סולם העדיפויות. אצטרך להשאר עם מסיכה על פני עוד שעתיים בשער ואחר כך 14 שעות טיסה ועוד מה שיקח עד היציאה משדה התעופה בארץ. מה לא עושים כדי להגיע לארץ ולראות משפחה וחברים. 

עברו יותר משלוש שנים מאז הביקור האחרון. תחילה, אירועים משפחתיים, ואחר כך אי אפשר לזוז בגלל המגיפה. בטיסה מבטיחים לנו שהכל בסדר, כי המטוס מסנן את האויר וכולם עם מסכות וממילא נבדקנו כולנו לפי שיצאנו. אלא מה, אנו צמודים זה לזה 14 שעות, ומורידים את המסכות כדי לאכול ולשתות. הולכים לשירותים מדי פעם כדי לנשום. 

ביציאה משדה התעופה, שוב בדיקה. לא חוששים שנדבקתי בטיסה כי את זה אין טעם לבדוק עכשיו. צריכים לוודא שלא אביא אומיקרון לארץ, כי עוד חולה אחד עלול להביא אסון אם נתחשב בכך שרק 20% מהאוכלוסיה כבר נדבקה. 

אחרי יום בידוד יוצאים קצת לראות נוף עירוני. 

תצפיות בעיר

הכל נראה לי אקזוטי אחרי שביליתי את רוב חיי באמריקה. בעיר השכנה (באמריקה) מצאו תור מצוי – תצפית רביעית בהיסטוריה של ארה"ב. פה אני מכוון את המצלמה אל כל יונה, אולי גם היא תור? מצאתי צוצלות. גם את זה אין אצלנו. 

צוצלת
צוצלת

יצאתי עם המשפחה לשוטט בגינה עירונית בגדרה. יש שם גם פרחים, אין צורך ללכת אל "דרום אדום" ויש גם מציפורי ארצנו.  

כלנית מצויה
כלנית מצויה
עלווית חורף
נחליאלי לבן
נחליאלי לבן

ממעל עובר נץ. אני תמיד מפספס את צילומי הניצים משום מה. ככה גם הפעם, לא יוצא מדוייק. 

נץ מצוי

בבוקר משכים לצלילי הג'ונגל. אלה קולות של דררות ומאיינות המבשרים את הזריחה. מוזר ביותר ולא זכור לי מתחילת חיי בארץ. 

דררת קרמר
דררת קרמר

דרום אדום

יצאתי לראות קצת פרחים עם ידידה טובה. מיתגו את פריחת הכלניות בארץ – גם זה חדש לי. אנו תמיד מבקרים בסוף דצמבר, או בקיץ, אז זה חדש לי לחלוטין. פעם לפני שנים רבות היינו הולכים לראות את הפריחה על איזה גבעה בתחילת דרך בורמה. הפעם, ביקרנו ב"גבעת לילי" הנקראת גם "גבעת הכלניות" בחוות השקמים. היו גם כלניות. אני לא מצלם מרבדים – זה מופיע ברשתות החברתיות הרבה. הנה פרח אחד: 

כלנית מצויה
כלנית מצויה

היו גם ציפורי ארץ ישראל רגילות ונפוצות, ויפות.  

צופית בוהקת
צופית בוהקת
אנפית ובקר
אנפית ובקר

ממעל עוף דורס. כאשר גדלתי בארץ זה היה עוף נדיר ביותר – אקזוטי. היום ניתן לראות דאה שחורת כתף בכל הארץ כמעט. ציפור נפוצה. יש אצלנו באמריקה מין זהה לו: דאה לבנת זנב, ואני מכיר אותם טוב. בניגוד לדררות והמאיינות, הדאה אינה פליטת תרבות. התהליך בו היא הפכה לנפוצה לא ברור לי, ואולי לא ברור באופן כללי.   

דאה שחורת כתף
דאה שחורת כתף

על שאר "אירועי" דרום אני מוותר. במקום זה אלך אל חבר ואיתו ניסע לצפון. דווקא שם נראה מרבדי כלניות. הטיול לצפון כלל יומיים בגאון הירדן, עמק המעיינות, יער אלונים באלוני אבא, ציפורי ועכו. את הצילומים משם אעלה בנפרד. 

גיחה אל הדרום – שדה בוקר

אחרי הטיול בצפון, שינוי כיוון לאירוע חברתי בדרום. יומיים בשדה בוקר. ככה זה בארץ, מגיע למעט זמן ומתרוצץ כמשוגע. על האירוע לא אכתוב למרות שהיה מרגש ומדהים. במהלך האירוע גם הצגתי תערוכה של צילומים מודפסים וחילקתי אותם לכל דורש. בבוקר הלכנו חבורה גדולה לטיול – תצפית מעל נחל חווארים. נוף מוכר לי היטב אבל שווה לשתף סתם צילום בטלפון. 

בתחילת המסלול שיגעו אותי טריסטרמיות שלא שיתפו פעולה. בסופו של דבר תפסתי אחת עם כנף פתוחה. 

טריסטרמית
טריסטרמית

על השביל פורח אירוס. פעם ראשונה שאני רואה אירוס טוביה השדה בוקר (ראיתי אותם בעבר בבורות לוץ). בימים הבאים אמצא אירוסים אחרים.  

אירוס טוביה
אירוס טוביה

בדרך עלו נשרים לתעופה. הם מקננים באיזור. בעבר צילמתי אותם בכוך באמצע המצוק בדרך אל עין עבדת. צילמתי שם גם נשרים בהזדווגות. הפעם, רק באויר. היו כמה מהם, לפחות ארבעה לפי התגים שעל כנפיהם (אחד בלי תג). הנה מבחר צילומים של נוף ונשרים. 

נוף עם נשר מקראי
נשר מקראי מול מצוק עין עבדת
נשר מקראי
נשר מקראי
נשר מקראי
נוף עם נשר מקראי
נוף עם נשר מקראי

כשחזרנו נשאלתי אם צילמתי את הבז האדום שחלף מעל ראשי. אני הייתי עסוק בחיפוש קורא מדברי שהתחמק ממני ואפילו לא שמתי לב לבז. לא צפיתי בבז אדום מאז ילדותי. ככה זה בחיים. 

סיור קטן באיזור בית גוברין

נסעתי שוב עם ידידתי לראות פרחים, והפעם באיזור בית גוברין. אמרו שיש גם שם כלניות ואולי נראה משהו אחר כי האיזור שונה. אחר צהריים מאוחר, אז לא נכנסנו אל האתר, אלא שוטטנו ליד. אכן היו כלניות אבל לא אוסיף עוד מהן. מצאנו הרבה אירוס ארצישראלי. .

אירוס ארצישראלי
אירוס ארצישראלי

השקד פרח, אז חיפשתי הזדמנות לשלב ציפור ושקד. 

עלווית חורף על שקד
עלווית חורף על שקד

בשלולית ליד השקד התרחצו ציפורים יפות:

ירקון
ירקון
שחרור
שחרור

כמובן, האיזור ידוע בלהקות הקאקים. הם ממשפחת העורביים אבל אינם עורבים. מצאנו להקה לצלם.

קאק

לעת ערב, אפילו חטאתי בצילום נוף. היה נחמד, והמשכנו בדרכנו. יש עוד חברים לפגוש. המלאכה רבה והזמן מועט. 

לקראת שקיעה בבית גוברין

אירוסים

ביום החזרה הביתה, הלכתי עם המשפחה לראות אירוסים. (היו גם כלניות..). היעד היה גבעת האירוסים (מה שנשאר ממנה) בנס ציונה ואתר נוסף שנקרא "גבעות הכורכר". הפריחה של אירוס הארגמן כבר החלה, אבל לא היתה בשיא. בגבעת האירוסים עסקתי יותר בצילום ציפורי ארצנו.  

עורב אפור
עורב אפור
צופית בוהקת
צופית בוהקת
סבכי שחור ראש
סבכי שחור ראש

גם את לטאת ארצנו (חרדון) מצאנו שם. 

חרדון

היו יותר אירוסים בגבעות הכורכר. אירוס הארגמן מופיע בשלל גוונים מכמעט שחור ועד חום צהוב בהיר. ראינו שלל גוונים, אז הנה הם מהכהה לבהיר. 

אירוס ארגמן
אירוס ארגמן
אירוס ארגמן
אירוס ארגמן
אירוס ארגמן
אירוס ארגמן
אירוס ארגמן
אירוס ארגמן

השיבה הביתה

שוב טיסה ארוכה (הפעם שעה יותר), טיסת לילה ישירות אל סן-פרנסיסקו. שדה התעופה עמוס מאד, תורים ארוכים וצפופים. את החיטוט באף השלמתי כבר בבוקר לפני שראינו אירוסים. לקח שעתיים לעבור את כל התורים כדי להגיע לשער. לא נורא, יש לישון בטיסה. שוב מסכות כמעט עשרים שעות רצוף. שוב הולכים לשירותים לנשום. מעניין שהמעטים נכנסים לארץ ורבים יוצאים. זה אומר משהו – לא יודע מה. 

ישראל היתה לי זרה יותר מתמיד. כבר שנים רבות אני מרגיש תייר בארץ. לא עוזר שכאשר אני נכנס לחנות בתחנת דלק פונים אלי באנגלית. גם המקומיים חשים שאני תייר. הקיטוב בארץ בגלל הגישה לקורונה הפריע לי מאד. אני גר בקליפורניה, שיחסית לשאר ארה"ב היא יחסית קיצונית בהתייחסות למחלה. כבר שנתיים שאני עובד מהבית. ובכל זאת קליפורניה רגועה מאד יחסית לישראל. זו לא בדיוק ביקורת, יותר הרגשה שאני זר במדינה בה גדלתי. 

אני מבין שהמצב רגוע בהרבה ממה שהיה קודם. התכנון הוא שנעשה ביקור משפחתי בהרכב מלא, אולי בסוף השנה. 

8 תגובות בנושא “ביקור חטוף בישראל – פברואר 2022

  1. אורי, כל ביקור שלך בארץ הוא קצר מדי 🙂
    ותחושת הזרות שלך היא לא רק בגלל הזמן שחלף מהביקור הקודם, זו הארץ שהשתנתה, היא זרה גם לנו שגרים כאן.
    ובכל זאת, הציפורים עדיין כאן (הנץ יצא מקסים) וגם המשפחה והחברים, ומחכים לראותכם בהרכב מלא.

    אהבתי

  2. מקסים. יש משהו מאוד מרענן ומחדש (מבחינתי כמובן – אצלך זו דרך חיים) בהסתכלות על מקום דרך הציפורים שבו:)

    אהבתי

  3. הספקת הרבה…
    בשנים האחרונות המיינות הפכו לציפורים הנפוצות ביותר בישראל. הדררות במקום גבוה ברשימה גם. הדאות התחילו להתפרץ חפני כ-10 שנים לדעתי.
    יופי של תמונות.
    מקווה שהקורונה והבהלה ממנה יירגעו… אשמח לפגוש אתכם

    אהבתי

  4. אני חיה בארץ ומרגישה לאחרונה זרה כאן.
    זרה לאנשים, לנורמות לממשל לברוקרטיה… משהו מהחום האנושי התפוגג, נסדק, הלך לאיבוד בשנה האחרונה.
    הביקור שלך כאן היה משובב. מחכה לפעם הבאה.

    אהבתי

  5. חבל שלא יצא לנו להפגש… אבל אני שמחה שביקרת ונפגשת ונהנית… מקווה שעכשיו אתה קצת נח מהחופש האינטנסיבי הזה 🙂

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s