יוסמיטי – חלק שני – עצים גדולים

את קורות היום הראשון ביוסמיטי סיימתי עם סיפור על חתול גדול – פומה. את היום השני פתחנו כמובן בהכנות לטיול ביער הגדול. הבת הגדולה יצאה החוצה לצלם נקרים וחזרה הביתה צועקת שמצאה חתול. יצאתי אחריה עם מצלמה, אבל הוא היה ביישן ונעלם לנו. מה שנותר הוא צילום מדהים של הבת. זהו חתול בר: לינקס אמריקאי הנקרא Bobcat. 

Bobcat – Lynx rufus

בינתיים הכנו צידה לטיול של היום, משהו שירומם את רוחם של המטיילים. על פי רעיון שקיבלה אשתי מאיזה קבוצה בפייסבוק, אפינו משולשי פיצה בצורת אוזני המן. בגלל שאלה פיצות ולא עוגיות קראנו להם בהתאם לרוח התקופה "אוזני פוטין". 

אוזני פוטין

כמו ביום הקודם, כל האוכל והשתיה יהיו איתנו ולא ישארו ברכב. יש לנו שעה נסיעה מחוץ לשמורה כדי להגיע לכניסה הדרומית קרוב לעיירה Oakhurst. היעד הוא קבוצת עצי סקוויה שנקראת Mariposa Grove והיא המקבץ היפה ביותר של עצי ענק בשמורת יוסמיטי. היו כמה אפשרויות לראות עצי סקוויה. בצפון יוסמיטי יש שני מקבצים יפים: Tuolomne Grove and Grant Grove. במרחק שעתיים נסיעה היינו יכולים להגיע לשמורה אחרת: Calaveras Big Trees State Park. שמחתי מאד לגלות שהיעד המקורי היה פתוח, כי לא ביקרתי בו כבר שנים רבות.

התחזית היתה קור (7 מעלות מקסימום) וגשם, אז הצטיידנו בביגוד מתאים ופונצ'ו פלסטיק נגד רטיבות ולמען הגנה על המצלמות.

המסלול שלפני ההתחלה

פעם, ניתן היה להגיע אל חניון שממש בתחילת יער הסקוויה. שם ניתן היה לעלות עד ראש ההר בסיור מודרך ברכב פתוח. משם אפשר היה לרדת ברגל או להמשיך עם הסיור המודרך חזרה לחנייה. איני יודע אם הסיורים המודרכים קיימים, אבל בכל מקרה זו לא העונה. גם אל אותו חניון אי אפשר לנסוע יותר. צריך לחנות צמוד לכביש הראשי וללכת ברגל. זה מסלול של 3 קילומטר ביער "רגיל" לפני שמתחילה העליה אל היער ה"גדול". 

כבר בחניה מצאנו בעל חיים שלא התרגש מהקור. 

White-headed Woodpecker, female

היה מזג אויר קר אבל נטול גשם, אז הלכנו בעליה את שלושת הקילומטרים. חלק מהיער נפגע משריפות והיה קצת כיסוי שלג. הציפיה היתה שככל שנעלה למעלה יהיה יותר שלג.  ככה נראה הנוף:

View from trail

ישבנו מחוץ למרכז המבקרים הסגור שבתחילת החניון העליון אחרי שלושת הקילומטרים. אכלו קצת מאוזני פוטין וסיפרנו לאורח וגם לבנות קצת על העצים שכבר התחלנו לראות. יש שלושה מינים של סקוויה בעולם: עצי Redwood שנמצאים רק קרוב יחסית לחוף בקליפורניה וקצת באורגון, עצי Giant Sequoia שנמצאים רק בהרי Sierra Nevada בקליפורניה, ומין שלישי, קטן יותר, שנמצא רק בסין. עצי Redwood הם הגבוהים ביותר בעולם, יכולים להגיע עד 95 מטרים. עצי Giant Sequoia הם הגדולים ביותר בנפחם. יכולים להגיע עד 85 מטרים בגובה אבל הם רחבים הרבה יותר. הם גדלים רק בגבהים מסויימים בהרים בערך בין 1500 ל 2500 מטר מעל פני הים. היתה להם תפוצה נרחבת לפני תקופת הקרח האחרונה (לפני בערך 50 אלף שנים) ואז הם נכחדו. בגלל שהם גדלים רק בהרים, וההרים היו מכוסים בקילומטר או יותר של קרח, לא היה להם מקום מחיה. לפני בערך 11 אלף שנים הקרח נסוג וזרעי סקוויה נבטו בכמה מקבצים בהרים של קליפורניה. המקבצים הגדולים יותר עם העצים הגדולים ביותר נמצאים בדרום הרכס סביב השמורה Sequoia National Park. 

אשתי כבר כתבה שלוש רשומות על עצי הסקוויה, אך עדיין לא על Mariposa Grove. רשומה אחת על Sequioa National Park. עוד רשומה על מקבץ בצפון יוסמיטי – Grant Grove. וגם רשומה על השמורה הצפונית ביותר שאנו מכירים, וגם הקרובה לבית: Calaveras Big Trees State Park. היא גם כתבה הרבה על שמורות עצי Redwood. 

הליכה אל העץ הגדול בשמורה

התחלנו בהליכה אל העץ הגדול בשמורה, בערך קילומטר וחצי מתחילת המסלול השני. בדרך ראינו עצי סקוויה "קטנים" יותר. 

Giant Sequoia

מזג האויר עוד היה סביר, אז גם צפינו בבעלי חיים, וכמובן העורב השחור שצריך להיות הציפור של השמורה. 

Long-eared Chipmunk

Common Raven

יש מין קטן של סנאי, Douglas Squirrel, שנמצא רק בהרים, ומצאנו אותם כמובן, עסוקים במשחקי האביב שלהם. 

Douglas Squirrel

Douglas Squirrel

הגענו אל העץ הגדול, ואשתי נשארה מאחור כדי לצלמו מרחוק. רוב היער אינו עצי סקוויה. יש בו בעיקר אורנים, אשוחים, אשוחיות וארזים. חלקם יכולים להיות גבוהים כמו הסקוויה ויש גם גבוהים יותר. אבל המסיבי ביותר הוא הסקוויה, כפי שנראה בצילום הבא:

View of the Grizzly Giant

יש בעיה לא קטנה בצילום עצים גדולים כאלה. המוח האנושי נוטה לסווג עצמים לפי קנה מידה שהוא רגיל אליו. במרכז הצילום הבא נראה העץ הגדול בשמורה בין שאר העצים. הצילום ללא קנה מידה. הצילום הוא ממרחק של כמה מאות מטרים ורואים שזהו עץ גדול. קוראים לעץ The Grizzly Giant. קוטרו בבסיסו בערך 8 מטרים וגובהו בערך 64 מטר. מעריכים שאולי היה פעם הגדול ביותר בעולם אבל מכת ברק הורידה ממנו בערך עשרים מטר. הנה צילום משנת 2005 עם קנה מידה בתחתית העץ. 

The Grizzly Giant in 2005

בצד ימין למעלה של הצילום ניתן לראות את הענף העבה בעולם, יותר משני מטרים עוביו.  עצי הסקוויה יכולים להגיע לגיל מופלג, אין יודעים עד כמה. העתיק בין אלה שנבדקו הוא בן 3500 שנים. העץ הענק הזה כנראה בן 3000 בערך. 

הליכה לפסגה

בשלב זה התחיל לרדת ברד ואחריו גשם, כמו שהובטח. היעד שלנו היה להגיע אל קבוצת עצים בפסגת ההר, שם יש גם ביקתה עם מוזיאון. זכרתי מפעם ששם ניתן לצלם טוב יותר: צילומים שממחישים את גודל העצים כי זה ביחס לבקתה. הנה צילום מהביקור במקום בשנת 2001:

Summit view in 2001

באותו זמן ומקום גם צילמתי לראשונה אייל אמריקאי מקרוב. 

Black-tailed Deer in 2001

הגשם הפך להיות מושלג יותר והיה לנו דיון מעמיק במבחר המילים השונות באנגלית לתיאור סוגים שונים של שלג כפי שלמדנו בשהותנו בוויסקונסין. אחר כך זה הפך לשלג טהור (ללא גשם). לא ידוע לי על מושגים מקבילים בשפה העברית. בשביל האורח שלנו שחווה שלג על הקרקע לראשונה רק השנה (בחרמון) זו היתה חוויה חדשה. יש יופי מיוחד בירידת השלג. ככה צילמה אשתי:  

היער בשלג

שלג טרי

שלג טרי

המשכנו לעלות בשבילים שהתמלאו בשלג טרי, ופגשנו את אחד העצים המעניינים: עץ האטב. עץ הסקוויה הימני בצילום נשרף בתחתית עד כדי כך שיש בו חור גדול, אבל הוא עדיין חי וגדל. העצים האלה אדומים מחומצת תה שעוזרת להם בעמידות לשריפות, והם יכולים לשרוד גם שריפות גדולות למדי.

זוג עצי סקוויה

ככה, עטופים בפלסטיק, הלכנו אל הפסגה. 

שביל ביער אחרי השלג

צילומים בפסגה

עשיתי כמה נסיונות בטלפון לצילום דומה למה שהצלחתי לפני עשרים שנים. לצערי, הזווית שהיתה אז לא היתה נגישה הפעם, בגלל כיסוי השלג. זה מה שיצא. 

Summit view, 2022

Summit view in 2022 – a different perspective

לאשתי היה נסיון דומה במצלמה שלה. 

Summit view in 2022 – another perspective

חיפשנו מקום לשבת לנוח לארוחה קלה. מדי פעם ירד עוד קצת שלג או גשם. הבקתה היתה סגורה. חיפשנו עץ סקוויה חלול בו נוכל כולנו לשבת, אבל אלה שהיה בהם חור גדול מספיק היו מלאים בוץ. זה נתן הזדמנות לצלם עץ כך שניתן להעריך את רוחבו.

מחפשים חור בעץ

התיישבנו על מדרגות הבקתה, כאשר פסק השלג. כלומר, הגענו לשלב בירידת שלג בו הוא נופל רק מהעצים ולא מהעננים. 

בפעם הבאה

חזרנו די מהר בירידה ונסענו חזרה לבית השכור. עבורי, זה היה ביקור מחודש במקום אחרי לפחות 15 שנים. למרות התנאים (אני לא אוהב רטיבות בטיולים), שמחתי מאד לראות את המקום. זו פעם ראשונה שאנו רואה את המקום בשלג, וזה מוסיף יופי מיוחד. 

תקציר הפרק הבא: הליכה ליד מאגר מים גדול באחד העמקים היפים והפחות מטוילים בשמורה. מצאנו תורמוס מיוחד, וכמובן עורב שחור.