אני ממשיך את רשימות הציפורים מאיסלנד עם עוד ציפורי ים שמשום מה מופיעות במגדיר בנפרד. משפחת השחפיים כוללת גם את השחפיות שיש להן ייצוג בודד באיסלנד. בנוסף, יצא לי לצפות לראשונה בשני נציגים של משפחת החמסניים, הקרובה מאד אל השחפים. אתחיל עם החמסנים.
חמסנים – Skuas
הצילומים ממעל הם המחשה טובה למה שבדרך כלל רואים אם וכאשר צופים בחמסנים. אלה ציפורים ימיות רוב השנה, שוהות באוקינוס הפתוח רחוק מהחוף ואם רואים אותן בכלל כאשר שטים בים, זה מרחוק. בקיץ הם מקננים בצפון הרחוק, ושני מינים בעיקר מקננים באיסלנד, אז בהם צפינו, גם מקרוב.
המין הגדול (כמו שחף גדול) נקרא "חמסן גדול" (Great Skua). באיסלנד, אם רואים ציפור חומה גדולה עם כתם לבן לקראת קצה של הכנף, אז זהו חמסן גדול. ראינו אותם פעמיים בדרום האי. בפעם השניה זה היה בלילה בו ביקרנו בלגונה Jökulsárlón Glacier lagoon. שם זוג חמסנים התקרב אלינו מאד, והצלחתי לצלם טוב אפילו שהיה זה לילה.
רואים שהציפור דומה לשחף, אבל לא בדיוק. מבנה המקור קצת אחר, והזנב מוזר עם בליטה באמצעו. הם נקראים חמסנים כי הם ניזונים בעיקר מאוכל שהם לוקחים באלימות מציפורי ים אחרות. המין הקטן יותר נקרא "חמסן טפיל" ויש לו שמות רבים באנגלית. במגדיר האיסלנדי הוא נקרא Arctic Skua, במגדיר העברי (על פי שמות של אנגליה) הוא נקרא Parasitic Skua ובאמריקה הוא נקרא Parasitic Jaeger.
הציפור בצילום הקודם היתה עסוקה במריבה עם שחפית קוטב על האוכל. זה נראה כאילו השחפית מנסה לגנוב לחמסן את האוכל. השחפיות שראינו היו אגרסיביות מאד, אז זה נראה פירוש סביר למצב. אחר כך קראתי על התנהגות החמסנים, וסביר יותר להניח שזה התחיל בחמסן אגרסיבי שגנב אוכל מהשחפית. אני כנראה צפיתי רק בסוף המריבה. בסוף השחפית ויתרה על המאבק.
לחמסן טפיל יש שלושה מופעים שונים: בהיר, בינוני וכהה. באחד ה"לילות" ירדנו עם הרכב לאיזה דרך עפר בין שדות כדי לצלם חרמשון, ופתאום ראינו חמסנים על הקרקע בשדה. זה כנראה היה מקום קינון. היו חמסנים מכל המופעים, אז הנה שניים מאותו שדה ושלישי (כהה) מסוף הטיול. ראינו מעט חמסנים יחסית לשאר ציפורים, אבל חמסנים טפילים היו סביב כל האי.
שחפית קוטב – Arctic Tern
רק מין אחד של שחפית באיסלנד, אז הזיהוי קל מאד. אם זיהיתי שחפית, אז זו שחפית קוטב (Arctic Tern). שאל אותי אחד מחברי לטיול איך מבדילים בין שחפית לשחף. שניהם מאותה משפחה (שחפיים) אבל תתי משפחה שונים. השחפיות בדרך כלל קטנות יותר, עם מראה מחודד יותר של כנפיים מקור וזנב, לחלקן יש זנב מפוצל. אם נשווה זאת למטוסים, השחפית יותר דומה למטוס קרב והשחף יותר למטוס תובלה. הנה צילום השוואה:
בצילום ממעל רואים שחף גדול ממין שחף כספי (אירופי), ומשמאלו שתי שחפיות קוטב. יותר קל להמחיש את ההבדלים בצילום מאשר במילים.
ביום הראשון לטיול צפיתי בחיזור והזדווגות של שחפיות. תיעדתי התנהגות כזאת בקליפורניה עם שחפית כספית, ובאיסלנד יצא לי לצלם את זה מקרוב עם שחפית קוטב. בארבעה הצילומים הבאים רואים את התהליך. הזכר מגיע אל הנקבה עם שוחד: יש לו דג בפה. הוא מעביר את הדג אל הנקבה, ובתמורה יש הזדווגות.
ראינו את השחפיות מקננות על הקרקע בכל האי. הן הגנו על איזור הקינון בחירוף נפש. עפו לעבר ראשנו בצעקות רמות וכמעט פגעו בראש. ראינו הרבה אנשים מותקפים ככה. כאשר לא תקפו אנשים, נטפלו אל הכבשים שהיו בכל שדה.
שחף אגמים – Black-headed Gull
שחף האגמים נפוץ מאד בישראל בחורף, וכמובן צפיתי בו בארץ. בכל תשעה מיני הציפורים ברשומה הנוכחית, הוא היחיד שראיתי לפני הטיול באיסלנד. שחף האגמים נקרא Black-headed Gull כי בעונת הרביה והקינון (קיץ), ראשו הופך לשחור. יש כמה סוגי שחפים קטנים (עשרות מינים) ולרובם יש ראש שחור בקיץ ולא קל להבדיל ביניהם. באיסלנד זה קל כי פרט למספר תצפיות של מזדמנים נדירים ביותר מאמריקה, השחף היחיד עם ראש שחור זה שחף אגמים.
לא קשה לזהות גם מרחוק:
כמה מילים על ציפורים נודדות
היו כמה מיני שחפים שקיוויתי לראות באיסלנד, אבל לא היו בנמצא. באופן אירוני שניים מאותם מינים נקראים Iceland Gull, Common Gull. (השחף המצוי נקרא בעברית שחף אפרורי). המין המצוי הוא מצוי בצפון אירופה ובאנגליה, לא ממש באיסלנד. השחף האיסלנדי הוא אחד המינים שאינו מקנן באיסלנד אלא רק עובר שם בעונת הנדידה. כמו כמעט כל השחפים, הם מקננים בצפון הרחוק בקיץ וחורפים דרומה משם. במקרה זה הם מקננים בצפון גרינלנד, צפון קנדה ואלסקה. לפעמים הם מגיעים אל קליפורניה (צפיתי בהם פה).
עקב הטיול לאיסלנד למדתי על שחפים עוד יותר קיצוניים. שחף השנהב חורף באיסלנד לפעמים – זה הקצה הדרומי של איזור המחייה שלו בחורף. בקיץ הם מבלים את זמנם באיזור הקוטב הצפוני. יש גם כמה מינים של ציפורי שיר שחורפות באיסלנד. זהו אי יחסית ממוזג למיקום שלו, בגלל זרמי הים.
ריסה שחורת-רגל – Black-legged Kittiwake
ריסה שחורת-רגל נקראת על שם תת הסוג בלטינית (Rissa) ויש רק שני מינים מאותו סוג. ריסה אדומת-רגל נמצאת רק באלסקה, ושחורת-רגל בצפון אירופה וצפון אמריקה. הם סוג מאד מיוחד במשפחת השחפיים, בערך ממוצע של מבנה גוף בין שחפים "רגילים" לשחפיות. הם נחשבים לשחפים, עם מבנה גוף של שחף, כנפיים קצת יותר מחודדות משל שחף "רגיל" ומקור דק ללא כתמים צבעוניים בדומה לשחפית. (לבוגר בצילום הראשון יש לכלוך על המקור, זה לא צבע נוסף). ראינו אותם בקבוצות יחסית גדולות סביב האי.
היתה מושבת קינון גדולה שלהם בשמורה בה הלכנו לראות את הציפורים הימיות: Látrabjarg. זה היה השחף הנפוץ במצוקים האלה, יחד עם האלקות האוריות ותוכי-ים.
ביציאה משדה התעופה ברייקיאוויק, כאשר נכנסתי למונית ראיתי כמה שחפים עם ראש קטן יחסית, רגליים שחורות וקצה כנף שחור ללא ניקוד לבן: Black-legged Kittiwake. זיהיתי אותם מיד והרגשתי שאני במקום אחר. ברוך הבא לאיסלנד. בצילום למעלה לאחד הצעירים יש רגל בצבעים אדום-לבן. אלה טבעות פלסטיק לסימון ציפורים שעוקבים אחריהן, כמו השחף בצילום הבא:
שאלנו פקחית שעברה במקום בשמורת Látrabjarg לגבי השחף עם הראש הכחול. זו אותה הפקחית שהסבירה לנו על המופע הממושקף של אוריה מצויה. הם צבעו את השחף בכחול כדי שיזהו אותו מרחוק כאחד השחפים שהתקינו להם משדר GPS.
אסיים עם ריסה שחורת-רגל בצילום קבוצתי עם עוד שני פרטים של שחף גדול מהסוג Larus.
שחפים גדולים – סוג Larus
שחפים מסוג Larus הם גדולים, בעיקר לבנים וקשים מאד להפרדה וזיהוי. זו אולי הקבוצה הבעייתית ביותר בין כל ציפורי העולם. זה גם נושא קשה מאד לכתיבה, כי לפעמים יש להכנס לפרטים קטנים.
לשחפים האלה יש מופע שונה בין חורף לקיץ. לרובם יש מחזור גידול של ארבע שנים, ולמיעוטם של שלוש שנים. זה אומר שבכל שנה עד שהשחף בוגר לחלוטין הוא נראה אחרת, לפעמים שונה מאד משנה לשנה וכמובן גם בין חורף לקיץ. צפיתי באיסלנד בארבעה מתוך שישה המינים שנפוצים שם (כאמור פיספסתי את השחף האיסלנדי והשחף האפרורי). הנה צילום של קבוצה גדולה המכילה שלושה מתוך ארבעה המינים, חלקם בוגרים וחלקם צעירים בדרגות שונות של התפתחות (כולם בצבעי קיץ כמובן).
מומלץ לפתוח את הצילום ממעל ולבחון את המגוון מקרוב. הנה הגדלה של חלק מהצילום הגדול. הציפורים עם גוף לבן בוהק הן הבוגרות, והציפורים בצבעי חום מפוספס הן הבהירות.
בצילום ממעל יש שלושה בוגרים במרכז הצילום משמאל לימין. הבוגר השמאלי עומד על אבן שחורה גדולה, הוא שחף לבן-כנף: Glaucous Gull. כאשר שחף עומד על הקרקע, מה שנראה כגבו של השחף הוא בעצם הצד העליון של הכנף (נקרא mantle). מה שנראה כמו זנב (הצד האחורי של השחף) הוא בעצם קצה הכנף (wing-tip). אצל שחף לבן-כנף, הצד העליון של הכנף אפור בהיר וקצה הכנף לבן. אלה שניים מחמישה הסימנים העיקריים להבדלה בין מיני Larus בוגרים. צבע ומבנה המקור הוא עוד סימן (במקרה כל הארבעה שראיתי בצבע צהוב עם נקודה אדומה). צבע הרגליים הוא סימן נוסף (ורוד אצל שחף לבן-כנף). צבע העין והטבעת סביב העין זה סימן אחרון (אם רואים את השחף ממספיק קרוב).
מימין לו יש שחף קטן יותר עם גב כהה מאד ורגליים צהובות. זהו שחף שחור בוגר (Lesser Black-backed Gull). מימין לשחף השחור יש שחף גדול מאד עם גב כהה ורגליים בצבע ורוד-אפור. זהו שחף ימי בוגר (Great Black-backed Gul).
ברוב הטיול ראינו כמעט רק שחפים גדולים בוגרים. מגוון המינים שיש באיסלנד למזלנו היה יחסית קל לזיהוי. לקראת הסוף, בפיורדים המערביים היו גם שחפים צעירים יותר. בצילום הבא נמצאים כל ארבעה המינים שראינו, וטרחתי לתייג חלק מהם.
השחף האחרון שנותנים בו סימנים נמצא בצילום בצד שמאל. יש לו גב בהיר למדי, אבל קצה הכנף שחור עם נקודות לבנות. זה שחף כספי מהמין האירופי: Herring Gull (יש גם שחף כספי אמריקאי).
הסוג Larus בעייתי עוד יותר כי רבים מהשחפים מסוג זה מתרבים זה עם זה ויוצרים כל מיני יצורי כלאיים. זה כל כך נפוץ שלפעמים יותר קשה למצוא שחף טהור גזע מאשר איזה תערובת משונה. משום מה, לא ראיתי תערובות כאלה באיסלנד, או לפחות לא הבחנתי בכאלה. בצפון אמריקה זה הופך את הסוג Larus לבעייה שהרבה פעמים לא ניתן לפענח בלי בדיקות DNA.
שחף ימי – Great Black-backed Gull
הצילום ממעל הוא מהחוף הצפוני, קצת מטושטש בגלל המצלמה המקולקלת. גב כהה, קצה כנף שחור עם ניקוד לבן, ורגליים ורודות מזהים את השחף: שחף ימי Great Black-backed Gull. הגושים בצבע חום מפוספס בין שני השחפים הם אפרוחים צעירים מאד. זה המין היחיד שראינו עם אפרוחים. זה השחף הגדול ביותר מהסוג Larus באירופה וצפון אמריקה, בממוצע 70 סנטימטר אורכו.
זיהוי שחף בתעופה הרבה פעמים בעייתי עוד יותר, כי צבע הרגליים בדרך כלל לא זמין. במקרה של איסלנד, אם השחף קרוב ניתן לזהות לפי גודל הציפור. שחף ימי כל כך גדול שזה משפיע על צורת התעופה, הוא לא מתמרן מהר, ונראה מגושם. השחף ממעל היה פשוט מרשים בגודלו, ככה אני זוכר.
בצילום הבא, ניתן לזהות שזהו שחף ימי ולא שחף שחור לפי שהכתם הלבן בקצה הכנף מגיע ממש לקצה ולא נעצר סנטימטר אחד לפני הקצה…
בצילום הבא, שלושה בוגרים משמאל. הציפור החומה באמצע היא צעיר של קיץ ראשון (בו שנה) ומימין צעיר בן כנראה שלוש (יכול להיות רק שנתיים).
והנה עוד כמה מהם, כולל בוגר עם אפרוחים בצד המערבי של האי.
שחף שחור – Lesser Black-backed Gull
איני יודע למה Lesser Black-backed Gull נקרא בעברית "שחף שחור". תת המין הנפוץ בישראל (fuscus) הוא דרומי יותר, עם גב כהה מאד, כמעט שחור, אבל רוב השחף עדיין לבן. תת המין של צפון מערב אירופה וצפון אמריקה בהיר יותר, אבל עדיין עם גב כהה. לא ניתן לטעות באיסלנד בקשר לציפור ממעל עם הרגליים הצהובות.
אם רואים את הרגליים בתעופה אז זה יחסית קל. ואם לא, מסתכלים על קצה הכנף: הכתם הלבן בקצה לא מגיע ממש עד לסוף הכנף. שני השחפים הצילום הבא הם "שחף שחור" למרות הבדלי הגודל. השחף השחור הוא קטן בהרבה משחף ימי (55 סנטימטר אורך בממוצע).
בצילום הבא: צעיר בשנתו השניה או השלישית. לקח לי זמן רב לזהות אותו, כי פרט למבנה המקור הוא נראה בדיוק כמו שחף אפרורי באותו גיל. בסופו של דבר, מה שעזר בזיהוי זו העובדה שפרט זה היה בחברת שחפים שחורים אחרים ושלא היו שם מינים אחרים בכלל (פרט אולי לציפור הזאת).
בטיול בצפון צילמתי שחפים כאלה עם ציפורים אחרות, בעיקר קיכלים וביצניות.
שחף כספי אירופי – European Herring Gull
גב כנף אפור (כספי או בצבע כסף?), קצה כנף שחור עם ניקוד לבן, מקור צהוב עם נקודה אדומה, עין צהובה בהירה. מה שלא רואים בצילום זה הרגליים הוורודות, אבל זה מספיק לזיהוי: שחף כספי – Herring Gull. לאחרונה הופרד המין Herring Gull לשלושה: אירופי, אמריקאי ומין סיבירי שנקרא Vega. אז צריך לדייק, ומה שראיתי באיסלנד זה השחף הכספי האירופי.
בצילום למעלה, המקור קצר יחסית ואם היה גם בגוון ירקרק הייתי יכול לומר שזהו שחף איסלנדי (יש תת מין עם קצה כנף שחורה), או לפחות תערובת של שניהם. סוג Larus זה בעייה קשה. בצילום הבא זה נראה קצת יותר סטנדרטי, עם מקור ארוך יותר.
הנה פרטים מתוך מקבץ גדול שראינו ברשומה על ציפורים ימיות. שחף בוגר ליד סערון שחפי, וציפור צעירה משנה שנייה או שלישית לחייה.
והנה ציפור צעירה יותר. זה שחף בן שנה, לפי המקור שכולו שחור.
שחף לבן-כנף – Glaucous Gull
גב כנף בהיר, קצה כנף לבן, מקור צהוב וארוך עם נקודה אדומה, רגליים ורודות, עין צהובה. זהו שחף לבן-כנף Glaucous Gull. הם נפוצים באיסלנד ואחד היעדים שלי היה לתעד שחף כזה. בימים הראשונים בדרום האי זה היה מאתגר מאד אבל בסוף ראיתי די הרבה מהם. יש שחף דומה מאד לו בצד המערבי של צפון אמריקה, נקרא לו שחף אפור-כנף Glaucous-winged Gull. ההבדל היחיד אצל הבוגרים הוא שקצה כנף אפור במקום לבן. אצל הציפור הבאה, המקור קצר יותר, והציפור גוצית יותר. שוב, אם המקור היה בהיר יותר וירקרק מעט, זה היה שחף איסלנדי. אולי זו תערובת?
השחפים הצעירים בהירים מאד, עם מקור ורוד וקצה מקור שחור. הנה צעיר בשנתו השניה:
והנה מקבץ של שלושה מתוך קבוצה של כמה עשרות פרטים. אלה היו בקבוצה יחד עם צעירים ושחפים ימיים. שחף לבן-כנף גם הוא גדול מאד, כמעט כמו שחף ימי. גודל עוזר בזיהוי, כאשר הם בקבוצות גדולות.
סיום ובקרוב:
ניתן עכשיו לסכם שבהחלט הראיתי ששחפיים הם עם קשה במיוחד. בשבילי כל המינים החדשים האלה היו חלק משמעותי מהחוויה של איסלנד. אסיים עם צילומים נוספים של חמסן טפיל.
בפעם הבאה אני מדלג על החלק של המגדיר עם ציפורי מים מתוקים (ברווזים וכיוצא בזה) ועובר אל ציפורי היבשה, כלומר כל אלה שאינן ציפורי מים. באיסלנד זה כולל ציפורי שיר, עופות דורסים ושכווי.
איזה מגוון ועושר… כל הכבוד על השליטה בחומר.
אהבתיאהבתי
כמות הידע מרשימה. תודה
אהבתיאהבתי
אז ה-Larus הם הדגניים של ממלכת העופות?!

אהבתיאהבתי