Four Hummingbird Species

הייתי יכול לקרוא לכותרת "ארבעה מינים של יונקי־דבש הנפוצים בקליפורניה". אלה ציפורים קטנות מאד ממשפחה גדולה: Trochilidae. במשפחה יותר משלוש מאות מינים, כולם ללא יוצא מן הכלל נמצאים רק באמריקה, בעיקר באיזורים הטרופיים של אמריקה המרכזית ופחות יותר ככל שמתרחקים צפונה אל צפון אמריקה או דרומה אל דרום אמריקה. אני מתעב את שמם העברי. אין לציפורים הללו שום קשר לדבש. בנוסף. הן ניזונות מצוף פרחים אך אינן יונקות אותו. בנוסף למקור ארוך (ברוב המינים) יש להן גם לשון ארוכה והן מלקקות צוף. שמן באנגלית נגזר מסיבה אחרת לגמרי. בפעם הראשונה ששמנו לב אליהן, היינו בטיול בשמורה Joshua Tree National Park. אחרי הליכה ארוכה עצרנו בנווה מדבר עם דקלים יפים והתיישבנו בצל. פתאום שמענו זמזום בצליל באס עמוק, דומה מאד לדבור גדול. הצליל בערך באוקטבה השניה של הפסנתר – בערך 50Hz שזה חמישים נפנופי כנף בשניה. נבהלנו וקמנו להסתכל מה עבר ליד האוזן. הוקסמנו לראות ציפורים קטנות מאד ומהירות מאד. על שם אותו זמזום קוראים להן באנגלית Hummingbirds. אולי בעברית צריך להיות שמן זמזומיות.

יש מיני hummingbird שנודדים (גם למרחקים גדולים) ויש הנשארים במקום אחד. המינים שמחוץ לאיזורים הטרופיים ניזונים בעיקר מחרקים. פריחה עם צוף אינה קבועה פה כל השנה. אבל הצוף נחוץ לחילוף החומרים הגבוה שלהן בעיקר בעונת הרביה. אני מתמקד פה בארבעה מינים הנפוצים בקליפורניה. יש עוד שלושה מינים פחות נפוצים בקליפורניה, ויצא לי לצפות גם בהם, אבל יש לי צילומים לא מוצלחים ורק של אחד מהם.

Anna’s Hummingbird

זה המין הנפוץ ביותר לאורך החוף המערבי של ארה"ב, במיוחד בקליפורניה, ומין זה אינו נודד. הצילום בראש הרשומה הוא של זכר. זה גם הגדול מהמינים שאתאר פה: משקל הזכר קצת יותר מארבעה גרם (כל האחרים במשקל קצת יותר משלושה גרמים). כפי שציינתי: קטנים במיוחד. יש מספר רב של מיני hummingbird שיש להם תצורת נוצות מאד ייחודית ומרהיבה. בעיקר אצל זכרים (אבל לפעמים גם נקבות) יש תאים בצורת מנסרה (פריזמה) בשכבה העליונה של הנוצות, בעיקר נוצות צוואר וראש. יש להם תאים עם פיגמנט מיוחד בשכבה מתחת. בזוויות מסויימות הנוצות נראות כהות מאד, אפילו שחורות. בזוית אחרת, קרני השמש (או הפלאש של המצלמה) נשברות ואז הנוצות מקבלות צבע בוהק ועז. במקרה של Anna’s Hummingbird הצבע אדום כפי שמודגה בשני צילומים הבאים של אותה ציפור (זכר):

SONY DSC
Anna’s Hummingbird – male
SONY DSC
Anna’s Hummingbird – male

במקרה של Anna’s Hummingbird גם לנקבות יש נוצות כאלה, אבל פחות. הנקבה בצילומים הבאים עומדת על מתקן האכלה המכיל מי סוכר. בזוית שונה הצבע משתנה:

DSE_8782 anna female
Anna’s Hummingbird – female
DSE_8796 anna female
Anna’s Hummingbird – female

הנקבה ניבדלת מנקבת מין שנראה בהמשך בכך שיש לה כתם שחור על הצוואר, והכנפיים אינן מגיעות בתנוחת עמידה אל קצה הזנב. בצילום הבא התאורה והזוית מתאימים כדי שנראה גם את הכתם על הצוואר משנה צבע:

DSE_8791 anna female
Anna’s Hummingbird – female

יש צלמים מקצועיים שמשתמשים בפלאש חזק כדי לצלם מינים שונים של hummingbirds. התוצאות מרהיבות עין, אבל אני לא אעשה זאת. איני יודע עד כמה זה מפריע לציפורים, אבל אני מעדיף לצפות בטבע ולא להפריע. אני משתמש במצלמה מהירה עם עדשת טלפוטו גדולה ומצלם יותר מרחוק וללא פלאש. שני הצילומים של הזכר הבא מדגימים עוד נקודה חשובה על הצבע המיוחד. בתאורה מתאימה, המבע יכול להשתנות שוב. עדיין יש לו רכיב אדום, אבל גם קצת כחול, מה שהופך אותו טיפה לסגול. הנקודה השנייה היא, שמין זה של hummingbird משתמש בצבע לחיזור. הזכר מסובב את ראשו לזוית מתאימה כלפי השמש כדי שהנקבה תראה את הבזק הצבע ותימשך אליו:

DSE_8167 anna male
Anna’s Hummingbird – male
DSE_8158 anna male
Anna’s Hummingbird – male

כפי שציינתי, זה מין נפוץ מאד אצלנו, והם די קבועים בגינת הבית. שני מינים נוספים שמגיעים אלינו הם מינים נודדים. כאשר הם מגיעים באביב הם אגרסיביים מאד, כי הם זקוקים ליותר מזון לנדידה. ובגלל התחרות הזאת Anna’s Hummingbird מתרבים בחורף, כאשר אין תחרות. לפעמים אני מצליח לצלם אותם בזמן אכילה, כאשר הם נודדים מפרח לפרח. זה לא קל לצילום. דבר המבדיל את מיני hummingbird מהצופיות המוכרות בארץ (ששייכות למשפחה אחרת) הוא היכולת שלהן לרחף באויר בנקודה אחת לצורך ליקוק צוף. הצופית צריכה למצוא מקום עמידה כדי לגשת אל הפרח. נדיר עוד יותר בשבילי למצוא ציפור בזמן אכילת חרקים. אז הנה שתי נקבות, הראשונה בתנוחת צוף אופיינית, והשניה אוכלת חרקים שריחפו ליד גזע עץ.

DSE_4290 anna female
Anna’s Hummingbird – female
DSC_1460 anna female
Anna’s Hummingbird – female

ואסיים עם פרט מיוחד. זו נקבה של אותו מין, אבל לבקנית כמעט לחלוטין. נצפו באיזורנו פרטים לבקנים באמת – לבנים לחלוטין.

DSC_7928 anna female albino
Anna’s Hummingbird – female

Costa’s Hummingbird

זהו מין שדומה ל Anna’s Hummingbird. הם נפוצים רק דרומה בהרבה לנו – בדרום קליפורניה ובמקסיקו. הם יכולים להגיע אלינו אבל נדירים מאד בצפון קליפורניה ולא ראיתי אותם ליד הבית. הצילומים כולם מהקצה הדרומי של קליפורניה. Costa’s Hummingbird קטנים יותר, אבל צריך הרבה נסיון לזהות הבדל בין שלושה לארבעה גרמים של ציפור. הנקבה של Costa’s ללא כתם כהה בצוואר, ובעמידה הכנפיים מגיעות לקצה הזנב, כמו בצילום הבא:

SONY DSC
Costa’s Hummingbird – female

את הזכר קל יותר להבדיל משאר המינים. אמנם גם לו ראש כהה, אבל הנוצות המיוחדות בגרון ממשיכות יותר לצדדים, וכשהוא מפנה את ראשו, הצבע אחר לגמרי. לזכר של Costa’s יש צבע סגול עז:

SONY DSC
Costa’s Hummingbird – male
SONY DSC
Costa’s Hummingbird – male
SONY DSC
Costa’s Hummingbird – male

 

Rufous Hummingbird and Allen’s Hummingbird

שני מיני ציפורים הדומים כל כך זה לזה שהזיהוי בהרבה מקרים בלתי אפשרי. הנקבות זהות כמעט לחלוטין. ניתן להבדיל בהן אם אוחזים אותן ופותחים את הזנב כדי לבדוק אם הנוצות החיצוניות של הזנב צרות (Allen’s) או רחבות יותר (Rufous). אגב, rufous משמעו "חלודי", ואכן לשני המינים יש הרבה נוצות בצבע חלודי בכל הגוף. אם הגוף חלודי כמעט לחלוטין (ירוק רק בכנף ועוד רק קצת) אז זהו Rufous Hummingbird זכר. אם יש הרבה חלודה אבל גם גב וכיפה ירוקים, אז זה בדרך כלל Allen’s Hummingbird, אבל רק כדי לסבך את החיים יש גם ל Rufous Hummingbird מופע כזה. אז מה עושים? יש למינים איזורי תפוצה שונים למדי, אלא ששניהם נמצאים ברוב קליפורניה. יש להם זמנים שונים בקליפורניה, וזה יכול לעזור מאד. Rufous Hummingbird נודדים מרחקים ארוכים מהדרום (של מקסיקו) ועד לאלסקה. בקליפורניה הם עוברים לתקופה קצרה באביב ובסתיו. Allen’s Hummingbird גם הם נודדים אבל במתינות. הם מגיעים מהדרום אבל נשארים לקנן בקליפורניה, ואפילו יש אוכלוסיה קבועה בדרום קליפורניה. אז רואים אותם יותר בקיץ.

אתחיל במופע ראווה. לפני חמש שנים אצלי בבית. שלושה צילומים של Rufous Hummingbird זכר שמלקק צוף מהפרחים הצמודים לבית. גם לציפורים האלה יש נוצות גרון מיוחדות שצבען כהה מאד, ובזוית המתאימה הופך אדום בוהק:

SONY DSC
Rufous Hummingbird – male
SONY DSC
Rufous Hummingbird – male
SONY DSC
Rufous Hummingbird – male

והנה נקבה גם כן בחצר האחורית. כאמור לא ניתן להבדיל בין שני המינים כאשר מדובר בנקבות, חוץ מכך שברוב הזמן יש פה רק Allen’s Hummingbird. במקרה באותו יום הסתובבו כמה פרטים בגינה, וכל הזכרים היו ממין Rufous אז אני מניח שגם הנקבה מאותו מין:

SONY DSC
Rufous Hummingbird – female

והנה שני צילומים של נקבות Allen’s Hummingbird בדרום קליפורניה. איך אני יודע? אחת צולמה בסוף הסתיו אחרי עונת הנדידה, והשניה בקיץ.

DSD_3137 allen female
Allen's Hummingbird – female
SONY DSC
Allen's Hummingbird – female

והנה זכר של Allen’s Hummingbird. שוב, הזיהוי לא מאה אחוז בטוח, אבל במקום בו זה צולם יש אוכלוסיה ידועה של אותו מין ויש לציפור כיפת ראש ירוקה. אבל זה צולם בעונת הנדידה (חודש מרץ) יש סיכוי קטן אבל עדיין ממשי לטעות בזיהוי…

SONY DSC
Allen's Hummingbird – male

והנה חידה: זכר אבל מאיזה מין? צולם באותו מקום ובאותו יום כמו הזכר הקודם. יש לו מעט ירוק על הראש אבל את הגב לא רואים. איני יודע את הפתרון.

SONY DSC
Allen's or Rufous Hummingbird – male

ולסיום, עוד חידה. צילום של זכר מלפני שבועיים: הטיול על ההרים של Modoc County בקליפורניה.

DSF_3314 rufous male
Rufous Hummingbird – male

הצבע האדום אינו עז כמו בצילומים הקודמים. העונה היא קיץ, אבל זה הקצה הצפון מזרחי של קליפורניה. Rufous אמור היה להיות צפונה משם, אבל הם יכולים להשאר בדרום מדינת אורגון. הצילום בערך 300 דרומה מהתחום הדרומי ביותר שלהם לעונת הקיץ. לעומתם Allen’s Hummingbird נשאר יותר באיזור החוף ומעדיף לא לעלות להרים. הם כמה מאות קילומטרים מערבה משם. חידה מעניינת. לדעתי, זהו Rufous Hummingbird בגלל שציפורים נודדות לפעמים נשארות מאחור. לפחות אני יודע שהיתה לו סיבה לבקר שם.

 

 

 

טיול קיץ – רואים תינוקות

פתיחה

אתמול חזרנו משבוע טיול. המטרה היתה שונה לכל אחד: אשתי רוצה לצאת לשטח עם התיקים על הגב (מה שנקרא באנגלית backpacking). אני מעוניין לראות נוף ופרחים ובעיקר בעלי חיים ופחות חשוב איך – כמה שיותר נוח יותר טוב. הבנות רוצות להשאר בבית ולצפות בטלויזיה, אבל בסוף הודו שהיה גם כיף. גל חום תקף את קליפורניה אז עלינו להרים. היעד הכללי היה South Warner National Wilderness שנמצא בפינה הצפון מזרחית של קליפורניה מרחק כשמונה שעות נסיעה מהבית. התחלנו את הנסיעה בשישי בערב, רוב הנסיעה היה בשבת עם עצירה של כמה שעות בדרך בשמורה נחמדה הנקראת Burney Falls.

DSD_3235 burney falls
Burney Falls

בשמורה יש את המפל הנ"ל, כמה מסלולי הליכה, ואגם אליו נשפך הנחל ושם אפשר לשוט או לשחות. הלכנו במסלול מסביב למפל ואחר כך ונשארנו לשכשך במים. קיויתי לצלם סיס שחור: Black Swift. זו ציפור המקננת מאחורי מפלי מים כדי להגן על הקן. לצורך כך היא צריכה מפל בו יש מרווח בין המים לקיר האחורי וזה אחד מאתרי הקינון הידועים. הגענו מאוחר מדי והסיסים אינם. אבל ראינו משפחת ברווזים (נקבה ושני צעירים). הם נקראים בעברית מֶרְגוֹן גדול. הצעירים בקעו מביצתם באביב שרק חלף וזה למעשה הנושא של הרשומה הפעם: החיים החדשים. הדבר הראשון שצילמתי במהלך השבוע הוא נושא שחזר כמה וכמה פעמים.

DSF_3253 merganser family
Common Merganser

הפעם אמעיט בצילומי נוף ואמנע מצילומי פרחים. הטיול על ההר היה כמעט כולו פרחים ונוף וסיפור דרך ואשאיר את זה לפעם הבאה או לאישתי (שכמובן תכתוב על זה בעתיד).

עולים להר

בראשון בבוקר נסענו שעה אל השמורה וחנינו בתחילת המסלול אל Pine Creek Basin ואחריו עולים אל Patterson Lake. למטה בעמק הטמפרטורה כבר עברה את השלושים בצל, ואנחנו פותחים את ההליכה בגובה אלפיים מטר בערך. אנחנו נעלה עוד תשע מאות מטר גובה בדרך. כמה דקות לתחילת המסלול והנה הצעיר הראשון והיחיד בטיול על ההר. האביב התחיל מאוחר מאד השנה על ההר בגלל השלגים הכבדים ולא הכל הפשיר עדיין. הצעיר הבא (תמונה גרועה אבל היה רחוק מאד) נולד יותר למטה משם. זהו Bald Eagle עליו כתבתי בעבר, והוא מהאביב האחרון. אחד ההורים גם עף לידו, אבל אני מביא צילום של בוגר משלב מאוחר יותר של הטיול – הנסיעה חזרה. ניתן די בקלות לבלבל בין העיטם הצעיר לעיט זהוב בוגר (צילום מחלק אחר בטיול).

DSF_3286 bald eagle juvenile
Bald Eagle – very young
DSF_4035 bald eagle adult
Bald Eagle – adult
DSF_3906 golden eagle
Golden Eagle – adult

לקח יומיים לעלות כמעט עד ליעד והגענו את תצפית מעל האגם הנמצא קצת מתחת לפסגה Warren Peak. היה קשה להגיע אפילו לנקודת התצפית בגלל שהדרך היתה חסומה בשלג. טיפסנו מסביב תוך סיכון ניכר ונאלצנו לבלות את הלילה על פסגה שכנה. ככה נראה האגם בזמן השקיעה:

DSD_4546 patterson at sunset
Patterson Lake

שתינו שלג שהמסנו בסיר. בבוקר אשתי יצאה לחפש דרך חזרה, ומצאה דרך שעוברת קצת מתחת לפסגת הצוק ויורדת בצד השני דרך עצים ושיחים – ירידה פחות מסוכנת. ביום שלישי ירדנו את רוב הדרך וביום רביעי בצהריים הגענו לחנייה ונסענו לחפש מקום במלון בעיר השכנה. ככה נראה האגם בבוקר לפני הירידה מההר.

DSD_4681 patterson in morning
Patterson Lake

עגורים – הדור החדש

אחרי התאוששות במלון יצאנו לשמורת ציפורים קרובה למסלול נסיעה וקצת הליכה: Modoc National Wildlife Refuge. כתבתי בעבר על עגורים, רשומה לכל מין צפון אמריקאי והפעם באנו לראות את המין Sandhill Crane (תת המין הגדול). כמו שכתבתי בעבר, אלה ציפורים נודדות. בחורף הן מבלות קרוב לנו באיזורים מוצפים בעמק המרכזי של קליפורניה (ושאר מדינות דרום מערביות של ארה"ב). באביב הם נודדים צפונה לאיזורי רביה בצפון ארה"ב וקנדה. הנקודה הדרומית ביותר בה הם מתרבים היא הנקודה הצפון מזרחית של קליפורניה – השמורה בה הלכנו לבקר. לפני שנתיים ביקרנו שם באביב וראינו עגורה דוגרת. הפעם ביקרנו בקיץ. העגורים נמצאים בדרך כלל בקבוצות גדולות (עשרות עד אלפים יחד) או במשפחות. אם רואים בין שניים לארבעה עפים יחד או באותו מקום בנפרד מיתר העגורים, זו משפחה של זוג לבד או עם צעירים. אצלנו הם מגיעים כשהצעירים נראים כמו בוגרים. אבל זה מה שראינו באיזור הקינון בקיץ:

DSF_3407 crane family w juvenile
Sandhill Crane

הצעיר הוא משמאל מאחור והוא כבר חצי הדרך להיראות כמו בוגר. ההורים לא מתרחקים ממנו, ומגנים עליו היטב. בהמשך השמורה ראינו זוג על אי ולכאורה היו לבד. אחר זמן מה הבחנתי בגוש חום קטן בעשב לפניהם:

DSF_3712 crane family w baby
Sandhill Crane

זהו אפרוח צעיר. הצילום מרחוק ואסור כמובן להתקרב. נסענו עוד קצת לזווית צילום אחרת, וגם העגורים הלכו קצת לצד אחר של האי. זה מה שיצא, עדיין מרחוק:

DSF_3735 crane family w baby
Sandhill Crane

בהחלט אחד הרגעים המרגשים של הטיול.

עוד תינוקות

היו בשמורה עוד משפחות ציפורים. הצילום בראש הרשומה הוא של משפחת ברכיות (Mallard) מהשמורה. בצילומים הבאים שתי משפחות אגמית אמריקאית. הצילום הראשון הבוגר מאחור והצעיר (כמעט בוגר) מלפנים. אחריו צילום של בוגר עם שני אפרוחים.

DSF_3622 coot with juvenile
American Coot
DSF_3968 coot w babies
American Coot

פגשנו גם משפחות שלווים, קצת קשים לצילום כי הם מסתתרים בעשב וכשהם על הדרך הם נוטים לברוח בקלות. בצילום ראשון יש זכר עם שתי נקבות בפינה השמאלית של התמונה וגם מסתתר עגור מטושטש בתמונה. בצילום השני נקבה עם צעיר קטן באמצע הדרך. היו הרבה יותר אבל זה מה שצילמנו.

DSF_3488 quail family
California Quail
DSF_3483 quail baby
California Quail

והנה משפחה של אווזים:

DSF_3593 canada goose family
Canada Goose

היו שם גם איילים צעירים (עופרים) אבל אביא צילום שלהם ממקום אחר. באותו מחוז (Modoc) מחוץ לעיר יש אוכלוסיה של Pronghorn (בלטינית Antilocapra americana) שבניגוד לשמו הלטיני אינו אנטילופה וגם לא שייך לעיזים למיניהן. זהו מין בודד במשפחתו, דומה לאייל אבל אינו קרוב מאד להם – שריד אמריקאי מלפני עידן הקרח האחרון. נסענו לחפש אותם וראינו קבוצות וגם אמא עם צאצא קטן. כשהסתובבנו לצלם הם כבר היו במנוסה מעבר לגבעה (הם רועים בשדות מעובדים של חקלאי המקום). בצילום הראשון זכר, ובשני האם עם תינוקה.

DSF_3803 pronghorn adult
Pronghorn
DSF_3788 pronghorn baby
Pronghorn

נסיעה חזרה

בדרך חזרה הביתה (יומיים עם עצירות לטיול) עצרנו בשני מקומות נוספים לראות בעלי חיים (ונוף) ובמקום נוסף כדי שהבנות ידוגו ארוחת צהריים (השלל היה שני דגי שמך). העצירה הראשונה היתה Manzanita Lake בכניסה לשמורה Lassen Volcanic National Park. זה מקום מוכר לנו מאד והמסלול של שלושה קילומטר סביב האגם תמיד מניב הרבה תצפיות בעלי חיים ונוף מרהיב. אביא פה רק שני תינוקות שראינו ולא את כל האוצר (נקרים, ציפורים צבעוניות, נוף…). הסנאי צעיר מאד, ראש גדול יחסית לגוף והיה קטן ביותר. הציפור היא ממשפחת הירגזיים אבל סוג אמריקאי. כמעט בכל טיול במסלול זה אנו רואים אותם מקננים בחורים נטושים של נקרים.

DSF_4055 squirrel baby
Golden-mantled Ground Squirrel
DSF_4132 chickadee baby
Mountain Chickadee

העצירה ביום האחרון היתה בשמורה בעמק המרכזי של קליפורניה, בחום לוהט. זה איזור מוצף בחורף לצורך נדידת אווזים, ברווזים, ברבורים ועגורים. בקיץ יש מעט מים אבל עדיין יש בעלי חיים חדשים לעולם, מהחיות שנשארות שם כל השנה. תחילה ציפור סינית שהובאה לאירופה ומשם גם לאמריקה לצורך צייד: פסיון מצוי. תחילה זכר בוגר ואחריו צעיר קטן. משפחה שלמה עברה את הדרך אבל אשתי הצליחה במזל רב לצלם את האחרון בשיירה (זה היה מהיר למדי).

DSF_4322 pheasant adult
Ring-necked Pheasant
DSD_5363 pheasant baby
Ring-necked Pheasant

ולסיום, כמה יונקים קטנים וחמודים:

DSF_4258 mule deer baby
Mule Deer Fawns
DSF_4346 raccoon baby
Common Raccoon

רשמים מהופעה

לפני כחודשיים הודיעה אשתי שתהיה הופעה של King Crimson לידנו, אולי אני רוצה שנלך? אני כמובן מעוניין מאד, אבל לא חשבתי שהיא תרצה. היא מכירה רק את האלבום הראשון שלהם וגם זה לא משך אותה. גם אני הכרתי רק את תחילת הלהקה, שלושה תקליטים ראשונים ועוד תקליטון שהיה ביניהם, הכל מהשנים 1969 עד 1971.הלהקה שינתה הרכבים פעמיים באותן שנים ומאז עוד פעמים רבות. ודאי גם המוסיקה השתנתה זו מוסיקה מאד פרוגרסיבית, לא ממש רוק, יותר ג'אז מתקדם, אבל גם זה לא מדוייק. הם בהחלט שונים מכל דבר אחר. משהו לא נגיש, שצריך להתרגל אליו. אז קנינו כרטיסים.

למי שאינו מכיר – יש להקשיב לתקליט הראשון, שהוא הנגיש ביותר. בפעם הראשונה הייתי צריך סבלנות כדי לעבור את השיר הראשון שהוא רועש מאד וכולל הרבה צלילים מעוותים וגם שם מפוצץ: 21st Century Schizoid Man. אבל אחריו יש יצירות מופת, בזו אחר זו. זו להקה של אדם אחד עיקרי: Fripp שמנגן בגיטרה וגם קצת קלידים ומלחין ומעבד את רוב החומר. כבר בהתחלה היו להם משורר (לצורך כתיבת טקסטים בלבד ולא לנגינה או שירה) וגם מעצב גרפי בשביל עטיפת התקליט (מרהיבה ביותר). בהחלט מבנה מיוחד.

לקראת ההופעה קניתי כמה דיסקים (כבר לא משתמש בתקליטים) של חומר יותר מאוחר, וגם את החבילה Radical Action שכוללת שלושה דיסקים עם כל השירים שהיו בסיבוב ההופעות האחרון האנגליה לפני שנתיים, עם סרט של ההופעה. התחלתי לחשוש יותר – זו מוסיקה קשה מאד לעיכול ואשתי לא מכירה דבר מזה. התחלנו להקשיב להם בנסיעות ברכב וקצת בבית. היא אמרה: "אל תשמיע לבנות – הן ירצו ללכת להופעה". השמעתי לבנות, והן רצו ללכת להופעה.

20170615_222125
Taking Pictures

הם שונים מאד מלהקות רוק רגילות. קודם כל, קשה לחשוב על המוסיקה כעל מוסיקת רוק. הם עולים על הבמה לבושים היטב (לרובם חליפות ועניבות), ומנגנים ללא ממש אינטראקציה עם הקהל. אין הסברים, אין דיבורים, רק נגינה. כולם מיומנים בצורה יוצאת דופן, זו להקה שבה כולם וירטואוזים. היחס שלהם כמו קונצרט של מוסיקה קלאסית, ונראה שחלק מהם גם קוראים תוים לפחות בחלק מהשירים. ההרכב גם הוא משונה, אבל נחוץ מאד. שלושה מתופפים בחזית הבמה ומאחוריהם חמישה אחרים: אחד על כלי נשיפה, אחד באסיסט, קלידן, זמר (עם גיטרה) ומנהיג הלהקה: "הגיטריסט היושב". הנה ראיון ברדיו של הגיטריסט היושב על למה הוא יושב ועל פגישה שלו עם הנדריקס:

הנה סדר השירים שנוגנו בהופעה. הצליל חזק ועשיר, ואכן יש צורך בשלושה מתופפים. יש הרבה תחכום במוסיקה הזאת. יש גם פיספוסים: מל קולינס פספס כניסה שלו עם סקסופון אבל המשיך בלי להתבלבל, הזמר שכח לקחת צעד קדימה אל המיקרופון בתחילה של Easy money ולבסיסט היתה בעיה להתחבר למערכת ההגברה בתחילת המחצית השניה של ההופעה. הנגינה טובה בהרבה ממה שאני מכיר מהתקליטים ואפילו מסרט ההופעה שמלפני שנתיים. הופעה מהממת. אשתי מתלהבת לא פחות ממני, גם מבלי להכיר את המוסיקה. יש בזה משהו שחודר עמוק. אחרי כמה ימים עדיין זה מהדהד בתודעה…..

אחרי המחצית השניה הם יוצאים, מחיאות כפיים, וחוזרים להדרן שידוע מראש: שלושה שירים. הבת הגדולה רצתה לדעת אם הם ניגנו את השיר האהוב עליה Cat Food. אני תוהה אם ינגנו את Epitaph אבל בחרו הפעם את The Court of the Crimson King. הביצועים טובים בהרבה מהתקליט. הם מפגינים רמת התלהבות ושיחרור עוד יותר משאר ההופעה. הדרן הבא: Heroes של דיויד בואי (כנראה מחווה למותו). אשתי פונה אלי ושואלת מה זה? פתאום שיר רגיל מנוגן על ידי להקת רוק, כזה בנאלי, ירידה חזקה ברמה. הביצוע מעולה, אבל הניגודיות עם שאר המוסיקה יוצאת דופן. ולסיום: 21st Century Schizoid Man. השיר שתמיד חשבתי שפוגע באיכות התקליט הראשון. התגלה לי משהו חדש. זו להקה של הופעות חיות. זה לא שיר רועש אלא מלא תוכן. סולו מטורף של סקסופון, סולו מטורף של תופים – קשה לתאר. הנה השיר בהופעה מלפני שגמרו לכתוב אותו:

בסוף ההופעה הקהל כמובן מצלם את הלהקה, והלהקה מוציאה מצלמות ומצלמת את הקהל, וגם זה את זה.
יום אחר כך, הקשבתי שוב לתקליטים ישנים, וגם אשתי הקשיבה. היא אומרת "זה נשמע כל כך ריק". זה אכן נשמע דליל ולא מהוקצע, צל חיוור של הלהקה בהופעה. אבל זה כל מה שיש עד הפעם הבאה: ואם הם יבואו, תהיה פעם הבאה. ולסיום: Cat Food

 

הדף ההוא מהמגדיר

 

התחלתי עם תחביב הצפרות לפני ארבעים שנים בערך עם משקפת גדולה וכבדה Hoya 7×50 ומגדיר ציפורי אירופה וישראל (בעברית): המגדיר של פטרסון. כמובן שמעבר לאינפורמציה וליכולת לזהות מה שאני רואה, המגדיר גם נותן קצת השראה: זה מה שיש לראות שם בחוץ, צא ומצא אותם. יש במגדיר עמודים משעממים יותר (הרבה שחפים שכולם נראים כמעט אותו הדבר) ודברים מלהיבים ואקזוטיים. במגדיר ההוא צדה את עיני ציפור מיוחדת מאד במראה: תוכי־ים (אז עוד לא קראו לו "אטלנטי"). הציפור שבראש הרשומה היא תוכי־ים, אבל ממין אחר, כי זה בערך שעה שייט מסן־פרנסיסקו: זהו Tufted Puffin. בשביל התוכי־ים האטלנטי צריך לנסוע לצפון הרחוק, או לקרוא אצל עננת. היו שם כמובן עוד דברים אקזוטיים, כמו דררה שהיתה נדירה ביותר אז…

בקליפורניה, לפני כחמש עשרה שנים, קניתי את אחד המגדירים הנחשבים יותר לציפורי ארה"ב – Sibley מהדורה ראשונה. הרבה פעמים עצרתי מול הדף ההוא, המלהיב, שהוא אוסף של ציפורים שלא שייכות לשום דבר אחר, כל אחת ממשפחה אחרת. ציפורים קצת אקזוטיות. במקרה הזה: הדף שמופיע לפניכם.

DSD_3218 page from guide
הדף ההוא מהמגדיר של סיבלי

 

מצד ימין יש שני מיני ציפור מאותו סוג. ציצנית ססגונית (Bohemian Waxwing) שגם מופיעה באירופה ובישראל, אבל מעולם לא צפיתי בה. השניה היא ציצנית אמריקאית (Cedar Waxwing) שנפוצה אצלנו, אבל אז עוד לא ראיתי כזאת. נראית יפה… מצד שמאל יש משהו שנקרא Phainopepla (פֵיינוֹפֶּפְּלָה) ואז חשבתי שזה סתם עוד משהו אקזוטי ממשפחה שונה, ויש בולבול – לא כמו שמכירים בארץ אבל מאותה משפחה: הוא הגיע מהודו ושוחרר לטבע. כלומר ארבעה מינים משלוש משפחות שונות. כנראה אסף אותן סיבלי לדף אחד כי כולן ציפורים בגודל דומה, מבנה דומה ועם ציצית על הראש. במגדיר הנוכחי שיש לי לציפורי אירופה וישראל ("הציפורים" של לקסיקון מפה) יש דף דומה של "ציפור אחת או שתיים מכל משפחה". מין אוסף של עודפים שלא מתאים לשום דבר אחר. יש שם את הגדרון היחיד שיש באירופה, אמודאי הנחלים (צריך באמת לכתוב על האמודאי האמריקאי – נושא מרתק), הציצנית הססגונית ושני מיני בולבול.

DSD_3222 page from guide
הדך ההוא מתוך המגדיר העברי

אז הרשומה הזאת תהיה על האוסף המוזר של שלוש ציפורים עם ציצית – אחת מכל משפחה. מאז שהתחלתי בצפרות שוב בקליפורניה (בגלל מהפכת הצילום הדיגיטלי), הצלחתי לפגוש בשלוש מתוך הארבע- את הציצנית הססגונית אולי אראה פעם בארץ, או בטיול בצפון ארה"ב אם יהיה מזל.

Cedar Waxwing

DSC_9287 Cedar Waxwing
Cedar Waxwing

בעברית הציצנית האמריקאית נקראת על שם הציצית שעל ראשה ובגלל שמין זה הוא מאמריקה בלבד (גם צפון וגם דרום). באנגלית waxwing בגלל המראה דמויי שעווה של הכנפיים וְ cedar בגלל שזה אחד המזונות האהובים עליה. הן נפוצות למדי בכל ארה"ב, אבל צריך לדעת איפה לראות אותן. את הלהקה הראשונה פגשנו בערך לפני עשר שנים בעמק Napa אוכלים אפרסמונים מהעץ.

IMG_4777 Cedar Waxwing
Cedar Waxwing

אשתי טוענת שיש להן מבט של מאפיונרים. כמו הבא בתור:

SONY DSC
Cedar Waxwing

הם בדרך כלל חיים בקבוצות של כמה עשרות ואוכלים פירות וזרעים (בעיקר של ארזים). בתקופה האחרונה יש להקה שלהם אצלנו ברחוב. בהחלט ציפור יפה במיוחד.

SONY DSC
Cedar Waxwing – group on tree
SONY DSC
Cedar Waxwing – juveniles

בולבול

SONY DSC
Spectacled Bulbul

הצילום ממעל הוא כמובן של בולבול צהוב־שת (או בשמו האנגלי Spectacled Bulbul), בעברית על שם התחת הצהוב ובאנגלית על שם הטבעת הלבנה סביב העין. זו ציפור אירופית (וכמובן נפוצה בארץ) והצילום הוא מישראל. גם בארה"ב יש בולבול, אבל הוא אינו מקומי. קוראים לו Red-whiskered Bulbul (יש לו תחת ולחי אדומים, אבל שפם שחור – אז השם שלו קצת מבלבל). הוא קרוב של הבולבול האירופי אבל מגיע מאיזורים טרופיים באסיה, בעיקר מהודו. בארה"ב הוא פליט תרבות עם אוכלוסיות קטנות ביותר: אחת בפלורידה והשניה בלוס אנג'לס.

SONY DSC
Red-whiskered Bulbul

פגשנו בו רק פעם אחת, בטיול בגן הבוטני של לוס אנג'לס. תחילה חשבתי שראיתי נקר, כי הוא היה רחוק מאד וגבוה על עץ. הגודל מתאים לנקר, הצבע בעיקר שחור ולבן והבזק של קצת אדום – מה עוד זה יכול להיות? צילמתי מרחוק והמשכנו הלאה בסיור בגן הבוטני. קצת אחר כך, ראינו אותם שוב והפעם מקרוב. ואז זיהיתי את ה"אקזוטי מהדף ההוא במגדיר" – זהו בולבול.

SONY DSC
Red-whiskered Bulbul
SONY DSC
Red-whiskered Bulbul

יש להם סיפור מעניין בלוס אנג'לס. מדי פעם מתעורר ויכוח האם ראוי להשמיד אותם כדי שלא יתפשטו ויהפכו לעוד פליטי תרבות מזיקים. יש הטוענים שראוי להשמיד ויש שטוענים שהם סתם יפים ולא מזיקים. הויכוח מתקיים כבר כמעט חמישים שנים. בינתיים האוכלוסיה הקטנה מאד נשארת בתוך גבולות בגן הבוטני ואינה יוצאת החוצה. זה מה שמעניין אותי יותר מהכל – למה הלהקה לא מתפשטת לשאר חלקי קליפורניה? הם אוכלים פירות וזרעים ואפילו אוהבים את פירות הרדוף הנחלים שבדרך כלל רעיל, אבל משום מה מתאים להם מאד. יש פה הרבה הרדופים בגינון עירוני. חידה למחשבה…

Phainopepla

SONY DSC
Phainopepla – male

משמעות השם המוזר של הציפור phainopepla הוא מיוונית: חלוק נוצץ. לזכר יש צבע שחור נוצץ בשמש. זה הנציג היחיד ממשפחה שעיקרה במרכז אמריקה: Silky Flycatchers. הנציג הזה די נפוץ בצד הדרומי של קליפורניה ואריזונה, בעיקר באיזורים מדבריים, ומגיע גם לפון קליפורניה לעיתים נדירות. אנחנו ראינו אותם רק בדרום – לאחרונה בטיול הגדול אל המדבר המתעורר ובמיוחד בפארק Joshua Tree. זו ציפור שמאד בולטת בשטח – עומדת על ענף גבוה הצופה על הסביבה ומתנהגת כמו שאר חטפיות (או דוחלים בארץ), רק גדולה מהם בהרבה. הנקבה שונה במראה מהזכר: חומה במקום שחור, אבל העין האדומה עדיין בולטת למרחוק.

SONY DSC
Phainopepla – female
DSC_0972 Phainopepla
Phainopepla – female
SONY DSC
Phainopepla – male

סיכום

יש הרבה דברים שאני רואה בטבע בהנאה רבה. ויש דברים שאני אוהב יותר מאחרים, בלי שום סיבה הגיונית – רק בגלל שזה אותו דף מהמגדיר שהצית את דמיוני לפני שנים רבות.

 

 

 

 

 

המדבר מתעורר – חלק אחרון

ברשומה הקודמת סיפרתי על Joshua Tree National Park , הפרחים העצים והצבע של המדבר באביב המיוחד הזה. פגשנו שם גם בעלי חיים רבים ואת חלקם הצלחתי לצלם. הפארק נמצע בערך שבע שעות נסיעה דרומה מאיזור המפרץ בו אנו גרים. הסביבה שונה מאד ממה שאנו מכירים ופגשנו הרבה מיני בעלי חיים שנמצאים רק בדרום. לדוגמה: הסנאי שבראש הרשומה: White-tailed Antelope Squirrel שזו פעם ראשונה שצילמתי אותו, והיונק היחיד שיופיע פה.

זוחלים

DSCN1497
Lost Palm Oasis

פגשנו מעט מאד נחשים, וכמו תמיד נחש זו חוויה מיוחדת כי לא רואים אותם הרבה. לפני שנים רבות הלכנו לטייל בנווה המדבר בדרום בפארק (כפי שנראה בצילום ממעל). אחרי הליכה ארוכה התיישבנו ואז ראינו נחש: עכסן. הוא כנראה הבחין בהמולה ומיהר להסתתר, כך שצילמתי רק את חלקו האחורי: הרעשן המפורסם. בדרך למחבוא, הוא השמיע את קול ההזהרה שלו באמצעות הרעשן. זו הפעם היחידה ששמעתי את זה בטבע, וזה היה צליל חזק. בנוסף לכך, מיד עלה בי פחד, או דריכות, שאני מניח הוא איסטינקט כי הנחש היה מולי ומתרחק ממני ולא היתה כל סכנה. ההשפעה היתה מעניינת ביותר. אז הנה זנבו:

DSCN1505 rattlesnake
Rattlesnake tail

את שתי הלטאות הבאות צילמתי לפני שנים רבות באותו טיול עם העכסן. הראשונה קטנה מאד וזריזה, השנייה גדולה מאד.

DSCN1492 zebra tailed lizard
Zebra-tailed Lizard
DSCN1507 common chukwalla
Common Chuckwalla

בטיול האחרון ראינו נחש נוסף שאינו ארסי אבל לא הספקתי לצלם. לעומת זאת היו שם לטאות לרוב. עננת כתבה רשומה אחת רק על לטאות הפארק. מה שאני מביא פה זה רק מדגם מהצילומים. הלטאות נפוצות מאד בפארק, ובניגוד לפרחים מופיעות בכל עונה..

DSF_2265 western whiptail
Western Whiptail
DSF_2127 granite spiny lizard
Granite Spiny Lizard
DSF_1855 sagebrush lizard
Sagebrush Lizard
DSF_2339 common side bloched lizard
Common Side-bloched Lizard
DSF_2504 desert horned lizard
Desert Horned Lizard
DSF_1871 western whiptail
Western Whiptail

ציפורים – חטפיות

החטפיות האמריקאיות ממשפחה שונה מהחטפיות האירופיות, אבל נראות דומות, מתנהגות דומה ובאנגלית כולן נקראות בעיקר Flycatcher. הן נוהגות לשבת בתצפית גבוהה ומדי פעם לתפוס חרקים בתעופה. יש שני מינים נפוצים מאד אותם אני רואה בקביעות: Black Phoebe and Say’s Phoebe. כל השאר הם חוויה מיוחדת בשבילי. בעמק הנעלם צילמתי שתיים אחרות, אחת מהן זו הפעם הראשונה שאני רואה אותה:

DSF_1898 hammonds flycatcher
Hammond's Flycatcher
DSF_1930 ash throated flycatcher
Ash-throated Flycatcher
DSF_2139 says phoebe
Say's Phoebe

ציפורים – דרורים, גבתוניות, פרושים ודומיהם

כמו שסיפרתי בעבר, באמריקה מינים רבים מאד של "דרורים" שהם למעשה גבתונים, גבתוניות, דרורנים, פרושים, ושאר ציפורים קטנות עם מקור עבה לאכילת זרעים. המינים של הדרום – חלקם מצויים מאד גם בצפון קליפורניה, וחלקם רק דרומיים. באופן כללי ראיתי דברים שאני לא מורגל אליהם, חלקם צבעוניים מאד. אבל דווקא ה"דרור" הפשוט הבא ריגש אותי יותר מכולם. הוא אמור להיות נפןץ בפארק, אבל זו הפעם הראשונה שצפיתי בו:

DSF_2223 brewers sparrow
Brewer's Sparrow

הבא בתור היה הנפוץ באמת בסביבה. היו המונים מהם והם עמדו על ראש צמחים וצעקו בקולי קולות. הם גם יפים מאד ונמצאים רק בדרום:

DSF_1887 black throated sparrow
Black-throated Sparrow
DSF_2188 black throated sparrow
Black-throated Sparrow

והנה עוד כמה, בשביל המגוון והצבע:

DSF_1956 house finch
House Finch
DSF_2176 lazuli bunting
Lazuli Bunting
DSF_2531 chipping sparrow
Chipping Sparrow

ציפורים – יונק דבש

משפחת הציפורים Trochilidae נמצאת רק באמריקה, בעיקר באיזורים הטרופיים. בצפון אמריקה יש רק כמה עשרות מינים. בעברית לפעמים הם נקראים יונקי דבש, אבל פירוש השם האנגלי hummingbird הוא אולי "זמזומית". הן ראויות לרשומות משלהן, ועל כך ודאי אכתוב בעתיד. יש מין שלהן שנפוץ בדרום קליפורניה אבל נדיר מאד ליד ביתנו וזה מה שפגשנו בפארק. Costa’s Hummingbird זו ציפור קטנה מאד (כמו כל המשפחה) והזכר ניכר בראש סגול כאשר הוא מבריק בתאורה מתאימה ובזוית מתאימה לשמש.

DSF_2210 costas hummingbird
Costa's Hummingbird on Joshua Tree
DSF_1813 costas hummingbird
Costa's Hummingbird – male

ציפורים – כל השאר

עננת כתבה שתי רשומות על הציפורים בפארק, ןהאוסף שהיא ראתה קצת שונה משלי. שווה להוסיף (כאן, וגם שם). אני מוסיף עוד שמונה צילומים למגוון. נתחיל עם הציפור שחתמה את הרשומה הקודמת: Verdin. ראיתי כאלה פעמים בודדות. היו שני קיני ציפורים זה לצד זה בסוף המסלול של Barker Dam. הזכר שבצילום נכנס ויצא משני הקינים, אולי מחפש את האוכל שמצולם בפיו.

DSF_2327 verdin
Verdin – male

את הציפור הבאה פגשנו במרכז מבקרים מחוץ לתחומי הפארק. זו ציפור שצפיתי בה רק פעם אחת בעבר:

DSF_2412 black tailed gnatcatcher
Black-tailed Gnatcatcher

לא רק דברים נדירים היו שם. הנה העורב השחור הידוע מהארץ (כבר כמעט נעלם בישראל, לצערנו, אבל נפוץ ביותר כאן), והעקב עליו כתבתי בעבר:

DSF_2443 common raven
Common Raven
DSF_2590 red tailed hawk
Red-tailed Hawk

את ציפור mockingbird אני מכיר מהבית. הן רעשניות מאד ובעלות מגוון שירים אדיר. בשנה שעברה אפילו קינן אצלנו זוג בחצר האחורית עד שהבריחו אותם החתולים. ראינו רבים מהם בטיול של היום השני והם שרו לנו רוב הדרך:

DSF_2523 northern mockingbird
Northern Mockingbird

והנה שני גדרונים (אחת הרשומות הראשונות שלי)

DSF_2551 rock wren
Rock Wren
DSF_2392 cactus wren
Cactus Wren

ולסיום הציפורים: נקר. יש כעשרים מיני נקרים בקליפורניה, וצילמתי כמעט את כולם (חסר לי רק אחד!). את הנקר הזה ראיתי רק מרחוק. פגשתי כאלה בעבר יותר מזרחית (אריזונה וניו מקסיקו) אבל זו הפעם הראשונה בקליפורניה.

DSF_2629 ladder backed woodpecker
Ladder-backed Woodpecker

סיום – עם פרפרים ועשים

אני מקווה שהצלחתי להעביר את הרושם המיוחד שעשה עלי המדבר בארבע רשומות אלה. הנסיבות היו די נדירות – זה קורה אחת לארבעים שנים לערך, ואולי לא אראה זאת יותר לעולם… אין לדעת. אני מקווה שמי שהציץ פה נהנה. אסיים עם צילומי חרקים. צילמתי מעט פרפרים, ואני מביא רק אחד פה כי יצא יפה: זנב סנונית על מרווה. ראינו הרבה עשים ממין White-lined Sphinx Moth. הם גדולים (כמעט כמו Hummingbird) מרחפים מעל פרחים ושותים צוף דרך חדק ארוך. צילמתי כמה מהם (זה לא קל), וכמובן שאני מסיים עם העש על פרחי האוקוטיו, כמו שהראיתי ברשומה הראשונה:

DSF_2593 swallowtail
Swallowtail
DSF_2283 white lined sphinx moth
White-lined Sphinx Moth
DSF_2291 white lined sphinx moth
White-lined Sphinx Moth
DSF_2360 white lined sphinx moth
White-lined Sphinx Moth

 

המדבר מתעורר – חלק שלישי

אחרי הביקורים ב Carrizo Plain (חלק ראשון של הסיפור) וסתם במדבר מוהבי (חלק שני של הסיפור) הגענו אל היעד הראשי של הטיול: Joshua Tree National Park. היינו שם בעבר. ביקרנו שם פעמיים לפני יותר מעשר שנים, באביב אבל לא בפריחה כמו השנה. בנוסף אשתי ביקרה שם שוב לפני ארבע שנים בחברת עננת, ושתיהן כתבו על זה הרבה רשומות. הפעם אספר קצת על הפארק, ואוסיף תמונות של הצמחיה שפגשנו שם. החלק הרביעי יהיה על בעלי החיים. יש הבדל גדול בין הביקור האחרון לכל קודמיו. מדי פעם אפנה את הקוראים אל אחת הרשומות של אשתי או של עננת לצורך השוואה. מומלץ מאד לעבור שם ולהסתכל. אני אכתוב בקצרה, ורוב הפירוט נמצא אצלן.

הפארק נמצא בדרום קליפורניה, על רכס הרים יחסית נמוך. רוב הפארק הוא עמק באמצע אותו רכס. הפארק נקרא על שם עץ יהושע שהוא סוג של יוקה (צילום בראש הרשומה). עננת הקדישה לעץ עצמו רשומה שלמה. קצת על הגיאולוגיה של הפארק: רכס ההר (כמו רוב התצורות הגדולות בקליפורניה) הוא תוצאה של לוח טקטוני של בצד האוקינוס השקט (מערב) שנכנס מתחת ללוח אחר מזרחי לו. זה יצר הרבה רכסי הרים כתוצאה של עליה וקיפול הלוח המזרחי. באיזור החיבור בין הלוחות (איזור הפארק) היו נזילות מאגמה אל פני השטח, שנקרשו לסלעי גרניט גדולים. אחרי מיליוני שנים בהם הקרקע נסחפה ונעלמה, נותרו ערימות של סלעים על פני השטח וזה הנוף שרואים היום. ראו בצילום הבא מהטיול האחרון, או ברשומה של עננת שנותנת הקדמה לפארק.

DSD_8609 view
Joshua Trees in typical view

עצירה ראשונה

כשהתחלנו בביקור, רציתי קודם להגיע לסיור הסטנדרטי – העמק הנעלם. מקום שראיתי בעבר והיה מאד מרשים. אבל היינו חייבים לעצור בתוך הפארק בדרך. אי אפשר היה לחלוף על עושר הצבעים בלי עצירת צילום. כפי שכתבתי בפרקים הקודמים, על קליפורניה עברו ארבע שנות בצורת, וזה אביב גשום ראשון אחר כך. המדבר מלא פריחה של כל הצמחים שחיכו להזדמנות להתרבות. סתם מקום לצד הדרך. הנה מבחר צבעים (והאוטו שלנו):

DSD_8395 mojave kingcup
Mojave kingcup cactus – Echinocereus mojavensis
DSD_8433 joshua tree
Joshua tree – Yucca brevifolia
DSD_8469 mojave yucca
Mohave yucca – Yucca schidigera and Honda Pilot
DSD_8520 bladder sage
Mexican bladdersage – Scutellaria mexicana

DSD_8558 mojave page 42 left

DSD_8614 mojave kingcup
Mojave kingcup cactus – Echinocereus mojavensis
DSD_8615
Flower mix

העמק הנעלם

באמצע העמק הראשי, או יותר נכון בצפונו, יש עמק נוסף. הוא חבוי היטב כך שקשה לראותו גם בתמונות לווין – זה העמק הנעלם. תצורות שלעי הגרניט המפוזרים בשטח הסתדרו במעין מעגל, ובאמצעו עמק סודי. ככה זה נראה מבפנים לפני שנים רבות מאד באביב רגיל:

DSCN1519
Hidden Valley in 2003
DSCN1522
Beavertail cactus – Opuntia basilaris in 2003

מומלץ לקרוא מה שכתבו אשתי (ראה כאן) וגם עננת (ראה שם) על אותו עמק (הן ביקרו בו לפני ארבע שנים). גם אז היו פרחים לרוב. אבל הפעם זה היה שונה. תחילה הנוף של יער עצי יהושע נשקף מהכניסה לעמק הנעלם, ואחר כך פרחים בתוכו:

DSD_9186
Joshua Tree Forest
DSD_8715 desert tidytips
Tidy-tips
DSD_8735 beavertail cactus
Beavertail cactus – Opuntia basilaris

עמוד התפרחת של הנולינה בצילום הבא הוא בגובה של יותר משני מטרים.

DSD_8772 parry's nolina
Parry's nolina – Nolina parryi
DSD_8931 desert indian paintbrush
Desert paintbrush – Castilleja chromosa
DSD_9002
Please click on me!

ראינו בעמק ציפורים לרוב, ולטאות אבל על זה בפעם הבאה. הלכנו במסלול המעגלי, וכבר בתחילתו נעצרתי ליד מקבץ פרחים מתחת לעץ יהושע. אני צילמתי אפילו בטלפון, אבל מה שתראו פה זה ממצלמתה של אשתי:

DSD_8671
Joshua Tree with Flowers
DSD_8668
Under the tree – click on me too!

Barker Dam

אחרי פיקניק של צהריים, עברנו משם למסלול הליכה קרוב במקום שבו אמורים להיום מים וסכר ויותר צבע (אם זה אפשרי). המקום נקרא Barker Dam. בעבר הרחוק היינו שם באביב יבש יחסית והשתעשענו מהשלט האוסר על שחיה ומהשוקת היבשה.

הפעם זה היה קצת אחר. היו שם פרחים ובעלי חיים לרוב, אבל חייבים לקצר כי יש עוד הרבה מה לראות מאותו יום אחד:

DSD_9388
No swimming sign needed now
DSD_9881 lupine
Lupine sp.

Ocotillo

למרות ששדה האוקוטיו דרומית לשדה הצ'ויה, ביקרנו בו קודם. נסענו עד הכניסה הדרומית לפארק, התחלנו את המסלול אל נווה המדבר היפה עם הדקלים (ראה רשומה של אשתי מהטיול עם עננת) ובדרך רשמנו לנו בראשנו איפה לעצור בדרך חזרה. כמובן שצריך לעצור ליד האוקוטיו. זה צמח מעניין, גבוה ובעל גבעולים דקים יחסית וכשהוא פורח זה מרשים במיוחד. בארץ אפשר לראות אותו קצת בגינון בבאר שבע. עננת כתבה עליו רשומה שלמה למרות שבטיול שלהם הן ראו פרחים מעטים. אצלנו כולם פרחו ללא יוצא מהכלל. הנה למה התלהבנו כל כך:

DSD_0217
Ocotillo – Fouquieria splendens
DSD_0186
Ocotillo flowers with White-lined Sphinx Moth
DSD_0223
Ocotillo – Fouquieria splendens

אל שדה הצ'ויה

בהמשך היום נסענו לצד הדרומי של הפארק. הפארק מחולק מבחינת בתי גידול לשניים: הצפון הוא מדבר מוהבי, והדרום הוא מדבר סונורה. בדרום אין כמעט עצי יהושע, אבל יש במקומם קקטוס גדול מסוג Cholla (צ'וֹיָה) וגם את צמחי האוקוטיו. ככה נראתה הדרך ושדה הקקטוסים בעבר (היתה פריחת קקטוס גם אז):

STD_1674
Typical view in 2003
STB_1678 wiggins cholla
Teddy-bear Cholla – Cylindropuntia bigelovii

בדרך כמובן התעכבנו על פריחה. לחובבי פרחים אין פרח קטן מדי לצילום – הקטנים רק מקשים על העבודה:

DSD_0020 Mojave page 41
Desert canterbury bell – Phacelia campanularia
DSD_0050 pygmy poppy
Pygmy poppy – Canbya candida

בשדה הצ'ויה היה נוף וקקטוסים וגם שיחים פורחים אחרים:

DSD_0296
Teddy-bear Cholla – Cylindropuntia bigelovii
DSD_0333 indigo bush
Indigo Bush – Psorothamnus arborescens var. minutifolius
DSD_0257 wiggins cholla
Teddy-bear Cholla – Cylindropuntia bigelovii

היום השני

כל זה היה ביום אחד! אשתי טוענת שהטיול של היום למחרת היה יפה יותר (שוב באותו פארק). הּנה מה שהיא כבר כתבה על זה. אני מוסיף פה רק מדגם קטן – מומלץ לקרוא אצלה. מה שהתלהבתי ממנו במיוחד היה הפרח הכתום: Mariposa Lily. אנו רגילים לראות את המינים של הפרח שבעלי גוון לבן או סגול בהיר. הכתום הבוהק חדש לנו.

DSD_0475 mojave page 162
Evening primrose – Oenothera californica
DSD_0769 desert mariposa lily
Desert mariposa lily – Calochortus kennedyi
DSD_1013 hedgehog cactus
Engelmann's hedgehog cactus – Echinocereus engelmannii
DSD_1109 silver cholla
Silver cholla – Cylindropuntia echinocarpa
DSD_1135 barrel cactus
California barrel cactus – Ferocactus cylindraceus

החלק הרביעי והאחרון לסיפור

השארתי את בעלי החיים לחלק הבא. גם ככה זה היה ארוך מאד ולקח זמן רב. למי שרוצה קריאה נוספת, עננת כתבה על פרחי הפארק שלוש רשומות שונות (כי אחת לא מספיקה להכל): רשומה ראשונה, עוד על פרחים ועוד יותר על הפרחים. הרבה מהציפורים שראינו נמצאות בקליפורניה רק בדרום, כך שזה היה מוצלח במיוחד בשבילי. אני מותיר אתכם עם אחת הציפורים הללו, בשביל טעם של עוד:

DSF_2327 verdin
Verdin – male

כבוד האפיפיור

קראתי כתבה המתארת פגישה שנערכה לא מזמן בין יהודים חסידים מארה"ב והאפיפיור, בה נתנו היהודים לפרנציסקוס כבוד גדול ואף שרו לו מתוך תהילים. יש אפילו סרטון וידאו בכתבה, ותגובות רבות המראות בעיקר בורות רבה. אומרים שיש מחלוקת גדולה בעולם החרדי: מצד אחד יש הטוענים שזו עבודה זרה, ומצד שני יש הטוענים שצריך שיתוף פעולה וקירוב לבבות כדי לקדם אינטרסים של יהודים בעולם. האפיפיור הנוכחי נראה מאד ליברלי ומקרב לבבות – הזדמנות פז.

אני איני מאמין באלהים ולא אכפת לי כלל מהמחלוקת ההלכתית של החרדים, או מנקודת המבט התיאולוגית מצד הנצרות. אבל בגלל שאני יושב בקליפורניה ומגדל ילדים פה יצא לי להכיר פן אחר של האפיפיור, ואני תוהה איך יכולים יהודים לכבד אדם זה. אני לא מתכוון אפיפיורים באופן כללי, אלא את האפיפיור הנוכחי. זה שהחליט על דעת עצמו ובניגוד לדעת הקרדינלים העוסקים בדבר, להשלים את התהליך בו הפך האב חוּנִיפֶּרוֹ סֶרָה לקדוש קתולי. אולי מעטים מקוראי יודעים במי מדובר. בקיצור רב אומר שחלק מהאינדיאנים של קליפורניה מכנים את האב סֶרָה "היטלר של האינדיאנים".  פרטים בהמשך.

האסיפה השנתית של אומות האוהלוני

באיזור הנקרא היום קליפורניה חיו בעבר שבטים אינדיאנים רבים, או כפי שהם לפעמים מכנים זאת: אומות רבות. אלה היו ישובים קטנים של תקופת האבן, ובניגוד למקומות אחרים בצפון אמריקה, הם היו די שלווים וחיו פחות או יותר בשלום זה עם זה ועם מבקרים מהחוץ. באיזור המפרץ של סן פרנסיסקו היתה קבוצת אומות שנקראו יחד "אוהלוני" או "צ'אלון". נשארו מעט מהם והם חיים עדיין באותו מקום, אבל נטמעו בחברה האמריקאית.  פעם בשנה הם עורכים כינוס בפארק מקומי בו נשמרות עתיקות שלהם. מטרת הכינוס היא בעיקר לחנך את הדור הבא שיכיר את התרבות ממנה הוא בא. אבל זה פתוח לקהל הרחב כדי שכולם יכירו אותם. אז הלכנו עם הילדות לראות את זה (כמה פעמים).

היו שם דוכנים המראים אומנות, כלי בית, חיצים (ראשי חץ מאבן) וכדומה. היו גם תצוגות של איזה אוכל הם אכלו, כולל הדגמה של בישול דיסת בלוטי אלון (טעמתי – אפשר לוותר על זה). פעם אחת היתה גם הופעה של שירים וריקודים מסורתיים. מנהיג הלהקה (מזיקני השבטים) הסביר קודם כל שהם מעדיפים להיקרא "אינדיאנים" ולא בשם Native Americans שיפי הנפש מנסים לכפות על כולם. אחר כך באו שירים וריקודים עם הסברים. הוא מציע לכולם להשתתף (גם לכאלה שאינם אינדיאנים). בנוסף, חלק מהאינדיאנים המופיעים היו משבטים שאינם מקומיים. היה נחמד מאד אבל היו מעט מהם שם.

SONY DSC
מופע שירים וריקודים
SONY DSC
הדגמה איך מכינית חיצים
SONY DSC
הכנה של דייסת בלוטים

פרוייקט המיסיון של סן חואן באוטיסטה

שנה אחר כך הגיעה הבת הבכירה שלנו לכיתה ד'. ילדי קליפורניה לומדים היסטוריה של קליפורניה בכיתה זו וחלק מהלימוד הוא פרוייקט של מיסיון בו כל ילד בוחר אחד מהמיסיונים של קליפורניה ויוצר עליו מצגת עם הסברים היסטוריים. אז למדנו במה מדובר. במאה השמונה עשרה, הגיעו מתיישבים (או כובשים) ספרדים (אחר כך נחשבו מקסיקנים) לקליפורניה. הם עלו מדרום (מקסיקו של עכשיו) צפונה והתחילו להשתלט על האיזור. האב חוניפרו סרה היה מנהיגם וייסד את כל תנועת ההתיישבות הספרדית בקליפורניה. הם בנו מיסיונים, שהם מתחמים סגורים בהם יש מגורים וכנסיה, והביאו את מושג החקלאות לקליפורניה. כפי שמלמדים זאת בבתי הספר (וכפי שהכנסיה הקתולית מתארת זאת) זו היתה אידליה גדולה. המיסיונרים הביאו קידמה ורווחה לאינדיאנים המקומיים, לימדו אותם חקלאות ונצרות ושיפרו את חייהם. היינו מצפים שהאוכלוסיה האינדיאנית תצמח ותגדל ואולי יהיו הרוב באיזור. אבל הם כמעט נעלמו.

הבת בחרה את מיסיון סן חואן באוטיסטה (על שם הקדוש יוחנן המטביל) שנמצא כשעה וחצי נסיעה דרומה מאיתנו. נסענו לראות את המקום. הנה דגם של המקום:

SONY DSC
Model of Mission San Juan Bautista

המקום עדיין קיים ונמצא בניהול הכנסיה הקתולית. (יש מיסיונים ששייכים למדינה, וכולם נחשבים אתרים היסטוריים לשימור). הסיפור שקיבלנו שם היה זהה לסיפור הרשמי שלומדים בבית הספר. זה קצת ממה שראינו:

SONY DSC
Dedication of the Mission
SONY DSC
Mission San Juan Bautista
SONY DSC
Fray Junipero Serra

אשתי החליטה שזה לא מספיק, וצריך לשאול יותר. אז היא פנתה אל מארגנת הכינוס של אוהלוני ושאלה אם יש להם חומר על ההיסטוריה של המיסיונים מנקודת המבט של האינדיאנים. המארגנת השיבה שיש לילדה אמא מיוחדת מאד, וגם אני מסכים לחלוטין. הפתיע אותה שאדם לבן מנסה ללמוד את הצד שלהם – אולי זה לא קרה בעבר. בכל מקרה היא הסבירה שהשבט שחי באיזור המיסיון ההוא נקרא אָמָא-מוּטְסוּן, והם לא חלק מאומות האוהלוני. אבל אשתי קיבלה מספר טלפון של נשיא השבט, שגר בסקרמנטו (שעתיים נסיעה מאיתנו) ואולי הוא יכול לעזור. נשיא השבט, ויקטור לוֹפֶּז שמו,  בא אלינו הביתה לתת לילדה שיעור פרטי על ההיסטוריה של האינדיאנים. אני פספסתי את האירוע (עבודה – מה לעשות) אבל קיבלתי דיווח מאשתי.

האידליה המתוארת בבית הספר לא לגמרי מדוייקת. המיסיונרים בניהול וניצוח אותו חוניפרו סרה השתלטו על השבטים המקומיים. הם חטפו את הנשים והילדים ושלחו אותם לחינוך קתולי רחוק מהגברים של השבט. הגברים הפכו לעבדים העוסקים בחקלאות. מי שלא עבד קשה מספיק – הצליפו בו בשוט. מי שסירב לעבוד – איימו שיהרגו את אשתו וילדיו. תוך עשר שנים נהרגו כתשעים אחוזים מהגברים של השבט בעבודת פרך. הנשים נלקחו נגד רצונן וניתנו למתיישבים ספרדים. גם הן היו שפחות, והילדים הוכרחו לקבל חינוך קתולי. אני מניח שמבחינת הכנסיה, הם הצילו את נשמותיהם. כשחיסלו את שבט אמא-מוטסון, עברו לחסל שבטים שכנים וכך התנהלו כל המיסיונים. היו כמה מקרי מרד של האינדיאנים אבל הם דוכאו באכזריות.

הצילום בראש הרשומה הוא חצר הקבורה של המיסיון. מתחת לחצר הקטנה הזאת קבורים כחמשת אלפים בני השבט, על פי רשימות ששמרה הכנסיה בעצמה.

צביעות דמוקרטית וליברלית

שנה אחרי אותו ביקור הגיע האפיפיור החדש לביקור בארה"ב והצהיר שהוא מתכוון לקדש את האב חוניפרו סרה. מעט האינדיאנים שנותרו בקליפורניה הקימו קול מחאה, והיו גם הפגנות קטנות מול המיסיונים. היו גם כתבות בעיתונות, אבל לא הרבה. הכתבה הבאה דווקא מגיעה מאנגליה, אבל מסבירה את הנושא לא רע. ההנהגה הדמוקרטית של קליפורניה (בראשות המושל הנוכחי) התלהבה מאד מהרעיון שסרה יהפוך קדוש. התעמולה שמלמדים בבתי הספר היא מדיניות של המדינה. לכל מדינה יש פסל שמייצג אותה בבניין הקונגרס בוושינגטון. את קליפורניה מייצג פסל של האב סרה.

ברור לי לחלוטין שהאפיפיור, מושל קליפורניה והנהגת המפלגה הדמוקרטית יודעים היטב מה היתה ההיסטוריה של קליפורניה. אבל יש להם את האמת שלהם, כמיטב המסורת של מוסר יחסי. מבחינת הכנסיה, נחח להאמין לסיפור ההירואי של כומר שהציל את נשמתם של כל האוכלוסיה הפרימיטיבית של קליפורניה. מבחינת המפלגה הדמוקרטית והליברלים, יש פה עימות בין שתי קבוצות של מיעוטים. לכל קבוצה האמת שלה, ואין אמת מוחלטת (ככה זה בפילוסופיה פוסט-מודרנית, או בפוליטיקה). יש מעט אינדיאנים שטוענים שטבחו בהם. יש הרבה מאד צאצאים של המתיישבים הספרדים (או מקסיקנים) והם לא רוצים להיחשב כובשים ומנשלים. אז הליברלים בוחרים באמת של ציבור בוחרים של כמה מיליונים, ולא באמת של ציבור בוחרים שנמדד באלפים. ככה זה כשהאמת היא יחסית. מעניין מה יאמרו לילד אשר ישאל בכיתה: אם המיסיונים עזרו כל כך לאינדיאנים לשפר את חייהם, לאיפה נעלמו האינדיאנים?

אחריות של יהודים

לדעתי, על העם הגרמני יש אחריות קולקטיבית להוקיע ולהזהיר נגד מעשי תועבה כפי שתיארתי פה. עליהם להכיר בשואת הארמנים, ובשואת קונגו וכיוצא בזה בשאר אירועים היסטוריים דומים. וכל זאת כי גרמניה אחראית לגרוע מכולם. על העם היהודי מוטלת חובה דומה בגלל שהיו קורבן. מוטלת עלינו חובה מוסרית שלא להפנות את הגב אל קורבנות דומים. קשה לי מאד כישראלי להודות שמדינת ישראל אינה מכירה בשואת הארמנים, וזאת רק מתוך שיקול פוליטי. קשה לי לראות יהודים אמריקאים מכבדים את האפיפיור שבביקור בארה"ב הצהיר על "היטלר של האינדיאנים" שהוא קדוש – הדוגמה העילאית להתנהגות מוסרית על פי דתו. ודאי היו בורים ולא ידעו במי מדובר. אבל זה עדיין קשה לראות.

 

 

המדבר מתעורר – חלק שני

כפי שסיפרתי בחלק הראשון, ביום הקודם ביקרנו בשמורת Carrizo Plain National Monument. בסוף היום עצרנו במלון בעיר Bakersfield מתןך כוונה למחרת להמשיך לכיוון דרום מזרח עוד כמה שעות נסיעה ולהגיע בערב לגבול השמורה Joshua Tree National Park. רצינו בדרך לבקר כחצי יום במקום בו טיילנו פעם אחת בעבר: Big Morongo Canyon. מה שיצא בפועל היה שונה מאד כפי שאספר מיד, ושונה מאד ממה שאנו מורגלים לו. חוויה טובה. רוב הצילומים בסיפור הבא שייכים לאשתי, והיא תכתוב על כך בנפרד…

Drive-by Shooting

המונח drive-by shooting מתאר ירי מתוך רכב נוסע, בדרך כלל על ידי חבורות עברינים. אבל shooting זה גם צילום, וכך אני קורא לטיול בו אנו נוסעים ומצלמים מתוך הרכב (או ליד הרכב), בניגוד לטיול רגיל בו הולכים ומצלמים. יצאנו לכיוון העיר Barstow כשעתיים נסיעה על הכביש המהיר מספר 58 לכיוון דרום מזרח. אחרי שעברנו את מעבר ההרים הגענו אל מדבר מוהבי (לא השמורה, סתם איזור מדברי) ובאמצע הדרך הגענו אל העיירה Boron ושם נעצרנו. לא התכוונו לעצור, אבל היה פקק תנועה ענק באמצע השממה. כנראה תאונה גדולה או עבודות עצומות בכביש. בעיקר עמדנו, מדי פעם התקדמנו כמה מטרים, והתחלנו בצילום מהרכב. היו פרחים בצד הדרך. הצילום היה במצב נייח, ולפעמים ירדתי מהרכב לצלם – עמדנו ממש ולזמן ארוך.

DSF_1681
Desert Mallow – Sphaeralcea ambigua
DSD_7327
Desert Mallow – Sphaeralcea ambigua
DSD_7335
Rattlesnake Weed – Chamaesyce albomarginata
DSD_7316
אוסף פרחים בצד הדרך

הבאתי פה רק דוגמאות, הסיפור ארוך ואי אפשר יוותר מדי. המדבר יפה וערני גם סתם בצד הכביש. החלטנו לעקוף את הפקק שהיה באורך כמה קילומטרים. עברנו לנתיב הנסיעה הנגדי (דרך אי-תנועה, יש רכב שטח) וחזרנו לאחור פעמיים. בסופו של דבר ניווטתי באמצעות מפה טופוגרפית מודפסת. נסענו אחורה עד North Edwards (עיירה ליד בסיס ענק של חיל האויר וגם חיל החלל – NASA) עלינו קצת צפונה באיזה "רחוב" והגענו לדרך מקבילה שמצאתי במפה – שדרות רוזווד. השדרה הנ"ל מקבילה לכביש המהיר כמה קילומטרים מצפון, ונמשכת לאורך עשרים קילומטרים, עד שמגיעים אל כביש מהיר שיביא אותנו ליעד.

Rosewood Boulevard, Boron, CA

העיירה שנסענו בה מאד דלילה. מדי פעם יש בית, אבל בעיקר שטח פתוח. לא חסר שטח במדבריות ארה"ב. אחרי כמה קילומטרים לכיוון צפון הגענו אל תחילת השדרה: Rosewood Boulevard. היו שם כמה בתים, ומעין דרך עפר שעוברת מאחורי החצר האחורית והיה גם שלט שאנו במקום הנכון. דרך העפר זו השדרה – ואין שום רמז אפילו לעץ בודד.

Satellite view of Boron area and Borax Mines
Boron, CA area with the Borax mines

הדרך בצילום הלווין היא מהקטע המסומן בצהוב משמאל למטה ועד הסימון של כביש 395 המסומן בצהוב למעלה, בקו ישר. כך זה נראה מקרוב:

DSD_7406
Rosewood Boulevard

וככה זה נראה מקרוב מאד. הכל עמוס פרחים, כמו המרווה בצילום הבא:

thistle Sage
Thistle Sage – Salvia carduacea

הדרך לא היתה באיכות טובה. התחלנו את המסלול במחשבה שנסיים את זה מהר ונמשיך בתכנית המקורית. מהר מאד גילינו שזה לא יעבוד. הנסיעה איטית למרות שהרכב גדול וגבוה (קניתי Honda Pilot 4WD במיוחד בשביל טיולים ולמקרים כאלה). בנוסף היינו צריכים לעצור הרבה ולצלם. הנהגת (אשתי היקרה) עצרה לכל פרח והעובדה שאמא שלי היתה איתנו (וגם היא בוטנאית) סגרה את העניין. בשביל מה לנסות להגיע לשמורה רחוקה כשכבר הגענו אל גן העדן? אני המשכתי עם drive-by shooting. לדוגמה:

DSF_1705
Desert Larkspur – Delphinium parishii
DSF_1699
Beavertail Cactus – Opuntia basilaris

DSF_1698

היו גם מרבדי פרחים לרוב ובשלב כלשהו אפילו מצאנו פטריות גדולות:

את ה"כביש" סללו בקו ישר שעלה על גבעות, ולפעמים נאלצנו לסטות אל ערוצי הנחל ולעקוף את הגבעה כי העליה היתה תלולה מאד והדרך מלאה חצץ. היה שלב בו ירדתי מהרכב ורצתי מלפני הרכב הנוסע כדי לסקל את הדרך. בערוצים עברנו צמוד לשיחים גדולים עם פריחה סגולה מהממת.

ww Blue
Indigo Bush – Psorothamnus arborescens minutifolius

בסך הכל זה לקח כשעתיים. לקראת הסוף גילינו שזו היתה פעם דרך סלולה. מצאנו שני מטרים סלולים מתןך עשרים קילומטרים של "שדרה". השריד האחרון לכביש שהיה.

yy pavementx buttes

Rainbow Basin Natural Area

המשכנו אל העיר Barstow והגענו באיחור של שלוש שעות מהתכנון המקורי. אכלנו, ואז הלכנו אל מרכז המבקרים של BLM שזה אגף של משרד הפנים הפדרלי המשמש לניהול הנדל"ן של הממשל הפדרלי – Bureau of Land Management. הם אינם קשורים לרשות הפארקים (National Park Service) ויש להם תקציב הרבה יותר מוגבל לשימור, אבל יש להם שטחים רבים מאד. בעיקרון, כל הדברים המיוחדים הולכים לרשות הפארקים, ואגף BLM מקבלים את השאר. הלכנו לברר אם יש משהו מה"שאר" ששווה לראות באיזור, כי אין לנו זמן לנסוע למקום אחר. אגב, הטיול של היום הקודם בשמורת Carrizo Plain גם שייך לאותו "שאר", אז למדנו לא לזלזל בהם.

הם שלחו אותנו כמה קילומטרים צפונה לאיזור Rainbow Basin שיש בו איזור קמפינג וגם קצת מה לראות. יש מסלול נסיעה בדרך עפר לראות נוף מדברי, וגם מסלולי הליכה. איך שהגענו לתחילת מסלול הרכב הבנו שחייבים לעשותו, כי השם Rainbow כנראה מתאר את התצורות הגאולוגיות, הסלעים הצבעוניים, ותראו בעצמכם את תוצאות הסיבוב השני של drive-by:

אין לזלזל ב"שאר" שטחים. וגם בנוף הזה לא חסרו פרחים.

DSD_7828
Prince's Plume – Stanleya pinnata or Stanleya elata

DSD_7850

DSF_1728
Loggerhead Shrike – shot from a car window

ועוד נקודת תצפית גיאולוגית

DSD_7930

DSD_7945

Owl Canyon

כמעט כל אותו יום רק נסענו וצילמנו. היינו חייבים קצת הליכה. בחרנו במסלול קצר באותו איזור טבע. זה אמור להיות מסלול מעגלי, אבל לא היתה מפה וגם הזמן היה מוגבל. אז נכנסנו אל Owl Canyon בערך קילומטר וחצי וחזרנו על עקבותינו. גם שם לא חסרו נוף ופרחים.

DSD_7977DSD_8033DSD_8112

DSF_1751
Turkey vulture

פגשנו שם גם יונק דבש, נקבה של Costa’s Hummingbird. על יונקי הדבש אכתוב וודאי עוד כמה פעמים בעתיד – זו משפחה של ציפורים מרהיבות שאין אותן בארץ ובאירופה בכלל. לחלקן, בעיקר זכרים יש ראש כהה שיכול להפוך צבעוני ומבריק מאד אם מסתכלים בזוית הנכונה. ויש אזהרה במגדיר הציפורים האמריקאי שלפעמים יש לציפורים ראש צהוב. זה לא הצבע הטבעי שלהן. זו אבקת הצמחים שאותן ביקרו לאחרונה – יש להן ראש מלוכלך. איך יודעים? אין מין של יונק דבש עם נוצות ראש צהובות. אז הנה אחת כזאת:

DSF_1765
Costa's Hummingbird
DSF_1780
Costa's Hummingbird

הפרק הבא:

בפרק הבא נבקר בשמורת Joshua Tree National Park. אשתי כבר הספיקה לדווח על מסלול אחד שהלכנו בו – שווה מאד לקרוא ולהסתכל וגם צילומים שלי יש שם.

המדבר מתעורר – חלק ראשון

 

בקליפורניה חווינו ארבע שנות בצורת קשה. זה קורה באופן די קבוע אחת לארבעים שנים בערך. החורף שעבר עלינו לטובה שבר את הבצורת עם כמות משקעים כפולה מהממוצע לחורף רגיל, וכיסוי השלג בהרים כפול גם הוא מהממוצע. כיסוי השלג הוא מאגר המים הגדול של קליפורניה ולכן חשוב כל כך. הרשומות הבאות הן על המדבר ולא ההרים. בשנים שחונות המדבר נראה יבש גם בחורף. הצמחים אוגרים כוחות לעונה שמתאימה להתרבות. אחרי ארבע שנים של התאפקות הגיעה עונה רטובה מאד (היו הרבה שטפונות) והכל מתעורר. חד־שנתיים נובטים ופורחים, השיחים פורחים, הקקטוסים פורחים (במדבריות מוהבי וסונורה שם הם צמחיה מקומית) וגם העצים (איפה שיש אותם). הכל ירוק ומכוסה בשלל צבעים. כולם מתחרים עם כולם על שטח ומקום פרסומת לחרקים המאביקים.

יצאנו לשבוע לראות את הפריחה. לא יצאנו בזמן הנכון: אומרים שפיספסנו את השיא בשלושה שבועות לערך. היינו עסוקים מאד, וגם החופשה של הבנות מבית הספר היתה בשבוע שעבר, אז יצאנו לראות את מה שנשאר. במהלך השבוע היה קשה להאמין שפיספסנו את השיא כי הכל היה צבעוני מאד. אם זה לא השיא אז איך זה אמור להיראות? מצאתי כתבה קטנה שמדגימה את השיא…

התחלנו את המסע במקום שידוע בפריחה המדהימה שלו, אם התנאים טובים: Carrizo Plain בדרום קליפורניה. זה עמק בין שני רכסי הרים (נמוכים יחסית) הנמצא בין העיר Bakersfield לחוף האוקינוס השקט, בערך ארבע שעות נסיעה דרומה מהבית. ברשומה זו אספר רק על Carrizo Plain. המשכנו אחר כך דרומה וביקרנו סתם בשטח לא שמור, ולבסוף בילינו יומיים בשמורת Joshua Tree National Park. רק ביום הראשון של Carizzo Plain צילמנו יותר מאלף תמונות, ואי אפשר להראות את כל המסע ברשומה אחת. אז זה יהיה סיפור בחלקים. בשמורת Carrizo Plain ביקרנו ארבע פעמים בשנים האחרונות בתקווה לראות את הפריחה הגדולה ובעלי החיים המיוחדים שם. יש לנו תיעוד יפה שמראה את ההבדל בין בצורת לשנה גשומה. אגב, הצילום בראש הרשומה הוא מהביקור האחרון…

חורף של בצורת, שנה ראשונה – 1.1.2013

חזרנו מחופשת חורף וזו היתה העצירה האחרונה לפני חזרה הביתה. אשתי קיוותה לראות פריחה – ובאמת ראינו כמה פרחים ותצוגה גיאולוגית מעניינת. היא כתבה על זה רשומה יפה – שווה לקרוא. ככה נראה הנוף:

SONY DSC

SONY DSC

זה מראה טיפוסי לקיץ או לשנה שחונה. יש שם אגם שיבש בדרך כלל (זה הכתם הלבן) ונקרא Soda Lake. השבר המפורסם באמריקה (San Adreas Fault) עובר שם בעמק והגיאולוגיה מעניינת. מצאנו גם כמה בעלי חיים, חלקם חדשים לי וחלקם נדירים, אבל את האנטילופה האמריקאית שהבטיחו לא ראינו. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי Bell’s Sparrow שאז עוד נקרא Sage Sparrow ומאז ראינו אותו רק שם. היו כמה מיני דרורים (גבתוניות) אחרים וגם Nelson’s Antelope Squirrel שקיים רק באיזור ההוא (בסכנת הכחדה). אראה פה צילומים מטיולים מאוחרים יותר – יצא יותר טוב. ומאותו יום גם הצילום היחיד שלי של ציפור מרהיבה – הראשונה שאי פעם שמתי בבלוג: Ferruginous Hawk. היה שם גם Roadrunner כך שהיתה הנאה רבה.

SONY DSC
Ferruginous Hawk

אביב של בצורת, שנה שלישית – 5.4.2015

הגענו באביב לראות פריחה. היה שם קצת יותר, לא כל כך בעמק אבל יותר למעלה על הרכס המערבי שם טיילנו. לרכס קוראים Caliente Ridge ושם צילמה אשתי פרחים ואני כמה בעלי חיים. היא כתבה על זה רשומה חדשה. ככה זה נראה:

DSC09076

DSC_1780
Coast Horned Lizard

אביב של בצורת, שנה רביעית – 30.3.2016

הפעם הגענו בזמן הנכון והיו מרבדי פרחים. חשבנו אז שזו שנה טובה. היו כמה גבעות מכוסות צהוב, ואחת עם תערובת של צהוב וסגול אבל זה היה הכל. הבצורת עדיין קשה אבל ירד קצת גשם מקומי. ככה זה נראה:

DSC00710

DSD_8577

היתה חגיגה של פרחים כולל אחד מיוחד: Desert Candle. וביציאה מהאיזור ראינו את האנטילופה האמריקאית: Pronghorn. זו לא הפעם הראשונה שראינו כזאת, שנים קודם לכן צפינו בהן בפארק ילוסטון, אבל זו הפעם הראשונה בקליפורניה.

DSD_8662
Desert Candle
DSD_8672
Pronghorn

פגשתי גם בלהקה של ציפור שנחשבת בסכנת הכחדה, ומזמן רציתי לצלם כהלכה. הנה היא:

DSD_8700
Tricolored Blackbird

היה ביקור מדהים. חייבים לחזור.

אביב אחרי הגשמים הגדולים – 17.4.2017

הגענו אל הפריחה הגדולה. עלינו על גבעת תצפית המסודרת לשם כך ומיד צילמנו את הנוף. גם אני צילמתי (ראה בראש הרשומה). היו המון אנשים.

DSD_6513
View from the hill

DSD_6517

אחר כך כשירדנו למטה מצאתי מה עושה את הצבע הכתום העז כל כך:

DSF_1543

גם הגבעה עצמה היתה מלאה פרחים מהרבה מאד מינים. לא אפרט את המינים כי איני יודע ואשתי ודאי תכתוב על זה מספר רשומות בעתיד. אראה רק את האפקט הכללי:

DSD_6558

DSF_1595

ירדנו למטה ללכת ליד האגם שכבר אינו יבש. מצאתי כמה פרטים של Horned Lark וצילמתי אחת. בארץ קוראים לה צחיחנית החרמון. פגשנו כל כך הרבה מהן שבשלב כלשהו כבר התעלמתי מהן לחלוטין.

DSD_6682
אני מצלם את צחיחנית החרמון
DSF_1523
ביום יפה אפשר לראות מפה את החרמון

בהליכה למטה ראיתי בעלי חיים יפים ואשתי צילמה הרבה פרחים. במשך היום היא צילמה יותר מאלף תמונות.

DSF_1563
Bell's Sparrow
DSF_1575
White-crowned Sparrow
DSF_1585
Western Meadowlark

 

DSF_1588
Common Side-bloched lizard

אחר כך עלינו לטייל על Caliente Ridge כמו לפני שנתיים, אבל רק לסיבוב קצר. ידענו ששם יש מה לראות. הצילומים הבאים הם: תחילה מבט על רכס ההר מלמטה, אחר כך מבט מלמעלה אל העמק כולל אותה גבעה שלפני שנה היתה תערובת של צהוב וסגול. ולסיום, מבט אל הצד השני של הרכס. בהחלט שווה לעלות לשם.

DSD_6955

DSD_7010

DSD_7116

לסיום היום עברנו לצד השני של העמק. שם, למרגלות הרכס הנקרא Tremblor Range עובר השבר הגדול San Andreas Fault. ממש על השבר חזרנו למסלול הראשון שעשינו במקום ארבע שנים קודם לכן, והנה כמה מהדברים שראינו. הנוף המרשים הוא של אותו Tremblor Range אבל במקום יותר דרומי לשם.

DSF_1625
Lark Sparrow
DSF_1651
Nelson's Antelope Squirrel
DSF_1658
Lupine sp.

DSD_7290

אחר כך הסתבר לנו שהגבעות היפות ביותר הן על אותו הרכס אבל במקום שכנראה צפונית לנו. נשאר מה לראות בפעם הבאה.

מה יהיה ברשומות הבאות

לסיום אני מוסיף שני צילומים מהפרקים הבאים (שעוד לא נכתבו). בשמורת Joshua Tree הנוף אחר, מרבדי הפרחים אינם בולטים כמו שהראיתי פה, אבל בסך הכל היה יפה עוד יותר. הפארק מחולק לשני בתי גידול עיקריים, הצפון שייך למדבר מוהבי והדרום למדבר סונורה. אחד הצמחים המענינים של סונורה הוא האוֹקוֹטִיוֹ. יש אוסף יפה שלהם בדרום הפארק, ובביקור הזה הם כולם פרחו. הצמח בצילום הבא הוא בגובה של לפחות שלושה מטרים, אולי אפילו ארבעה מטרים. והיו הרבה כאלה. ומסביבם חגו רפרפים בגודל של Hummingbird ויש מטיילים ששמעתי שחשבו שאלה ציפורים.

DSD_0162
Ocotillo
DSF_2365
White-lined Sphinx Moth on Ocotillo

 

טיול אביבי בקיץ – חלק שלישי

תקציר הפרקים הקודמים: עלינו אל גבול קו העצים של Hurricane Ridge שנמצא בפארק Olympic National Park. תחילה ראינו פרחים ונוף וקצת בעלי חיים. אחר כך ראינו פרחים ונוף ופרחים וחוזר חלילה. עכשיו נסיים עם עוד קצת פרחים ובעלי חיים ונוף. קצת חוזר על עצמו, אבל זה היה בסך הכל שש שעות. לוקח יותר זמן לכתוב על זה מאשר לטייל…

IMG_7264

IMG_7267

IMG_7268 phlox sp

IMG_7272

IMG_7274

IMG_7277

ואז, בעיקול הדרך פתאום ראינו אותן: המרמיטות של אולימפיק (Olympic Marmot). כתבתי על המרמיטות לא מזמן, אבל עכשיו הן מופיעות בקונטקסט של הטיול. זהו מין נדיר למדי (כמה אלפים בלבד) ומאד מקומי, והמסלול בו הלכנו הוא עיקר תחום המחיה שלהן. הן אוכלות את הנוף – בעיקר את התורמוסים.

IMG_7279 olympic marmot
Olympic Marmot

IMG_7289

IMG_7291

IMG_7294 olympic marmot
Olympic Marmot

במידה רבה הנוף של כרי "דשא" מרהיבים עם הרים מושלגים ברקע מזכיר לי מאד את הסצנה המפורסמת מהסרט "צלילי המוסיקה". המקום פופולרי מאד לצילומי חתונות, בעיקר בתחילת המסלול ליד מרכז המבקרים. שם גם שמו את השלט "לא לדרוך על הנוף".

IMG_7298

IMG_7302

IMG_7303

IMG_7304

IMG_7313

IMG_7315

IMG_7321

IMG_7322

IMG_7326 mule deer
Mule Deer

הבחנתי בתנועה בתוך העשב וראיתי שכווי (Sooty Grouse). זו היתה נקבה, לפי זה שהיו לה אפרוחים. הצלחתי להתקרב (אולי בגלל האפרוחים) ואפילו לצלם.

IMG_7334 sooty grouse
Sooty Grouse
IMG_7336 sooty grouse
very young Sooty Grouse

מיד בהמשך מצאה ביתי הגדולה (אז היתה בת שש) אייל לצפות בו על שלוגית.

IMG_7338 mule deer
looking at Mule Deer
IMG_7339 mule deer
Mule Deer

היינו כבר קרובים לקצה הדרך. נמשיך עם פרחים…

IMG_7345

IMG_7350

IMG_7352

IMG_7353

הגענו למעלה וישבנו לאכול ארוחת צהריים על הסלעים. מולנו עמדה איילה ולעסה את ארוחת הצהריים שלה (לחצו על התמונות ותראו בהגדלה – היא לועסת). מעליה הנוף של הר אולימפוס. בין רגלינו התרוצצו הסנאים הקטנים וחיפשו אוכל. היינו יכולים להשאר שם לנצח.

IMG_7364 mule deer
Mule Deer

IMG_7369

IMG_7378 yellow-pine chipmunk
Yellow-pine Chipmunk

הסתובבנו וירדנו חזרה. פחות צילומים, כי עלינו באותה דרך וכבר צילמנו את מה שראינו.

IMG_7383
The hills are alive with the sound of music

IMG_7387

IMG_7393

IMG_7409

IMG_7413

בכביש המוביל למטה מהפארק עצרנו לצלם את הנוף לכיוון צפון – ההר מאחורינו ואנו צופים אל המיצרים בם עובר הגבול בין ארה"ב וקנדה: Strait of Juan de Fuca ומעבר להם האי Vancouver Island בו יש מרמיטות נדירות ביותר.

IMG_7415
View North