ככה לא בונים ניסוי – החינוך בקליפורניה

הקדמה

זה מעין המשך לרשומה על ככה לא בונים ניסוי. הפעם, כשלים מחשבתיים בנושא חינוך בקליפורניה. יש נטייה בארץ לייבא שיטות חינוך חדשות מאמריקה, וחוד החנית של חידושים בחינוך אמריקאי נמצא בקליפורניה. וכל זה בניגוד לעובדה המרה שבממוצע, בקליפורניה משקיעים יותר כסף לתלמיד מכל מקום אחר באמריקה ומשיגים את התוצאות הכמעט גרועות ביותר. (בזמן האחרון יש שיפור: קליפורניה במקום הלפני אחרון – עברנו את אלבמה הענייה). אז הנה כמה דוגמאות למערכת החינוך – ככה עובדים נבחרי הציבור בקליפורניה.

פרק ראשון

עוד לפני שעברנו לקליפורניה, ממש בסוף המאה העשרים קראתי סיפור משעשע בעיתון על מערכת החינוך של קליפורניה, ליתר דיוק על מועצת החינוך של המדינה, משהו מקביל למשרד החינוך בארץ. הם דנו בבעייה קשה במדינה וניסו למצוא פתרון. הסתבר להם שאחרי שטרחו במשך כמה שנים למדוד את מידת ההצלחה של בתי הספר במדינה, חצי מבתי הספר היו מתחת לממוצע. הם בוחנים את התלמידים בקריאה, כתיבה וחשבון ונותנים ציון כללי לבית הספר לפי רמת התלמידים. הם דנו בבעייה, והחליטו לבצע מספר רפורמות בהן ישקיעו יותר בבתי ספר נחשלים (וכמובן יעלו את המיסים). בשנה שלאחר מכן הבעייה לא נפתרה. בדיוק מחצית מבתי הספר היו מתחת לממוצע. המסקנה היתה שהרפורמות צריכות יותר זמן לעבוד ולכן יש להתמיד עוד יותר.

בקליפורניה, השולטים במערכת החינוך אוהבים לשקלל את כל הנתונים לפי התפלגות נורמלית (עקומת פעמון). זו כמובן התפלגות סימטרית, ולכן הממוצע הוא גם החציון, ובדיוק חצי מהנבדקים (בתי ספר במקרה זה) הם מתחת לממוצע (או החציון, שהם אותו דבר במקרה זה) ובדיוק חצי מעל. כך זה בהתפלגות נורמלית. וכל עוד ימשיכו לחשב הכל לפי עקומת פעמון חצי מבתי הספר יהיו מתחת לממוצע. תהיתי אולי הם משווים את בתי הספר של קליפורניה לממוצע הארצי, אבל התברר לי שלא כך הדבר.

פרק שני

אחרי שנתיים בהן לא הצליחו לפתור את בעיית בתי הספר שמתחת לממוצע, הופיע סיפור חדש. כבר עברנו לקליפורניה, ואת זה שמעתי ברדיו המקומי. נציגת עיר הבירה סקרמנטו במועצה של קליפורניה התלוננה שכל בתי הספר בעירה הם מתחת לממוצע של המדינה. היא דרשה בתוקף פתרון לבעייה (עוד כסף כמובן) ושום דבר לא יספק אותה עד שבתי הספר של סקרמנטו יהיו מעל לממוצע. כמובן, אם היו משפרים את בתי הספר של סקרמנטו, אז בתי ספר אחרים היו יורדים אל מתחת לממוצע. אני הייתי מציע לחסוך כסף ופשוט לשלול תקציב מבתי ספר אחרים וכך הם ידרדרו, וסקרמנטו תשתפר באופן יחסי. אני כרגיל כופר בעיקר (במקרה זה: כסף) ודעתי לא היתה מתקבלת.

פרק שלישי

מישהו בשלטון של קליפורניה העלה הצעה מעניינת לפני כמה שנים: שהמדינה תממן גן טרום חובה למעוטי יכולת, או אפילו לכל אוכלוסיית הילדים במדינה. לא הרבה גן, רק שלוש שעות יומיות, אבל גם זה טוב יותר מכלום. איני יודע איך זה בארץ וגם לא בשאר ארה"ב, אבל בקליפורניה החינוך הוא חובה וחינם (הרבה יותר חינם מבארץ). בנוסף, גן חובה (שקוראים לו  kindergarten) תמיד מצורף לבית ספר יסודי, אבל הוא חצי חובה. זה אומר שההורים לא חייבים לשלוח את הילד לגן, אבל אם הם רוצים, המדינה חייבת לספק גן חובה בחינם. כלומר, חובה על המדינה אבל לא לילד. גן טרום חובה ניתן רק לילדים בחינוך מיוחד, או במקרים מיוחדים אחרים. יש גנים פרטיים, וזה עולה הון. ולכן הרבה ילדים לא נהנים מגנים טרום חובה ויש גם כאלה שלא מגיעים אל גן חובה.

כיוון שהציעו לממן גנים מכספי משלם המיסים, החליטה פרופסורית לחינוך מאוניברסיטת ברקלי לבדוק את הנושא ולראות אם זה באמת נחוץ. למי שלא מכיר, ברקלי (האוניברסיטה וגם העיר) זה מקום ליברלי קיצוני ביותר (הכי שמאלני שיש באמריקה, או אולי בעולם) ושם מאמינים שהמדינה חייבת לשלוט ולספק הכל לאוכלוסיות החלשות (שזה כל אחד חוץ מזכרים לבנים, או יהודים). זה אומר שהפרופסור כשלה מאד כבר בבחירת נושא המחקר: אסור להעלות על הדעת שהמדינה לא תיתן שירות נוסף לחלשים. מעבר לכשל המחשבתי החמור הזה, שוודאי יכול לגרום לפרופסור להיות מוחרמת על ידי עמיתיה, היא אספה נתונים על ילדים שונים בקליפורניה. מה שבדקה לכל ילד זה אם היה בגן טרום חובה של שלוש שעות יומיות לפחות, אם היה בגן חובה, ומה היו הציונים של כל ילד, כולל דיווח על התנהגות בכיתה, במהלך בית הספר היסודי.

הממצאים היו כך: ילדים שלא היו בגן התחילו את בית הספר עם ציונים נמוכים יותר מאלה שהיו בגן – כל זה בכיתה א'. בכיתה ב', הפער הצטמצם ובכיתה ג' כבר לא היה הבדל משמעותי. לעומת זאת ההתנהגות של התלמידים שהיו בגן היתה גרועה יותר מההתנהגות של אלה שלא היו בגן. הם הפריעו יותר בכיתה. גם פער זה הצטמצם עד כיתה ג' ונעלם. מסקנת הפרופסור: גן ילדים אינו עוזר ללימודים בטווח הארוך ורק תורם לילדים הרגלים לא טובים בהתנהגות בבית הספר. אני בטוח שזו לא טעות בדיווח עיתונאי ברדיו. אני מאד בטוח, כי הפרופסור התראיינה בתכנית וכך הציגה את המסקנות בעצמה – שמעתי במו אוזניי.

אני לא פרופסור לחינוך, אבל יש לשער שגם היא לא צריכה להיות. לא קשה לשער מה קרה. לכיתה א' הגיעו תלמידים שיודעים קצת לקרוא מהגן, וכאלה שלא (וכך גם בשאר מקצועות). המורה מלמד/ת למכנה המשותף הנמוך ביותר. מי שיודע, לא לומד אבל משתעמם ומפריע. כך "מתקדמים" עד שבכיתה ג' כולם נחשלים באותה מידה. אם כך היתה הפרופסור מסבירה את הנתונים, היו הקולגות שלה סולחים לה על הכשל המחשבתי, ההצעה של כמה סנטורים היתה מתקבלת, הייתי משלם יותר מיסים, אבל אולי החינוך היה משתפר.

לסיום

למרות הכל, יש בקליפורניה גם בתי ספר טובים (חלקם מעל הממוצע), וגם מורים טובים וגם תקציבי ענק ותלמידים מוכשרים. תארו לעצמכם כמה טוב היה יכול להיות אם גם המערכת השלטונית היתה שפוייה.