ההתחממות הביתית של משפחת שליו

בפעם האחרונה נתתי שיעורי בית לקוראי: לחשוב איך הייתם יוצרים שני גרפים מפורסמים אם זה היה תלוי בכם. זה לא תרגיל קל, ומטרתו לא היתה ללמוד על אקלים או טמפרטורות אלא ללמוד על דת (תיאולוגיה). אני יודע שקוראי עסוקים וודאי לא הכינו את כל השיעורים במיוחד כי לא נתתי זמן הגשה.

בינתיים קיבלתי תגובה אחת בעניין השיעורים (תודה לאשתי) ובה ההצעה לאסוף מדידות מכל שנה ולעשות ממוצע שנתי. אז בקשר לזה אתאר לכם ניסוי מחשבתי. ניסוי מחשבתי זו טכניקה יעילה שאיינשטיין השתמש בה רבות כדי להסביר רעיונות. לא כל מה שאני מתאר קרה באמת, אבל הרעיון הוא מה שחשוב.

הקדמה

אני קם בבוקר, עוד חשוך, קר בחדר. החימום לא מופעל בלילה והחורף השנה קר מהרגיל. יש בחדר דלת אל החצר האחורית, והיא קצת פתוחה בגלל בני העוולה שלנו, שהם חתולים. אם הדלת סגורה אז הם שורטים את הדלת כדי לצאת, להיכנס, או סתם למשוך תשומת לב. כל הלילה. הם חושבים שאנו המשרתים שלהם. הם צודקים כנראה. כשהדלת פתוחה אני רשאי להתעצבן בלילה אם הג'ינג'י (הנקרא פוגי בפי העם) שורט את הדלת. אני משליך נעל אל כיוונו הכללי והוא מפסיק. הדלת פתוחה, אז קר בחדר. וזה לא מפריע לבני העוולה לישון על רגלינו, או לצוד את הבהונות, או ללקק לנו את פנים האוזן. בעיקר באמצע הלילה. בבוקר אני צריך לצאת אל הקור ולהפעיל את האח, והחימום המרכזי ולחשוב על התיאוריה הכללית של התחממות ממוצעת של הבית. וכמובן למלא אוכל לחתולים, שבשלב זה הכינוי שלהם הפך מ"בני עוולה" ל"בור ללא תחתית".

אז התיאוריה של ההתחממות הביתית (גלובלית, מעשה ידי חימום מרכזי) אומרת: כאשר החימום המרכזי עובד כל הבית מתחמם במידה שווה בקירוב.

שלב ראשון של הניסוי

בבית משפחת שליו (זה אנחנו: Quail) יש חימום מרכזי עם מד־חום (תרמוסטט) במסדרון שבאמצע הבית. אמנם המדידה מראה 20 מעלות צלזיוס (זה באמריקה אז זה למעשה מראה 68) אבל מכאן ואילך אתרגם הכל לצלזיוס ולא אטריד אתכם בשטויות. אז אמנם המדידה מראה 20 אבל זה לא המצב בכל הבית. אני יושב בסלון בחולצה קצרה ונעים לי. אשתי יושבת מול המחשב עם סוודר וקר לה – אולי בגלל שזה ליד דלת הזזה הפונה לחצר ומדי שתי דקות היא פותחת את הדלת לתת לאחד מהחתולים להכנס, לצאת, או לעמוד מול דלת פתוחה ולעצבן. הבת הגדולה בחדר האחורי וטוענת שקר שם. אני מסתכל על מד החום שעדיין אומר 20 וטוען שהכל בסדר. יש לי רק מדידה אחת בבית ואני מסתפק בזה.

שלב שני של הניסוי

כמובן יטענו המקטרגים שמדידה אחת באמצע הבית לא מספיקה. ובכלל, למה אני מתעקש על ממוצע? אז אני מתעקש על ממוצע כי את החימום אפשר להפעיל או לסגור ובשביל זה צריך בסופו של דבר מספר בודד. אני נזכר שיש באמבטיה (האמצעית מבין השלוש) מד חום נוסף. זה שעון אטומי עם מד חום ולחץ ולא יודע מה עוד, ואין לי מושג מאיפה יש לנו אותו ומה הוא עושה בחדר האמבטיה בחמש השנים האחרונות. אבל הוא לא הפריע לי מספיק כדי שאזיז אותו למקום אחר. הוא טוען שיש 18 מעלות למקום. החימום המרכזי לא מגיע לאמבטיה, אבל אדי מקלחת יכולים לגרום לשינויים משמעותיים במדידה. לא חשוב, עושים ממוצע בין המסדרון והאמבטיה ויוצא 19. יופי! נפעיל את החימום קצת וזה יפתור את הבעיה….

שלב שלישי של הניסוי

בחוץ קר, ואשתי והבת הגדולה עדיין טוענות שקר להן. מוזר, הממוצע עכשיו הוא 20 שזה נעים (21 במסדרון ו 19 באמבטיה). האם יש עוד דרך לבדוק אם הממוצע של הבית חם מספיק? אני נזכר שיש עוד שתי מדידות בבית, האחת של 2 מעלות והשניה של 18- (כן, זה מספר שלילי). אלה כמובן המקרר והמקפיא. זה מביא את הממוצע הביתי ל 6 מעלות בדיוק וזה בהחלט קר. יש לי הרגשה שהמדידות החדשות לא רלוונטיות לנושא, אבל איזה סיבה יש להתעלם מהן? אלה כל המדידות שיש לי והן בהחלט בתוך הבית. אני מחליט שהמדידות הנ"ל לא מגיבות למערכת החימום המרכזי ולכן סותרות את תיאורית החימום הביתי. נפטרתי מהמדידות ה"לא חשובות" והממוצע הביתי שוב נעים. בינתיים הבת הגדולה צועקת שהחלונות בחדר שלה תקועים במצב פתוח ואולי אעזור לה לסגור אותם. זה אומר שצריך לקום מהספה…..

שלב רביעי של הניסוי

קניתי מד חום חדיש שנראה כמו אקדח עם צג וזה עובר על חיישני אינפרא־אדום. עכשיו יש לי את הטכנולוגיה החדישה ביותר והבעייה תיפתר. אני כמובן עדיין יושב בסלון בחולצה קצרה, ולא קמתי מהספה והתעלמתי ממצב החלונות. אני מכוון את הצעצוע החדש לכיוון אקראי ומודד 22 מעלות. כיוון אחר מודד 21 מעלות. וכן הלאה מדידות רבות. כולן כמובן בטווח ראיה של הספה. עם כל מדידה מידת הדיוק של התיאוריה עולה. אני מקבל ממוצע של 21 עם סטיית תקן קטנה מאד: יש לי הוכחה חד משמעית שהחימום הביתי אכן עובד.

מסקנה

נעים בבית, במיוחד לי ומול הטלויזיה. וכל מי שחושבת אחרת (חוץ ממני יש רק נשים בבית) לא בדקה את הנתונים. וזה מה שרצינו להוכיח.